|
||||
|
||||
יש טעם לשקול משהו אחר חוץ מפעולת חילוץ? לפעמים האופציה הטובה ביותר היא גרועה. |
|
||||
|
||||
בתור מי שאחד הטיעונים שלו מדי פעם זה שיש למישהו בחירה בין רע לגרוע, אז כן, אני יודע שלפעמים האופציה הטובה ביותר היא גרועה :) אבל לענייננו: יש גם אפשרות לנהל משא ומתן ולא לבצע פעולת חילוץ, או להכיר בכך שמחיר המו"מ יהיה גבוה מדי ושפעולת חילוץ נידונה לכישלון מראש, ומה שנשאר זה לבצע פעולת עונשין. |
|
||||
|
||||
אני חושב שמנקודת מבט של ההשפעה העתידית של המעשים שלנו, משא ומתן יעודד כנופיות עתידיות, ולא לנסות לשחרר את החייל תוריד את המוטיבציה של חיילים עתידיים. לכן נראה לי שנסיון שחרור, גם אם כושל, הוא האפשרות הגרועה פחות, ולכן גם הסבירה יותר. |
|
||||
|
||||
ומה לגבי המוטיבציה של חיילים אשר יוצאים למבצע חילוץ אשר ברור להם מלכתחילה שסיכויי ההצלחה שלו נמוכים עד מאוד? איך זה נכנס למשוואה? |
|
||||
|
||||
להם אין בעיית מוטיבציה. |
|
||||
|
||||
אמ... מאיפה השכנוע הזה? תסביר. |
|
||||
|
||||
מי שהולך ליחידה שכזאת מראש יודע שהוא הולך למשימות שהסיכוי לבצע אותם בהצלחה נמוך. זה לא סוד, להפך, זה אחת הדרכים לגייס אנשים ליחידות שכאלה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה מיתוס שאנחנו (ואולי גם חיילי אותן יחידות) אוהבים להאמין בו. בפועל, רוב המשימות של אותן יחידות מסתיימות בהצלחה יחסית, וכמות הכישלונות (אני מקווה, או כך לפחות אני מסיק, מהעדר דיווחים תכופים על נפגעים בקרב יחידות אלו) נמוכה. לכן, יציאה למבצע חילוץ שסיכויי ההצלחה שלו מלכתחילה נמוכים מאוד, בכל תכנון שאני יכול להעלות על הדעת, נראית לי בעייתית. |
|
||||
|
||||
"ואולי גם חיילי אותן יחידות" זאת כל הנקודה, לא? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. תסביר. |
|
||||
|
||||
שאלת על המוטיבציה של החיילים, לא? אם החיילים אוהבים להאמין במיתוס הזה, ועדיין משרתים ביחידות האלה, סימן שאין בעיה במוטיבציה שלהם. |
|
||||
|
||||
החיילים אוהבים להאמין במיתוס הזה כל זמן שהוא מתקיים. אני חושב שהם רציונליים מספיק כדי להבחין מתי שולחים אותם לפעולה שלא מתאימה למיתוס הזה - פעולה שברור כבר בשלב התכנון שסיכויי ההצלחה שלה באמת נמוכים, ואני תוהה מה קורה למוטיבציה שלהם אז. |
|
||||
|
||||
לפעמים הלהיטות לבצע אותן משימות, היא שמפחיתה את הסיכוי להצלחתן. כך אני מבין את כישלון המבצע לחילוץ נחשון וקסמן על רקע מאבקי היוקרה והיוהרה בין מטכל ליממ..אם הרוסים ידעו להרדים חמש מאות איש באולם תיאטרון ענק, הישראלים היו חייבים לעשות את זה כמו בסרטים. או שאולי שכחו לחשוב? |
|
||||
|
||||
הרוסים ידעו להרדים 500 איש לאחר אי אלו כשלונות. |
|
||||
|
||||
הרוסים ידעו להרדים את התקשורת שם, ולצאת עם "רק" בערך 100 הרוגים (לפי זכרון מאוד לא אמין שלי). |
|
||||
|
||||
החילוץ של בני הערובה מהתיאתרון ברוסיה לא יכול להחשב כהצלחה, 129 מתוך 700 בני ערובה נהרגו, כמעט כולם נפגעו מאותו גז שאמור היה להרדים אותם. אני מקווה שההנהגה בישראל יותר מודעת לחשיבות חיי אדם מאשר ההנהגה הרוסית. |
|
||||
|
||||
כדי להדגים את חוסר המחשבה בצד הישראלי, אתן לך את החלופה שהציע היממ- להטיל רימונים אל תוך החדר במטרה לפצוע את כל הנוכחים שעל מנת לשתק אותם מיכולת תגובה עד שיפרצו הלוחמים אל תוך החדר וישתלטו על האירוע. וקסמן להערכת יממ ייפגע מן הקליעים אבל יחיה. אני מעריך את היכולות הטכנולוגיות, המדעיות והצבאיות של הרוסים, אבל בכל אלה ישראל שמה אותם מאחור. אם רבין, איש צבא, או הרמטכל ברק האמינו שסיירת מטכל תפוצץ את דלת הכניסה, תילחם בחוטפים במסדרון, תפרוץ את החדר הפנימי ותכריע את החוטפים בחדר הפנימי, וזאת כמה שעות לפני שפג האולטימטום, ונחשון וקסמן יחיה, אני חושב שצריך לעורר סימני שאלה..במסיבת העיתונאים שלאחר הכישלון הודיע רבין, שהוא לא יכול היה לעמוד לפני המשפחה ולומר שלא ניסינו. ברק עשה כמה סימנים על המפות ומשך את המכנסיים שלו למעלה. בפעולה שאישרה ממשלת ישראל נהרגו מאה אחוז מבני הערובה. |
|
||||
|
||||
אני אמנם לא מבין גדול בשחרור בני ערובה, אבל אני לא מבין איך אפשר להשוות נסיון חילוץ של בן ערובה אחד מול כמה שומרים שנמצאים בשטח שלהם, מול נסיון חילוץ של 700 בני ערובה מול 45 שומרים בשטח שלך. |
|
||||
|
||||
מבצע אנטבה נלמד עד היום באוניבסיטאות בעולם כהצלחה מסחררת של צה''ל, מאמרים במדעי המדינה מביאים אותו תמיד בתור דוגמא לחוזק צבא ההגנה לישראל. כן, נהרגו שם אנשים. כן, זה היה מבצע מוצלח. לטווח ארוך סביר שהוא הציל חיי אדם נוספים. בנוסף, אמר לי אתמול חייל לשעבר - ''אם זה היה קורה לי הייתי מעדיף שייצאו למבצע חילוץ, אפילו אם הייתי מת''. זו הציפייה של החיילים, משפחותיהם, רבים מאזרחי המדינה וגם מדינות העולם (למרות שבוש קרא אתמול לשחרר את השבוי ואולי זה יעבוד). השאלה הכואבת היא, האם הצבא היום מסוגל לכזה מבצע. |
|
||||
|
||||
במבצע אנטבה עמד לרשות כוחות צה"ל אלמנט ההפתעה, מה שהגביר את סיכויי ההצלחה של הפעולה, כמו גם גורמים נוספים: בידוד השטח מהסביבה, האפשרות להתחזות לשיירה של אידי אמין, וכו'. במקרה הנוכחי, קשה לי לראות כיצד יצליחו כוחות להפתיע את המחזיקים בחייל. זו הסיבה שאני חושב (אלא אם כן ישכנעו אותי אחרת. הלוואי שישכנעו אותי אחרת) שכרגע כל פעולת חילוץ היא כיציאה למשימת התאבדות שתגרום (על בסיס תקדים וקסמן), בנוסף להריגת החייל החטוף, גם להריגת חיילים מקרב כוחות החילוץ. |
|
||||
|
||||
ולהריגת החוטפים... |
|
||||
|
||||
כדי להרוג את החוטפים יחד עם החטוף אפשר להפציץ את הבית. לא צריך לסכן כוחות חילוץ. |
|
||||
|
||||
השאלה היא מה זה ''כזה מבצע''. הם יכולים לחלץ את שליט, אבל חוששתני שלא חילוץ בחיים. למעשה, נראה לי שקטנים הסיכויים גם עכשיו שהוא עדיין חי. |
|
||||
|
||||
*כ*שהוא. תודה, סליחה ושליחה. |
|
||||
|
||||
פיקששת... ''קטנים הסיכויים ... שהוא חי'' לגמרי לגיטימי. |
|
||||
|
||||
הא? הוספת לי מלה, לא? |
|
||||
|
||||
ההנחה חייבת להיות שהוא חי. כיוון שגם לחוטפיו יש אינטרס שיחיה, סיכוייו טובים. הם טוענים שהוא קיבל טיפול רפואי, אני רוצה להאמין להם. חילוץ נחשון וקסמן היה יכול באותה מידה להצליח. זה סיכון. אני מניחה שיש יותר מדרך אחת לשמור כאן על אלמנט ההפתעה (להפעיל משת"פ?) ולחלץ אותו חי. כולי תקווה שדיווחי הפלשתינים על החטוף החדש הם ניסיון לעכב כזו פעולה בדיוק. על הנייר, לחלץ מטוס חטוף משטח אויב נשמע הרבה יותר מסובך. |
|
||||
|
||||
אבל אם פרץ ואולמרט אכן סבורים שהוא חי עדיין, איך זה שהם מאיימים ב"פעולה תקיפה", בלי לסייג אפילו ב"במידה שלא יוחזר בחיים"? והם לא סייגו זאת אפילו פעם אחת. הרי האיומים האלה, במידה שהוא חי, יכולים רק לנטרל כל אינטרס שיש לחוטפים להשאירו כך. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שזה בדיוק מה שהם אומרים. לא ציטטו אתמול את אולמרט אומר "לא נחכה לנצח?". שלא לדבר על זה שגם גופה צריך להחזיר (גלעד, בע"ה תחזור בריא ושלם ותקרא את זה וסליחה מראש). אני מניחה שהמגעים והאיומים האמיתיים נעשים בצינורות חשאיים. |
|
||||
|
||||
בהחלט ציטטו את המשפט הזה. אבל האם היה לו קשה להוסיף, "*אם לא תחזירו* נתקוף"? ואגב, את האיומים התחילו מהשעות הראשונות שאחרי החטיפה, ורק מאוחר יותר נוסף העניין של "לא נחכה". אינני מחזיקה הרבה מחוכמתם של שני האישים, אבל לאיזו רמת טמטום הם יכולים להגיע? (וכמובן, הלוואי הלוואי ואתבדה. הלוואי. לבי לבי למשפחת שליט). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |