בתשובה לדב אנשלוביץ, 18/04/00 22:49
נימוקים אידאולוגים ופוליטיים 3933
שלום וברכה דב,
ראשית, כמאמר טל פרידמן בתוכנית "חלומות בהקיציס" - ברכות על התחקיר! אם זו תגובה לא מסודרת אזי לרבים יש מה ללמוד ממך - ישר כח (זה בעצם כמעט מאמר שלם)
שנית, לתגובתך, אתה דורש ממחיבי הנסיגה לתת הסברים ואף אני דורש מהם אך גם מממתנגדי הנסיגה. אולם נימוקים אלו נושאים לרוב אופי אידאולוגי ולכן חסרי ערך מבחינה פוליטית. ע"י אותה אידאולוגיה ניתן להצדיק פוליטיקות הפוכות ולהיפך
לדוגמא: יו"ר ועדת הכספים וחבר הכנסת לשעבר הרב (איני יודע אם הוא אכן רב אזי הוא נהנה אצלי מהספק) אברהם שפירא.
בשנת 1981 כאשר מפלגת "אגודת ישראל" בקואליציה מחליט מר שפירא להעלות על שולחן הכנסת את חוק "מיהו יהודי". בהסכם הקואליציוני היה סעיף שאמר שעל הקואליציה לתמוך בהצעות חוק בנושאי דת. תוך כמה ימים נחת בארץ מטוס מלא בנציגי יהדות ארה"ב (אנשים עסוקים מאד - אלו אנשי עסקים רציניים) כדי להפעיל לחץ נגד. לבסוף הודיע מר שפירא כי "חוק מיהו יהודי הוא חוק חשוב מאד לעם היהודי ואסור שיעבור ברוב מועט - הוא צריך לעבור ברוב גורף" ומשך את הצעת החוק משולחן הכנסת.
שלוש שנים לאחר מכן, ממשלת אחדות, שוב בוחר מר שפירא להעלות את הצעת החוק כאשר ברור שאין רוב לחוק. ההצעה נופלת. כאשר נשאל מר שפירא מדוע העלה את הצעת החוק אע"פ שהייתה חסרת סיכוי ענה "חוק מיהו יהודי חשוב לעם היהודי ודי אם יעבור על חודו של קול"

מה אנו למדים מדוגמא זו:

1. ניתן להצדיק את אותה פוליטיקה (הכשלת חוק מיהו יהודי) ע"י טיעונים אידאולוגיים הפוכים.

2. אברהם שפירא נגד חוק מיהו יהודי - כאשר ניתן להעביר אותו ב-‏1981 הוא מושך אותו מעל שולחן הכנסת וכאשר לא ניתן להעביר אותו ב-‏1984 הוא משאיר אותו על שולחן הכנסת מתוך ידיעה שההצעה תידחה.

מהמסקנה הראשונה ניתן להמשיך הלאה ולומר שדבר שמצדיק דבר אחר והיפוכו (הפוליטיקה ושני הנימוקים האידאולוגיים ההפוכים זה לזה) בעצם אינו הסבר כיון שהוא אינו מהווה מערכת הוכחה עקבית ושלמה (מצטער, בכל אופן אני סטודנט למדעי המחשב ולמדתי לוגיקה). אני יכול להביא דוגמא גם לאידאולוגיה שגוררת פוליטיקות הפוכות למשל רבין ופרס בשנים 1992-1993 אבל קצת מאסתי בדוגמאות.

אם כן, הנימוק האידאולוגי הוא חסר ערך בכך שהוא יכול להצדיק פוליטיקה אחת ופוליטיקה הפוכה לה לגמרי אבל לציבור נוח עם טיעונים אידאולוגיים כי הציבור אינו פוליטיקאי, לציבור אין אסטרטגיה והוא מוסט מצד לצד כמניפה ביום חמסין. דוגמאות יש לרוב - המושג "מדינה פלשתינית" בשנות השמונים לעומת בסוף שנות התשעים. היחס לאסד ולסורים לפני חודשיים והיום - לפני חודשיים כולם רצו לנסוע לחומוס בדמשק ואילו היום "לא רוצים שלום - לא צריך!"

כמובן שיש את השוליים - ואפילו שוליים רחבים מאד (אני לא מנסה להכפיש כאן אף אחד ולרמוז לביטויים כגון שוליים קיצוניים, באמת) שמשוכנעים בעמדה מסויימת ולא ייסוגו ממנה אבל הנימוקים שהם מספקים הם נימוקים אידאולוגיים והרשה לי גם לחטוא בלשוני ולומר מוסריים. אולם אין אלו נימוקים פוליטיים אמיתיים כיוון שנימוקים אלו מתאפיינים בחוסר תכליתיות - הם אינם מספקים שרשרת של סיבות ותוצאות. לא חסרים אנשים שאמרו "אצביע ליכוד גם אם ערפאת יהיה ראש הליכוד" או לחילופין "מכורי" שלום-עכשיו שמתייחסים לכל מי שחושב אחרת מהם כאל טרוריסט בפוטנציה.

כעת נטפל מר קהלני ובמר קינן. שניהם מביאים נימוק שאינו פוליטי אלא אידאולוגי -

אם הייתי מבטיח לך שמסירת הגולן תביא לשלום נצחי בגבולנו היית מאמין לי? מדוע אתה מוכן לקבל את הטיעון של מר קהלני ללא השאלה "בעצם, למה בעוד 50 שנה, אולי בעוד 10 שנים? אולי בעוד חודשיים, אולי לעולם לא? מר קהלני מספק נימוק אבל לא מראה מסקנה אופרטיבית שנובעת מהטיעון שלו.

מר קינן טוען שההתיישבות הינה הציונות האמיתית ואינו רוצה למוסרה לאסד. ראשית, מי אמר שמוותרים על היישובים? יש אנשים שמעוניינים לוותר על היישובים ולשם כך הדליפו את מסמך וושינגטון. אבל, אם תקרא את המסמך תראה שמדובר בו בפרוש על דיון בהתיישבות בגולן. לא נכתב "דיון בהורדת היישובים הישראליים מרמת הגולן" אולי פתרון אפשרי הוא השארת היישובים על תילם וקליטת פליטים ותושבים סוריים בשטחי האש הנרחבים של הגולן שבהם לא יהיה עוד צורך ? אני סוטה מהעיקר כאן (מצטער, אני לא יכול להחזיק את עצמי מלכתוב...) אבל הנימוק של עמוס קינן הוא שוב נימוק אידאולוגי ואינו תכליתי.

בעניין הסטיה מהנתיב הפילוסופי, אני חושב שדוגמת הכביש הסואן הספיקה, אם אתה רוצה אני מוכן לתת את דוגמת החדר והתקרה העומדת ליפול כהוכחה לכך שמהכרת המציאות בלבד לא נובע מה לעשות אלא מהכרת המציאות ומהנחות מוקדמות.

לכן, כאשר אתה בא להוכיח את טיעונך בזכות אי-ויתור על רמת הגולן עליך להראות לי כיצד המציאות ו"הדברים הנחמדים" כלשונך מובילים אותך למסקנה זו. אני ממליץ לך להתחיל מהמסקנה וללכת אחורה לכיוון הנחות מוקדמות.

כעת, אתה עדיין משוכנע שאסד רוצה את הגולן, אני מקווה שקראת את תגובתי הראשונה המניחה ש:
1. אסד הוא פוליטיקאי מעשי
2. פוליטיקאי מעשי נוקט באמצעים כדי להשיג את מטרותיו
3. אסד לא נוקט באמצעים המתאימים כדי לקבל לידיו את רמת הגולן אע"פ שברור מהם
4. אסד לא רוצה את הגולן
QED

כמובן שמי שתתוכח איתו יביא לך טיענים חסרי רגליים וגפיים אחרים (או שזה אחרות?) כיוון שנימוקים אמיתיים לא מיועדים לציבור (שאת התנהגותו ניתחתי קודם). לציבור נוח עם טיעונים אידאולוגיים. כפי שאמר פילוסוף מפורטוגל שאיני זוכר את שמו "יש אנשים שנולדו עם תיאבון ימני ויש אנשים שנולדו עם תיאבון שמאלי" כעת אני מזמין אותך, כפוליטיקאי מעשי לעתיד, לשכנע אנשים עם תיאבון ימני בדעתך (אני חושב שהטיעון שהבאת כבסיס למאמר מספק) ולשכנע אנשים עם תיאבון שמאלי בדעתך (אני חושב שעמוס קינן עשה זאת בשבילך).

וקצת בשביל הפילפל, לפני כ-‏10 שנים ביקרו אצל אסד נציגים מצרפת וסיירו ברמה הסורית ובקונייטרה. כאשר היו בקונייטרה פצח אסד בשיחה וטען שיש ביידיו הוכחות שמעמד הר סיני לא התרחש בסיני (במסגרת הרביזיוניזם של התנ"ך שנפוץ במקומותינו בשנים האחרונות - ראה הר כרכום) אלא התרחש בגולן - האין זו הזמנה למסור לנו את הגולן בעתיד משיקולים "דתיים" ?

אני מודה שאיני כותב את תגובותי במעבד תמלילים מתוך עצלנות אלא בקופסת התגובה של האייל אז אתנצל אם גם אני לא סידרתי את דבריי

בברכת חג שמח

ערן
בין פוליטיקה ואידאולוגיה 3938
ועכשיו אני אנסה לעשות סינתזה מסויימת בין הגישה הכללית, האידאולוגית של אנשלוביץ (ושאר העולם) לגישה הפוליטית-מעשית שאתה ואני ניסינו להעלות כאן. השתכנעתי בערכה של הגישה המעשית בנסיון לנתח ולחזות את החלטות הפוליטיקאים. אבל אני בהחלט לא מרגיש מחוייב לה, כאשר אני צריך להחליט (נאמר, בבחירות או במשאל). אני מרשה לעצמי, למשל, לנקוט בשיקולים מוסריים.
לכן, לא *פסול* מצד אנשלוביץ להכריע בשאלת הגולן על פי אידאולוגיה. אבל, הבנת הגורמים הפוליטיים מאחורי העניין יכולה רק לסייע, ולחסוך תסכולים על הפוליטיקאים ה"טפשים", ה"שקרנים", וכו'.
ובתשובה לאנשלוביץ: אם יש משהו בניתוח של בילנסקי, אז, מה לעשות, המשוואה שלך של "שטחים או שלום" היא באמת לא משוואה נכונה. זה שרוב אזרחי ישראל והתפוצות מבוססים בה מינקותם לא מסייעת. אתה יכול לשכנע עד מחר את מיטב מעבדי-הסיסמאות השמאלניים שהאגף שלך של המשוואה נכון יותר, אבל (שוב, אם הגישה של בילנסקי ושלי נכונה) אז גם אתה וגם הם טוחנים את מי הכנרת לשווא.
נכון שאני מוצא את עצמי בבעייה מסויימת, כיוון שהשיטה לניתוח הפוליטי שאימצתי בהתלהבות ובשכנוע, מותירה אותי חסר כל בטחון באשר לפרטים הנובעים ממנה, ואני חי בחוסר ידיעה כרוני. אבל, כמו שאמר סוקראטס, מי שיודע שהוא לא יודע חכם יותר ממי שחושב שהוא יודע, אבל טועה.
באשר לגולן, לפחות, מצבי נוח: ארבעה ראשי ממשלה בישראל, בעלי מזג פוליטי שונה (לכאורה, לפחות) אצו להיפטר מהגולן. מכאן, אני נוטה לחשוב שסביר להניח שזה טוב לבטחון ישראל. ומצד שני, גם האידאולוגיה השמאלנית שלי (שאני לא מתבייש בה, כי היא נובעת משיקולים מוסריים מסויימים) דוחקת בי לתמוך ב"הסכמי שלום" - אפילו שאני יודע שהפוליטקאים בכלל לא מתכוונים לזה, אז בתודעת רוב האנשים באזור זה משמעותי מאוד, ובכיוון הנכון, ולזה כשלעצמו יש ערך.
לכן, אם ההסכם יגיע למשאל, אצביע בעד ללא היסוס. בהחלט לא אהיה בטוח שזה טוב, אבל כן אהיה בטוח ש*על פי הידוע לי מראש*, זו החלטה נכונה מצידי.
נימוקים אידאולוגים ופוליטיים 3973
שלום!

אני תומך בנאמר ע"י עמוס קינן שההתישבות היא הציונות האמיתית. לדעתי ההתישבות בארץ ישראל היא המטרה, והאמצעי הוא מדינת ישראל. עלתה פה הטענה כאילו ניתן יהיה להשאיר את הישובים הישראליים/יהודיים בגולן גם לאחר נסיגה ממנו. לדעתי זוהי אינה אפשרות בכלל: מעבר לכך שאסד לא יסכים, (כי ישובים יהודיים-מודרניים-ישראליים-דמוקרטים הם סכנה למשטר דיקטטורי-טוטליטרי שכזה, והם עלולים להוות זרז שיביא להפסק שילטון העדה העלווית). המתיישבים בגולן לא יסכימו להיות נתונים תחת שילטון דיקטטורי-רודני-רומס זכויות אדם ולהיות מיעוט לאומי בתוך מדינה ערבית-מוסלימית.

הגעתה למסקנה שאסד לא רוצה את הגולן אני אגיע למסקנה אחרת:
1.ישראל היא מדינה דמוקרטית
2.במדינות דמוקרטיות השלטון נוהג להתחשב בדעת האזרחים.
3.רוב האזרחים במדינת ישראל מתנגדים לנסיגה מלאה מהגולן או ליותר.
4.השלטון בישראל לא יכול להסכים לנסיגה מלאה או ליותר.
מש"ל
וגם:
1.אסד הוא פוליטיקאי השייך לעדה העלווית
2. העדה העלווית היא מיעוט זעום בסוריה
3.אסד רוצה בהמשך שלטון העדה.
4.יציבות בסוריה תחזק את שלטון העדה בהעברתו לבנו של אסד.
5. אסד רוצה יציבות בסוריה.
מש"ל
וגם:
1.תחת שיטון מפלגת הבעת' סוריה איבדה את כל הגולן.
2.כתוצאה מאיבוד הגולן אבד בכבוד הסורי
3.הכבוד חשוב ליציבות- כשרוב העם (הסונים) רואים שיש מנהיג שכל מה שנלקח הוא מחזיר הם תומכים בו.
4.אסד שרוצה ביציבות לא יכול להתפשר על פחות מלהחזיר את כל מה שנלקח.
מש"ל
וגם:
1. אסד הוא פוליטיקאי מעשי ונוקט באמצעים להשיג את מטרותיו.
2. אסד רוצה את כל בגולן ואפילו יותר כדי להחזיר את הכבוד האבוד ולא מוכן/יכול להתפשר על פחות מכל הגולן כי אז יחשב כמי שאיבד את הכבוד.
3. אסד לא מקבל את הגולן.
4. אסד רוצה יותר ממה שהובטח לו ]והובטח לו יותר מידי[
מש"ל.

ובכן אסד בשלב זה לא דורש את חיפה ואת נתניה ואת כפר יהושוע... אלא את הגולן כולו ויותר. אך לפי שעה המטרה הסורית היא היא "סוריה הגדולה" שכוללת את סוריה לבנון ו"צפון פלסטין" (ומי שלא מאמין שיביט בתוכנית החלוקה של האו"ם או בהסכם סיקס-פיקו).

*דווקא משום שמעמד הר סיני "התקיים" הגולן אל לנו לשבת שם. מדבר סיני אינו חלק מארץ ישראל, ולכן מסירתו אינה טעות וגם לא תקדים (בגין מסר שטחים ראשון...).
סיני אינו חלק מארץ ישראל דווקא מסיבה דתית - בני ישראל קיבלו בו את התורה לפני שנכנסו לארץ כלומר המקום בו קיבלו את התורה אינו הארץ.

עלינו לדעת שאם לנו לעם ישראל יש זכות על הארץ זכות היסטורית, זכות אלוהית, זכות מוסרית - אז מותר לנו לכבוש את הארץ הזאת מידי יושביה, אפילו בכוח אפילו ללא הסכמתם. ומכיוון שהגולן הוא חלק מא"י אז גם בו יש לנו זכות ישיבה.
אך אם אין לנו זכות על הארץ לא היינו צריכים "לפלוש" אל הארץ לא אל גבולות 72 ולא אל גבולות 67 ולא אל גבולות 49 ולא אל גבולות החלוקה ב47 (הרי למה-מי זה האו"ם שיחליט על נישול הערבים מאדמוהים שבגבולות 47). לא היינו צריכים לפלוש לא בכוח ולא בעדינות מירבית.

אני מאמין שלנו הארץ!

בברכת חג שמח וכשר לכל בית ישראל.
נימוקים אידאולוגים ופוליטיים 3974
שלום נריה,

האם קראת את תגובותי? אתה עונה לי במישור אידאולוגי ולא מעשי. מבני ההוכחה שאתה בונה מסתמכים על דברים שאין ביכולתך להוכיח. כאשר אני טוען שאסד ברצותו יכול לקחת מטוס ולבוא לארץ, זה הגיוני, זה עומד במבחן עקרון ההפרכה של קרל פופר, וזה אפילו כבר נעשה. נבחן כמה מהטענות שבהן אתה משתמש כדי לבסס טיעון לוגי:

"במדינות דמוקרטיות השלטון נוטה להתחשב בדעת האזרחים" - לפני כשנה וחצי יצאו לרחובות הסטודנטים (ואני לבושתי ביניהם) למאבק להורדת שכר הלימוד. הסטודנטים זכו לתמיכה של כ-‏90% מהנשאלים בסקרים. האם לדעתך הכנה השלטון באותה תקופה "התחשב" בדעת האזרחים ?

"כתוצאה מאיבוד הגולן אבד הכבוד הסורי" - כמה כבוד אבד? חמש? שבע? עשרים ושמונה? כבוד אינו מונח המעיד על גישה מעשית. כבוד יכול לשמש כאמצעי להשיג מטרה - ראה אנשי מאפייה למשל המטילים אימה על סביבתם על כל פגיעה לכאורה בכבודם. המטרה המעשית שהכבוד משמש לה כאמצעי היא שליטה על רווחים מעיסוקים לא-חוקיים שונים.

"אסד שרוצה בייציבות לא יכול להתפשר על פחות ממה שנלקח כי אז יחשב כמי שאיבד את הכבוד" - והמלך חוסיין שוויתר על הגדה המערבית? תמיד ניתן למצא טיעון אידאולוגי מספק - אז (ב-‏88) אמר המלך כי וויתר על הגדה למען "אחיו הפלשתיניים" אולם אם תקרא היטב את האותיות הקטנות של הסכם השלום בין ישראל לממלכה ההאשמית (ההסכם מופיע במלואו בספרו של בנימין נתניהו - "מקום תחת השמש") תגלה דברים מפתיעים על הזכויות שהובטחו לירדנים בירושלים. כמו כן, קרא את תגובתי לטיעון הכבוד בפסקה הקודמת.

וכמובן, לכל טענות כוחו של אסד בסגנון "אסד חולה ונוטה למות" או "אסד בן למיעוט העלאווי" - ראשית, שים לב מי טוען טענות אלו - בד"ך אלו שמעדיפים להתקדם במסלול הפלסטיני - יוסי ביילין בעיקר וכמובן שמעון פרס בן ה-‏76. ושיהיה ברור - המסלול הפלסטיני והסורי לא יכולים להתקיים בכפיפיה אחת.
שנית, טענות מסוג זה מניחות בין השאר שיש טעם בשלטון לשם שלטון. על כך אשאל - "אם תמצא מישהו שיכול לבצע את המדיניות שאתה שואף אליה אבל יש לו יותר תמיכה אידאולוגית ואמצעים טובים יותר - לא תעדיף לתת לו לשלוט (שוב, מתוך הנחה שהוא מבצע את אותה פוליטיקה שאתה שואף לה) - מדוע אנשים מוכנים לקבל זאת בעסקים אבל כשמגיעים לפוליטיקה נעמדים על רגליהם האחוריות וטוענים "לא בבית-ספרנו! כאן יש אידאולוגיה!"

לאחר מכן, אתה שב ומניח שאתה יודע מה אסד רוצה. בלשון בוטה: מה אתה, חבר שלו? הוא מתייעץ איתך? חבל שגם לי הוא לא מספר מה הוא רוצה, היה לי אז הרבה יותר קל עם ההיקשים הלוגיים שאני מבצע.

את דוגמת סיני הבאתי כנימוק אידאולוגי שסיפק אסד עבור פוליטיקאים ישראלים ששותפים לאותו חזון כמוהו. כמובן שזהו רק אמצעי לגרום לדעת הקהל הישראלית להתנגד לנסיגה מלאה מהגולן אולם לצערי במקרה זה קצת קשה עכשיו לשכנע את כולם שמעמד הר סיני היה בכלל בגולן.

בסוף דבריך אתה מביא נימוק שאין אידאולוגי ממנו וגם הוא שנוי במחלוקת (ואפילו בין רבנים), האם הגולן הוא חלק מארץ ישראל (שים לב שלא כתבתי מדינת ישראל) או לא. זהו שוב טיעון אידאולוגי ולא מעשי. האם תסתפק בארץ ישראל עם הגולן או שרצונך בממלכת שלמה - הגלעד, הבשן, מתפסח ועד עציון גבר? מקדש ברנע ועד תדמור? קשה לי להאמין אך יתכן וזו משאלת לב שלא ניתנת למימוש. אולם, גם אתה אדם מעשי ומבין שעליך להסתפק בגבולות אחרים - גבולות מדינת ישראל.
שים לב שלכל אורך הדיון לא פסקתי מה דעתי - האם אני בעד או נגד ירידה מהגולן. הדבר עדיין לא מונח על הפרק ולכן באופן כללי כדאי להיות נגד - כדי לחזק את מחנה ברק-שרון מול מחנה לוי-ליפקין-ביילין. (מתוך שאיפה מצדי לשלום שישא אופי פתוח ויחייב שיתוף פעולה אזורי).

אתה מדבר על זכות מוסרית. האם לכובשים הערבים שכבשו את מצרים במאה ה-‏8 היתה זכות מוסרית להשמיד תרבות בת אלפי שנים? האם לקורטז היתה זכות מוסרית למוטט את התרבות האצטקית? האם לשבטי ישראל היתה זכות מוסרית להשמיד את העמים הכנעניים בכנען? האם לגרמנים היתה זכות מוסרית לכבוש את אירופה במלחה"ע השנייה? כמו שאמר הג'יני בסרט אלאדין: wake up and smell the humus! זה פוליטיקה וזה מעשי. אין כזה דבר פוליטיקה לא מעשית. זו כמובן פוליטיקה שלא מיועדת לציבור הרחב. הציבור אינו מסוגל להביט קדימה יותר משנה שנתיים ולכן מתרפק כתינוק בעריסתו על הנימוקים האידאולוגיים בעוד "אימו" הפוליטיקאית לוקחת אותו לגן השעשועים ולפעמים אף מחליפה לו חיתולים, בגדים, ולפעמים את העגלה כולה.

המצאותנו בשטח שבין הירדן לים היא עובדה מוגמרת, כל פוליטיקאי מעשי מבין זאת, אין כאן שאלה של מוסר אלא שאלה פרקטית, קצת קשה לפנות מכאן יותר מארבעה מיליון אנשים שזוכים לתמיכה נרחבת מארה"ב ולכן גישה מעשית היא קבלת "היישות הציונית" אולם המאבק הוא על אופן הקבלה שיש לו השלכות נרחבות. האם ישראל "תתערה במרחב השמי" כפי שרצו משה שרת וחיים וייצמן או שנהייה "עם לבדד ישכון" אני מקווה שברור שלכל בחירה יש השלכות עמוקות מעבר ל"בחירה האידאולוגית" לכאורה שהוא משקף. אני רוצה להזכיר לכולנו שנדידות עמים הן דבר לא חדש אולם במאות האחרונות מתחילים להסתמן גבולות קבע מסויימים - למשל באירופה המערבית. אני חןשב שקל להסיק שזה קשור למעבר מחברות של נוודים לחברות של עובדי אדמה ולאחר מכן יושבי ערים.
אני גם בטוח שאם אמצא את שרידי החיתים בערבות קזחסטן לא תצטרף אלי להקמת התנועה החיתית הלאומית שתדרוש את פינוי היהודים מהר חברון והחזרת העיר לבעליה החוקיים האמיתיים שחזרו אליה מהנכר לאחר 3000 שנות גלות רדיפות ועושק בניכר.

אתה מאמין שלנו הארץ? יופי לך, אילו צעדים פוליטיים שמשפיעים על חייך נוקט אתה כדי להבטיח את אמונתך?

חג שמח לכל בית ישראל, יום שישי הטוב טוב לאזרחי המדינה הנוצרים. אין לי מושג איזה חג מוסלמי קרוב יש אז שיהיה טוב לכולם (ואני מקווה שיש לנו גם כמה קוראים נוצריים / מוסלמים באתר - לא שומעים אתכם אם אתם כאן)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים