|
סיפור ילדים דידקטי שנועד ככל הנראה לתמוך בילדים שאובחנו. תיאור ההפרעה כפי שהוא מוצג כאן קצת מטריד אותי:
יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהַ"מְסַנֶּנֶת" שֶׁלָּהֶם לֹא עוֹבֶדֶת הֵיטֵב וְהֵם שׁוֹמְעִים הַכֹּל בְּבַת-אַחַת, רוֹאִים הַכֹּל בְּבַת-אַחַת, וְלֹא מַצְלִיחִים לְאַרְגֵּן טוֹב אֶת כֹּל מַה שֶּׁהֵם שׁוֹמְעִים וְרוֹאִים. כָּךְ, קָשֶׁה לָהֶם להבחין בֵּין דְּבָרִים חָשׁוּבִים וּדְבָרִים שֶׁאֵינָם חָשׁוּבִים. לְמָשָׁל, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַגַּנֶּנֶת מְסַפֶּרֶת סִפּוּר, עֵרָן רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרִים אֲחֵרִים שמסיחים אֶת דַּעְתּוֹ וְאָז קָשֶׁה לוֹ לְהַמְשִׁיךְ בַּהַקְשָׁבָה: הוּא רוֹאֶה צִפּוֹר שֶׁעוֹמֶדֶת עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן בַּגַּן, בְּאוֹתוֹ זְמַן הוּא רוֹאֶה שלְאיל, הַיֶּלֶד שֶׁיּוֹשֵׁב מוּלוֹ, יֵשׁ כְּתָם קָטָן עַל הַחֻלְצָה, וּבְדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע הוּא גַּם רוֹאֶה שֶׁהַסִּכָּה שֶׁיֵּשׁ לַגַּנֶּנֶת בַּשֵּׂעָר לֹא מְהֻדֶּקֶת הֵיטֵב וְשֶׁהִיא עוֹד מְעַט תִּפֹּל. עֵרָן רוֹצֶה לִבְדֹק מָה הַצִּפּוֹר רוֹצָה, הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא רוֹצֶה לָקוּם מַהֵר וּלְסַדֵּר אֶת הַסִּכָּה שֶׁל הַגַּנֶּנֶת וְהוּא נִזָּכֵר גַּם שֶׁכְּבָר מִזְּמַן רָצָה לְהַגִּיד לָהּ שֶׁהַגַּן שֶׁלָּהּ מְאֹד טוֹב. אֲבָל לַגַּנֶּנֶת כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מַפְרִיעִים, הִיא בְּדִיּוּק עַכְשָׁו מְסַפֶּרֶת לַיּלָדִים סִפּוּר, וְלָכֵן הִיא אוֹמֶרֶת לְעֵרָן שֶׁיָּשַׁב בְּשֶׁקֶט וְלֹא יַפְרִיעַ. עֵרָן לֹא מִתְכַּוֵּן לְהַפְרִיעַ. הוּא אֲפִלּוּ רוֹצֶה לַעֲזֹר לַגַּנֶּנֶת וְלֶאֱיָּל וּלְבָרֵר אִם הַצִּפּוֹר רְעֵבָה וְלָתֵת לָהּ פֵּרוּרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עַל שֻׁלְחָן הָאוֹכֵל שֶׁל הַיְּלָדִים. עֵרָן דּוֹאֵג שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה זֹאת מִיָּד הַצִּפּוֹר תִּהְיֶה רְעֵבָה, הַסִּכָּה שֶׁל הַגַּנֶּנֶת תִּפֹּל וְאֶת הַכֶּתֶם מִן הַחֻלְצָה שֶׁל אֱיָּל יִהְיֶה קָשֶׁה לְהָסִיר. עֵרָן גַּם חוֹשֵׁשׁ שֶׁהוּא יִשְׁכַּח מָה הוּא רוֹצֶה לוֹמַר, וְהַכֹּל נִרְאֶה לוֹ מְאֹד חָשׁוּב
אגב, האם באמת כך מנקדים חָשׁוּבִים ? לא אמור להיות חטף פתח בחי"ת?
|
|