בתשובה לשמעון אלתוסר, 17/07/06 14:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק תגובה אחת מאז אתמול. נראה שמשמעת קולקטיביסטית וצייתנית, זה לא בדיוק מה שמטריד את עדר האיילים. אבל בקרב עמם הם יושבים, המתקרנף לכל מלחמה ומצטנף סביב מדורת השבט של דובר צה''ל, ועל רקע זה הגישה אינה מפתיעה. רק שלא יהיה יותר מדי קקי ופיפי על הרצפה, עם היתר אפשר להסתדר ולבלוע הכל, כך חינכו אותנו בצבא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בדיוק ה-דוגמא ל"לשחק בקקי". אין שום נזק חינוכי, פסיכולוגי או טיפולי בטיטול. מי שמעדיף שיטות אחרות זו כמובן זכותו, אבל להגיד שזה מזיק? שזה שגוי ערכית? משעמם לכם? רוצים טאקי? העובדה היא, שמספיק ילדי טיטולים גדלו ונפטרו בשיבה טובה אחרי חיים לא רעים בכלל, חלקם אף הקימו את "הירוקים". מדורת השבט? דובר צה"ל? פיפי וקקי על הרצפה? איזה בולשיט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש נראה שקראת את התגובה הראשונה בפתיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות, יש סיכון כלשהו בשימוש בטיטול. יש בו גם סיכון לנזק בריאותי (כימיקלים וחומרים כמו דיוקסין באים במגע עם העור, תפרחת חיתולים תכופה וכדומה), גם נזק מוטורי (מעודד אובדן הדרגתי של שליטה ומודעות להפרשות) וגם בעייתיות פסיכולוגית, כיוון שהוא מעודד גמילה מאוחרת (שכרוכה לעתים מזומנות בעכבות של השלב האנאלי ובחרדות למיניהן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך יכול הטיטול לגרום לנזק מוטורי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל מחיתולי הבד הוותיקים, הטיטול סופג ספיגה מוחלטת ונותן ''הרגשה יבשה'' - יתרון לטווח המיידי כמובן, אבל בעיה לטווח הארוך, כיוון שהתינוק מאבד (או עלול לאבד, זה מה שבד''כ קורה) את הקישור בין התחושות הגופניות שלו לתוצאותיהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר כדאי לייצר טיטולים קצת פחות טובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צחוק צחוק, אבל אחד הטיעונים של הורים שחזרו לחיתולי בד הוא, שהרטיבות מסייעת לתינוק לקשר בין התחושה, הפעולה והתוצאה, ובעקיפין גם להיגמל מוקדם יותר (זה כמובן בהנחה שמחליפים ברגע שהחיתול נרטב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לגמילה מוקדמת יש נזקים. לא כל הילדים בשלים לגמילה באותו השלב, כל ההורים משדרים ''נו כבר'' כשהבית מלא פיפי-קקי. אגב, חיתלו אותי. בוודאות. ועד כה, טפו טפו, אני שולט בצרכיי ובקשר איתן עם השלפוחית שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אומרת שללחץ בגמילה יש נזקים, ולא משנה באיזה גיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל כשנוח יותר אנחנו לחוצים (ומלחיצים) פחות. ...מאידך, טבעו של האדם הוא להניח שאם משהו הוא ממש, אבל ממש נוח, הוא כנראה מושחת מוסרית. אלפי תינוקות בחיתולים לא גדלו להיות חיילים שמרטיבים בלילה, הטיעון על ''אובדן שליטה בסוגרים'' קלוש ודחוק. הדבר היחידי שאפשר לטעון נגד חיתולים זה שהם מזהמים, גם כאן צריך לבדוק אם חומרי הניקוי וסבון הכביסה לא גורמים יותר נזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע זה טיעון דחוק? ילד שאיבד את השליטה (יותר נכון את המודעות לשליטה) בסוגריו, רוכש אותה מחדש בתהליך הגמילה. בדיוק לכן התהליך ארוך ובעייתי כל כך, בפרט בגילאים מאוחרים. ודוק: אף אחד לא חולק על העובדה שילדים בגמילה צריכים לרכוש (ו"להוכיח") קודם כל מודעות לצרכיהם ויכולת שליטה בהם כדי שייחשבו לבשלים לגמילה1. מדובר בתהליך למידה חושית לכל דבר ועניין. 1 קרא למשל כאן, בתת-פרק "תהליך הגמילה מחיתולים": "כאשר הילד מתחיל להיות מודע לתהליך של עשיית הצרכים, מתחיל התהליך שסופו הוא רכישת שליטה על עשיית הצרכים. התהליך שבין המודעות ועד לרכישת השליטה יכול לארוך שנה". זה מתוך: מדובר כמובן על ילדים שגדלו בחיתולים. לעומת זאת, ילד שלא גדל בחיתולים, או שחותל חלקית בלבד, שומר על המודעות והשליטה (איתן נולד). ממש לא נעים להתחיל לדון מאפס בעובדות אלמנטריות. אולי תקרא קצת לפני שאתה קופץ להגיב בפעם הבאה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה לדעת מה נקרא אצלך "עובדות אלמנטריות". מרבית האנשים, חוץ מאחוז מסויים שאצלו מופיעה בעיה, נגמלים בשנות חייהם הראשונות. זוהי העובדה האלמנטרית היחידה. עניין השמירה על המודעות והשליטה "איתן *נולד*" (?) הוא השערה. השערה זו מגיעה לשיא מאוד מוזר באיזושהי הערה המופיעה במאמר שאנו מגיבים לו, משהו בדבר "תקופה רגישה ללמידת הקשר בין הרצון להרטיב והיכולת לעשות זאת, עד לגיל ארבעה-חמישה חודשים". כמו שציינה "סתם אמא" (ובינתיים לא קיבלה תשובה), המאמר מדבר על כך שהתינוקות הסינים "שולטים במערכת ההפרשות שלהם הרבה לפני צאצאינו המרופדים", אבל לא נאמר בו בשום מקום *גיל ממוצע של רכישת השליטה בסוגרים*. הם נשארים עם מכנסי החריץ עד גיל שנתיים וחצי, שהוא ממילא גיל הגמילה הממוצע גם במערב עם הטיטולים. מכאן קל להסיק שכל סיפור ה"מודעות והשליטה איתן נולד" הוא יותר Wishful Thinking מאשר רעיון הנסמך על אילו שהן עובדות פיזיולוגיות (ופסיכו-פיזיולוגיות). לי, בכל אופן, ארבעה-חמישה חודשים נשמע מוקדם מאוד, מוקדם עד מופרך. גם הלינק היפאני מעורר ספקות ביחס לתקוות המופרכות האלה, אם כי עלי לציין שמחקר כזה היה מעורר ביקורת במערב, בו המושגים לגבי ניסויים בבני אדם הם שונים והרבה פחות גמישים, כנראה, מאשר ביפן (בה גם אופי הדמוקרטיה הוא שונה, כפי שסיפר האייל היפני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשום מקום לא נאמר שמכנסי החריץ יורדים כאשר התינוק רכש שליטה בסוגרים, או בגלל סיבה זו. אני מניחה שבגיל שבו התינוק מסוגל לפשוט וללבוש מכנסיים בעצמו, מכנסי החריץ מוחלפים במכנסיים רגילים. לגבי ההשערות שאתה מדבר עליהן - ראיתי אותן מוכחות, יותר מפעם אחת, על יותר מילד אחד, כולל הפרטי שלי בבית. ראיתי את זה קורה, בשיתוף פעולה (ואפילו בשמחה) של התינוק, בגיל 3 ו-4 ו-5 חודשים. נכון לעכשיו גם אם אלף פסיכולוגים ידברו על גיל שנתיים כגיל השליטה בסוגרים, אני תמיד ארגיש כאילו הם סופרים מלאכים שעומדים על ראש סיכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפשר, תארי, בבקשה, את מה שקרה בפועל בגיל 3, 4 ו-5 חודשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תינוק מראה סימני אי-נוחות מסוימים, אמא מרימה ומחזיקה אותו מעל סיר, והוא משחרר את הסוגרים. תינוק מרוצה, אמא שמחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהילד מגיע לגן והוא עדיין בחיתולים, והגננת באיזה שהוא שלב מתחילה לעשות פרצופים, בסוף נהיים הרבה יותר לחוצים ומלחיצים. אף אחד לא רוצה להתקע עם ילד בן ארבע שעדיין מתעקש להשתמש בחיתול (ראיתי במו עיני). הילד הזה צריך ללמוד מחדש לשלוט בסוגרים כדי להפוך לחייל שלא מרטיב בלילה. למזלינו רובם מצליחים, אבל זה לא תמיד פשוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען ההגינות, ייאמר שחוקר יפאני אחד מצא שזה לא בהכרח כך: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מאבד את הקישור בין התחושות הגופניות שלו לתוצאותיהן", זה איננו ממצא מחקרי אלא התרשמות של כך וכך הורים שאולי זכתה לתמיכתם של כמה פסיכולוגים. וגם אם קיים "איבוד" כזה, הוא איננו איבוד לנצח אלא הפחתת רגישות לטווח של כמה חודשים קדימה או אחורה. וחשוב לי לתקן את השימוש המוטעה שלך (אולי לא רק שלך) במושגים: גם אם יש משהו בהתרשמות הזאת לגבי ה"איבוד" - זהו עניין מאוד זמני ובכל מקרה אין לו שום קשר לשום "נזק מוטורי". תרגול קצת יותר מאוחר או קצת יותר מוקדם של של שלפוחית השתן ושל סיבי השריר שבפתחה אינו בגדר "נזק". ילדים הסובלים מהרטבת לילה מתמשכת יכולים וצריכים לעבור אבחון וטיפול, ואין הדבר קשור באופן בו נעשתה הגמילה. עובדה היא שבהרבה מקרים, במשפחות עם כמה ילדים, ננקטות אותן שיטות גמילה ובכל זאת יש בהן רק ילד אחד שאצלו מופיעה בעיית ההרטבה לטווח ארוך. נזק מוטורי הוא נזק לכושר הפעולה של שרירים מסויימים או של השרירים בכלל, או לעצבים הקשורים בהם, ולעיתים, חלילה, גם לשלד, לעצמות ולמוח. נזק כזה יכול לקרות ממחלות, מתאונות או מבעיה מולדת, או, בעבר, במקומות מסויימים - מכך שהתינוק היה עטוף בשכבות מהודקות ומוחזק שעות ארוכות ביממה ללא תנועה (במקרה של אי תנועה שלא ממחלה או מבעיה, הנזק היה ניתן לתיקון והיה חולף עפי"ר מאליו). אין לכל זה שום קשר לשיטת הגמילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה חושב שהמילה "נזק" לא מתאימה, אפשר להשתמש במקומה במילה "הפרעה". בגיל הרך, כמה חודשים קדימה או אחורה הם פרק זמן משמעותי. בהסתכלות אחורה באמת לא משנה אם אדם בוגר נגמל בגיל שנה ו-8 או בגיל שנתיים ו-8. אבל מבחן התוצאה אינו המבחן היחיד כאן, בעיני. גם לדרך יש משמעות וחשיבות, בפרט בגיל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, לדרך יש משמעות, ועד הנה - *גם* עפ"י הלינק אותו הבאת בתגובה 398332, ולא רק על פיו אלא מהחיים עצמם - יש הרבה יותר חששות להשפעה בלתי בריאה של נסיונות הקדמת הגמילה, מאשר לגמילה מתונה ונינוחה הנמשכת קצת יותר זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי פשוט יש בלבול נפוץ בין הקדמת הגמילה ובין לחץ לגמילה (שני גורמים שמסורתית הגיעו יחד, אבל אין כל בעיה להפריד ביניהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה השלב האנלי, מה זה העכבות ומהן החרדות, בלי הפניות אם אפשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה מספיק, וגם לא פרוידיאנית מספיק, כדי לפרוש כאן מגילה. נסה גוגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך לינקים עם סימוכין לטענות על הנזק המוטורי והבעיות הפסיכולוגיות? אבל לא מבאופן טבעי וכאלה. לינקים אקדמיים, יש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי לחפש. מצאתי את זה למשל: אולי אמצא עוד מחר (הגיע זמן לישון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שפיספסתי את החלקים על הטיטולים, הפסיכולוגיה והנזק. אגב, האם עלי להבין שלפי ההגדרה שלך, כשהתינוק לא רגיש לרטיבות שבטיטול, ולכן הוא לא ממהר להיגמל - זה נקרא "נזק מוטורי"? אם כך, העולם הרפואי שרוי באפלה מוחלטת ועדיין לא הבין שזאת ההגדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנזק המוטורי שדיברתי עליו הוא אובדן המודעות לפעולת ההפרשה ולעתים גם אובדן השליטה בסוגרים (למשל הרטבת לילה). אבל אם אתה רוצה, בדוק גם כאן: Stool toileting refusers trained at a later age than the rest of the group (P < .0001). Fifty percent (22/44) of the children who trained between 42 and 48 months and 73% (8/11) of the children who trained after 48 months experienced stool toileting refusal. Sixty-one of the study children developed stool withholding during toilet training.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?db=pub... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקסיומת ולדן: בכל דיון בפורום ישראלי, ללא קשר לנושאו המקורי, תצוץ במוקדם או במאוחר הודעה פוליטית. תוסף פדר-טיין: הודעה פוליטית זו לרוב מבוססת על סיסמה נבובה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |