 |
צבא ארה''ב הוא אכן כלי הרצח.
על פי גילית, לא מדובר על רצח, משום שהוא אינו מנוגד לחוק האמריקאי (לפיו אמורים למלא חיילי הצבא את ההוראות שקיבלו).
ממשלת ארה''ב אינה מכירה את הנרצחים, והנרצחים אינם מכירים את הרוצח. לא מדובר על ידיעה שהעולם הוא רע. גם נרצחי הדולפינריום הכירו את הרשות הפלשתינאית וידעו שיש פלשתינאים, והרוצח ידע שיש בני נוער ישראלים שמבלים בדיסקוטקים. זהו איסוף מידע. לא היכרות.
במקרה המלחמה באפגניסטאן ידוע לנו מי מתקיף, אך לא ידוע לנו מי מותקף. סייגתי את מה שאמרתי קודם שפעולותיה של ארה''ב הן טרוריסטיות במידה ואכן נפגעים אזרחים במתכוון. ארה''ב מודיעה כל הזמן שנפגעו רק מטרות צבאיות. אם היא צודקת, הרי שמדובר בקטגוריית הרצח המלחמתי, שהיא לגיטימית.
אבל אני מנסה להכניס קריטריונים חדשים, אובייקטיביים במידת האפשר. אני לא ממש סגור עליהם, אם כי מתחיל להתגבש כאן משהו. נכון שההתקפות על התזה תורמות לזיהוי הנקודות החלשות בה. אני בכל זאת מנסה להבין כיצד אתם רואים את מערכת ההגדרות הזו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש