|
||||
|
||||
הנחת היסוד שלך היא שאנו נתונים ב"מעגל דמים"; תגובה גוררת תגובת נגד וחוזר חלילה. קשה לערוך ניסוי מבוקר כדי לבדוק תאוריה זאת. אני חושש שאת מזלזלת בשני הצדדים הלוחמים כאשר את מיחסת להם מודל התנהגות רפלקסיבי האופייני לבעלי חיים ירודים. לפלסטינאים יש תוכנית ידועה וגלויה לחסל את ישראל כמדינת לאום יהודית. לתוכנית זאת תמיכה רחבה של כלל האוכלוסיה הפלסטינית. לישראל יש עניין חיוני לסיים את המלחמה בהסכם שלום שיאפשר המשך קיומה כמדינה יהודית. מאחר שהדבר אינו אפשרי, ישראל מעדיפה להמנע ממשא ומתן. התוצאה היחידה של משא ומתן תהייה העברת זירת המלחמה לבמה הפוליטית הבין לאומית שבה יש לפלסטינאים יתרון מוחלט. חילופי האש בעזה דומים לקרב איגרוף שבו אחד המתאגרפים חלש מכדי לנצח, והאחר חושש מתגובת הקהל אם יכה חזק מידי... זאת הסיבה שהקרב נמשך זמן רב כל כך ללא הכרעה. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לא להגיב, מחשש לדמורליזציה מוחלטת של הציבור, אובדן אמון ביכולת המדינה להמשיך להתקיים לאורך זמן, ויצירת רקע בדעת הקהל המתאים לכוחות פוליטיים המובילים לכניעה לפלסטינאים. הרשי לי להעיר בלעג שאם "לנסות לדבר עם החמאס." לא יעזור, אפשר אולי לנסות "לדבר עד שיצא עשן לבן." (דיבורים פורטה), או לרקוד את ריקוד הגשם, או להתחפש להרי פוטר ולנסות את מטה הקסמים שלו. |
|
||||
|
||||
מעניין שהוספת את הקטע האחרון הזה. למען האמת, זה אחד הדברים שתכננתי ושכחתי לכתוב לשוטה: אם איננו יכולים לשבת בחיבוק ידיים, אולי באמת אפשר לרקוד את ריקוד הגשם, להגיד תהלים או להדליק נרות על קברותצ הקדושים. אפילו פולסא דנורא נראה לי יותר אפקטיבי להפחתת ההרג מאשר מה שנעשה עכשיו. |
|
||||
|
||||
מזל שרק תיכננת ולא הוצאת את זה אל הפועל, אחרת עוד הייתי מתפתה להכנס לביצה הזאת שוב. |
|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים לכל מה שכתבת, אבל כדאי לשים לב שהפסקה הלפני-אחרונה שייכת לז'אנר קצת מטריד (גם אם לעתים קרובות תקף) של טיעונים, זה שבו הנחה מרכזית היא שיתר הציבור לא חכם כמונו1. אם אנחנו עושים מעשה X רק בגלל שאחרת תהיה דמורליזציה בציבור, משתמע שאין תועלת *אחרת* ב-X. ואז, אילו כל הציבור היה חכם כמונו וידוע זאת, ממילא X לא היה מונע דמורליזציה. נכון שלפעמים אנשים מתנשאים בצורה הזו אפילו על עצמם: "התחלתי לצאת להליכות בערב / לאכול אורז מלא, רק כדי להרגיש שאני עושה משהו". 1 מי זה "אנחנו" כאן? אנחנו המתדיינים, ואולי מקבלי ההחלטות שבנעליהם אנו שמים את עצמנו. |
|
||||
|
||||
זהו בדיוק ה"סובייקט שאמור להאמין" של ז'יז'ק (הוא טוען, נראה לי בצדק, שלמבנה הזה יש נוכחות חזקה הרבה יותר מאשר סתם "ז'אנר מטריד של טיעונים". ראה למשל את תגובה 276181 של טל כהן): According to a well-known anecdote, anthropologists studying "primitives" who supposedly held certain superstitious beliefs (that they descend from a fish or from a bird, for example) asked them directly whether they "really" believed such things. They answered: "Of course not - we're not stupid! But I was told that some of our ancestors actually did believe that." In short, they transferred their belief onto another.
We do the same thing with our children by going through the ritual of Santa Claus. Since our children (are supposed to) believe in him and we do not want to disappoint them, they pretend to believe so as not to disappoint us by puncturing our belief in their naivety (and to get the presents, of course). Isn't this also the usual excuse of the mythical crooked politician who turns honest? "I cannot disappoint the ordinary people who believe in me." Furthermore, this need to find another who "really believes" is also what propels us to stigmatize the Other as a (religious or ethnic) "fundamentalist." In an uncanny way, some beliefs always seem to function "at a distance." In order for the belief to function, there has to be some ultimate guarantor of it, and yet this guarantor is always deferred, displaced, and never present in persona. The point, of course, is that this other subject who directly believes does not need to actually exist for the belief to be operative: It is enough precisely to presuppose his existence, i.e. to believe in it, either in the guise of the primitive Other or in the guise of the impersonal "one" ("one believes..."). |
|
||||
|
||||
היי, בלי ללכלך על הארי פוטר. אחד מהמאפיינים הבולטים של הסדרה הוא שגם יכולות הקסמים של הארי ושות' לא מבטיחות להם הצלחות אינסטנט. |
|
||||
|
||||
"לפלסטינאים יש תוכנית ידועה וגלויה לחסל את ישראל כמדינת לאום יהודית" "ישראל יש עניין חיוני לסיים את המלחמה בהסכם שלום שיאפשר המשך קיומה כמדינה יהודית." 1. איך מסתדרים המעשים וההצהרות של הישראלים והפלשתינאים עם התוכניות הגלויות והידועות שלהם? 2. יכול להיות שלישראל ו/או לפלשתינאים יש יותר מאינטרס/תוכנית אחד/ת? "ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לא להגיב, מחשש לדמורליזציה מוחלטת של הציבור, אובדן אמון ביכולת המדינה להמשיך להתקיים לאורך זמן, ויצירת רקע בדעת הקהל המתאים לכוחות פוליטיים המובילים לכניעה לפלסטינאים." 3. אתה רציני? הציבור יאבד "אמון ביכולת המדינה להמשיך להתקיים לאורך זמן" בגלל הקאסמים? זה קרה אי פעם בהיסטוריה האנושית? 4. אתה רואה תסריט אפשרי שמתחיל בקסאם שנופל בשדרות, ונגמר בהודעת "סגירת מדינה" של אולמרט? 5. איך "הגבה" תשנה את התסריט הזה? |
|
||||
|
||||
1-2. אני ממש מקווה שלא מתחשק לך להתווכח על השאלה האם ישראל באמת חפצה בשלום, או האם הפלסטינאים באמת מתכוונים ברצינות לממש את זכות השיבה. 3-4-5. מדינת ישראל נמנעת מלהפעיל את מלוא כוחה הצבאי כנגד אירגוני הטרור. בין אם מדיניות זאת ראוייה ובין אם לאו, תוצאת הלוואי אינה מפתיעה: הטרור נמשך, וציבור גדול אינו מאמין שניתן לנצח במלחמה. הסיסמה "תנו לצה"ל לנצח!" הפכה למשל ולשנינה. הקונצנזוס הוא "אי אפשר לנצח טרור", "ניסינו הכל", "אין פתרון צבאי - רק פתרון מדיני". אני חושב שהציבור חש שהמדינה איבדה חלק מחיותה. אין אמון רב ב"גנרלים" ובמנהיגים הפוליטיים, וכאשר מישהו מציב "קו אדום" או מאיים בתגובות קשות, דבריו מתקבלים בציניות. בעיית הטרור תובעת פתרון, הקהילה הבינלאומית תובעת פתרון. ומה "הפתרון" המדיני אם האוייב מתעקש על זכות השיבה ואין חלופה צבאית? עמדותיה המדיניות של ישראל הולכות ונשחקות; בנקודת שפל, בשיחות טאבה ב2001, הדברים הגיעו לידי כך שהפלסטינאים כמעט והשיגו הסכמה ישראלית עקרונית לקבל את זכות השיבה כבסיס להמשך המשא ומתן. הכף נוטה לרעת מדינת ישראל; בהיבט הצבאי של המאבק, יש לישראל יתרון, אך היא אינה מממשת אותו בשל שיקולים מדיניים ופוליטיים-פנימיים. בחזית המדינית יש לפלסטינאים יתרון מוחלט. אני חש שאם היו מציגים בסקר את השאלה "האם אתה מאמין/נה בקיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית בעוד עשרים שנה?" שיעור התשובות החיוביות היה מתחת ל100%... תגובה כלשהי, "גביית מחיר" מהצד השני, מקטינה את תחושת התסכול ואי האמון בחוסנה של המדינה, ומחזקת את כושר העמידה של הציבור. |
|
||||
|
||||
1+2. לא. אני מקווה שאתה מבין שאי אפשר ליחס רצון למדינות או לעמים. רצון שייך לאנשים, לפרטים, לא לקולקטיבים. אני מקווה שאדם בוגר מבין שקיומו של רצון לבד לא אומר כלום. השאלה היא מה המחיר אותו מוכן לשלם הפרט תמורת מימוש אותו הרצון. ואז נשאלת השאלה האם ישראל רוצה בשלום ומוכנה לשלם עבורו באי הקמת התנחלויות (למשל). ההיטוריה של שלושים השנה האחרונות מוכיחה את ההפך (עובדה, ישראל כן הקימה התנחלויות, והרבה). אני מקווה שאתה שם לב להבדל בין ההצהרה "הפלסטינאים באמת מתכוונים ברצינות לממש את זכות השיבה" לבין "לפלסטינאים יש תוכנית ידועה וגלויה לחסל את ישראל כמדינת לאום יהודית", למעשה, מדובר על שתי הצהרות שונות לחלוטין, שמלבד ששתיהן שייכות לתחום הפאנטזיה, אני לא מוצא הרבה קשר ביניהן. 3 + 4 + 5. שאלתי שאלות ברורות, במקום לענות לעניין, אתה ממשיך להצהיר הצהרות מוזרות והזוויות. הסיסמא "תנו לצה"ל לנצח!" הפכה למשל ולשנינה משום שהיא סיסמא מטופשת, ויש בציבור הישראלי אנשים יותר אינטליגנטים ממה שאתה חושב. "אני חושב שהציבור חש שהמדינה איבדה חלק מחיותה. אין אמון רב ב"גנרלים" ובמנהיגים הפוליטיים" ואני חושב שלהפך, הציבור בישראל מוכיח שהוא לא איבד חלק מחיותה, עובדה, "אין אמון רב ב"גנרלים" ובמנהיגים הפוליטיים". "מדינת ישראל נמנעת מלהפעיל את מלוא כוחה הצבאי כנגד אירגוני הטרור." משום שהם לא אירגונים צבאיים, ואי אפשר להפעיל מולם "את מלוא כוחה הצבאי". בני האדם הרבה יותר חזקים וגדולים מהדבורים, עדיין אין הרבה גאונים שישתמשו "במלוא כוחם הפיזי כנגד כוורות הדבורים". "בעיית הטרור תובעת פתרון," מה? ממי היא תובעת דבר שכזה? "הקהילה הבינלאומית תובעת פתרון" אתה בטוח? ואם היא תובעת, אז? "עמדותיה המדיניות של ישראל הולכות ונשחקות" אתה מתכוון שב47 הסכים כל העולם לתת לפלסתינאים מדינה עצמאית שכללה את "גבולות החלוקה", ואת כל מי שהתגורר בזמנו בארץ, והיום אפילו הפלשתינאים לא חושבים לבקש דבר כזה? זאת שחיקה? "הכף נוטה לרעת מדינת ישראל" להפך, הכף נוטה לטובת מדינת ישראל, רק טפשות ישראלית לא מסוגלת למנף מספיק את הכף הזאת, ובמקום זאת מקשיבה לעצות חושי כמו אלא שאתה מנפק בסיטונאות. ""גביית מחיר" מהצד השני, מקטינה את תחושת התסכול ואי האמון בחוסנה של המדינה" להפך, בגיית מחיר מהצד השני מגדילה את חוסר הצידוק בקיומה של מדינת ישראל, מה הטעם שמדינת ישראל תמשיך להתקיים, אם בסופו של דבר היא סתם תהפך לעוד מדינה ערבית ש"גובה מחיר" מהצד השני על חשבון הצד שלה? רוב הישראלים, להבדיל ממך, לא רוצים לחיות בסוריה או מצרים, אלא במדינה שמנסה להטיב עם אזרחיה. |
|
||||
|
||||
"עמדותיה המדיניות של ישראל הולכות ונשחקות" אתה מתכוון שב47 הסכים כל העולם לתת לפלסתינאים מדינה עצמאית שכללה את "גבולות החלוקה", ואת כל מי שהתגורר בזמנו בארץ, והיום אפילו הפלשתינאים לא חושבים לבקש דבר כזה? זאת שחיקה? עמדותיה המדיניות של ישראל הולכות ונשחקות מאז מלחמת יום כיפור. התיקון הזה מספק אותך, סמיילי? תזכורת מן המציאות: אש"ף קיבל את החלטות האום 242 ו338 כבסיס למשא ומתן, אולם עקב כישלון שיחות טאבה עראפאת הצהיר כי הבסיס לשלום צודק הוא החלטה 181 - "החלטת החלוקה". מפלגת השלטון בפלשתין אינה מכירה בסמכות הארגון המתקרא "או"ם" להחליט החלטות לגבי שטחי ואקף מוסלמי. לכן, הממשלה הפלשתינית אינה דורשת את גבולות החלוקה אלא סילוק מוחלט של הפולשים האימפריאליסטים. יש היגיון במסירת שטחים לאויב, בפירוק ישובים, בהימנעות מהתקפות רצחניות על אזרחים וכ'. לא צריך לבסס אותו על עצימת עיניים. |
|
||||
|
||||
איזה "עמדה מדינית" של ישראל נשחקה מאז מלחמת יום כיפור? ערפאת הצהיר הרבה הצהרות. מה זה שייך לדיון? מה הקשר בין הדרישות שאתה מעלה בשם "הממשלה הפלשתינית" לבין הדיון? לא הבנתי את המשפט האחרון שלך. |
|
||||
|
||||
1. איזה שטח ראוי שיהיה בשליטה ישראלית בהסכם שלום עתידי. 2+3. טענת שהפלשתינים לא חושבים לבקש את גבולות החלוקה. הפרכתי טענתך. 4. ביקשתי שתפקח עינך. המסקנות שלך אולי נכונות, אך הנימוק שאליו התייחסתי שגוי ומתעלם מן המציאות. |
|
||||
|
||||
1. באיזה הקשר אתה שואל? 2+3. איפה טענתי טענה כזאת? איפה הפרכת את טענתי? 4. איפה ביקשתי ממני דבר כזה? לאיזה נימוק התיחסתי? למה הוא "שגוי ומתעלם מהמציאות"? |
|
||||
|
||||
1. לא שאלתי כלום. 2+3. מי כתב "היום אפילו הפלשתינאים לא חושבים לבקש דבר כזה" בקשר לתוכנית החלוקה בתגובה 392641? אם זה היית אתה-טעית. 4. המשפט "יש היגיון במסירת שטחים לאויב, בפירוק ישובים, בהימנעות מהתקפות רצחניות על אזרחים וכ'. לא צריך לבסס אותו על עצימת עיניים" היה סוג של בקשה שלא להשתמש בטיעון כאילו הפשתינים אינם מבקשים את גבולות החלוקה. |
|
||||
|
||||
1. אז לא הבנת (ואני עדיין לא מבין) מה אתה רוצה להגיד בסעיף הזה. 2+3. ואיפה הפרכת את טענתי? 4. המשפט "היום אפילו הפלשתינאים לא חושבים לבקש דבר כזה" לא הובא בתור טיעון בעד או נגד "מסירת שטחים לאויב", "פירוק ישובים", ו/או "הימנעות מהתקפות רצחניות על אזרחים", אלא בתור טיעון נגד הפאניקה שבוטאה ב-"עמדותיה המדיניות של ישראל הולכות ונשחקות". |
|
||||
|
||||
2+3 הפלשתינים תובעים, מדי פעם, את גבולות החלוקה. צריך רק להקשיב להם. |
|
||||
|
||||
גם הישראלים "תובעים", מדי פעם, את ארץ ישראל השלמה. אז מה? |
|
||||
|
||||
ז''א, אני פשוט ממש לא מבין מה אתה רוצה להגיד בפתיל הזה, ואיך הדבר הזה אותו אתה רוצה לומר קשור אלי. |
|
||||
|
||||
כנראה שלמרות ההסכמה שלא מתחשק לך לדון בשלום ובזכות השיבה, קשה לך להתאפק... אני מניח שאתה מסכים שמטרתה של ישראל להגיע להסדר שלום, אחרת קשה להבין לאיזה תכלית הזמינה ישראל את מר ערפאת לגור בשכנות קרובה כל כך לרכוזי האוכלוסיה שלה. הטענה שישראל אינה מוכנה לשלם את המחיר הראוי לפי דעתך, לוקה בכשל חשיבה. השלום אינו סחורה הנסחרת בשוק משוכלל שאיש מהסוחרים בו אינו יכול להשפיע על מחירה. מחיר השלום נתון למשא ומתן המתנהל ליד שולחן הדיונים או באמצעות חילופי ירי. כיצד מימוש זכות השיבה והמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית יכולים לדור בכפיפה אחת, אינני יודע, אשמח לקבל הסבר. ביחס לחלק השני, יתכן שדברי היו מופשטים מידי. התכוונתי לדווח על תחושת הבטן שלי: אם ישראל לא תכריע את הפלסטינאים צבאית, הפלסטינאים יכריעו את ישראל מדינית. כאשר הציבור חש שהמלחמה נמשכת עד אינסוף ואין פתרון צבאי, הקרקע הפוליטית מוכשרת לקבלת פתרון מדיני כלשהו. כדי שלא יהיו לך ספקות, כוונתי בהכרעה צבאית היא לאלץ אותם לוותר על זכות השיבה, ולחתום על הסכם שלום סופי המאפשר המשך קיום מדינה יהודית. כתבתי שהסיסמא "תנו לצה"ל לנצח!" הפכה למשל ולשנינה. אגב, גם ליד שולחן הממשלה: כאשר דיכטר הציע להכנס לעזה בעקבות ירי הקסאם, הוא קיבל מליבני תשובה לועגת שיחסה לו את רוח הסיסמא הזאת. אתה מתנגד לדעתי שמעמדה של הסיסמא נובע מדמורליזציה וטוען "שהיא סיסמא מטופשת, ויש בציבור הישראלי אנשים יותר אינטליגנטים ממה שאתה חושב." מדוע לדעתך הצד החזק העשיר והמתוחכם אינו יכול לנצח את הצד החלש העני והפרימיטיבי? האם זהו כלל של תורת המלחמה בדרך כלל, או תכונה פרטית של המלחמה ביו ישראל לפלסטינאים? בקיצור, נמק את דעתך. יש לך מנהג מגונה לגבב מספר עצום של טענות, שאלות והערות קצרות בתגובה אחת. לפרשת הדבורים והלאה לא אתייחס, תש כוחי... מוטב לדעתי להתמקד בשתיים או שלוש הערות שנראות לך חשובות במיוחד... |
|
||||
|
||||
1. "אני מניח שאתה מסכים שמטרתה של ישראל להגיע להסדר שלום" זהו, שאתה מניח הנחה מופרכת מעליה. אני בכלל לא מסכים לזה שאפשר ליחס לישראל "מטרה". ישראל היא מדינה, עם הרבה אזרחים. ישראל החליפה יותר משלושים ממשלות. לכל ממשלה היתה אג'נדה אחרת, לכל ממשלה היו אוסף מטרות אחר. 2. מעבר לזה, כמו שהסברתי לך למעלה, זה שיש לך "מטרה" לא אומר יותר מידי, אנחנו לא חיים בואקום, לכל "מטרה" יש כמה אמצעים. ולכל אחד יש כמה מטרות שלא בהכרח מתישבו זו עם זו. 3. "קשה להבין לאיזה תכלית הזמינה ישראל את מר ערפאת לגור בשכנות קרובה כל כך לרכוזי האוכלוסיה שלה" זהו, שישראל ב-92 "הזמינה" את ערפאת(1), וישראל ב-82 ניסתה להתנקש בו(2). למה מ(1) אפשר להסיק משהו ומ(2) לא? 4. מעבר לזה, מה הקשר בין "הזמנת ערפאת" לבין השלום כמטרה? 5. "הטענה שישראל אינה מוכנה לשלם את המחיר הראוי לפי דעתך, לוקה בכשל חשיבה" נכון, בגלל זה לא העלתי אותה. 6. "שלום אינו סחורה הנסחרת בשוק משוכלל" נכון, אבל שלום הוא מטרה אחת מבין אוסף של מטרות אותה רוצה ממשלה לקדם, מטרות אחרות הם (למשל) שטח המדינה, צורת השלטון בה, המבנה האזרחי שלה, היחסים שלה עם אומות העולם ועוד. 7. "כיצד מימוש זכות השיבה והמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית יכולים לדור בכפיפה אחת, אינני יודע, אשמח לקבל הסבר." אז הנה הסבר. "זכות השיבה" זאת סיסמא שמאחוריה יכולים ולעמוד הרבה מאד טענות שונות לגמרי. למשל, מדינת ישראל "כמדינת לאום יהודית" יכולה לדור בכפיפה אחת עם תוספת של (ואני סתם זורק מספר) 60,000 פלשתינאים. הנה, עכשיו אתה יודע. 8. "כדי שלא יהיו לך ספקות, כוונתי בהכרעה צבאית היא לאלץ אותם לוותר על זכות השיבה, ולחתום על הסכם שלום סופי המאפשר המשך קיום מדינה יהודית" וזה נראה לך סביר? ז"א, אתה לא מזלזל רק באינטליגנציה שלנו, אלא גם בשלהם. 9. "מדוע לדעתך הצד החזק העשיר והמתוחכם אינו יכול לנצח את הצד החלש העני והפרימיטיבי?" לא יודע. מדוע לדעתך יש לי דעה כזאת? 10. מה שכן, אם אתה כבר שואל על זה, לפני שיוצאים למלחמה צריך להגדיר מהוא "ניצחון" ומהו "הפסד". אני לא חושב ש-X הרוגים בשנה מפעולות טרור זה by definition הפסד, אני כן חושב שאיבוד המוסריות הוא הפסד, אני כן חושב שכח בלי מוח לא מוביל בהכרח לניצחון ואני כן חושב שאי אפשר לדבר על ניצחון בלי לנסות ולשרטט תרחיש הגיוני (ואני מדגיש הגיוני, קריא כזה שמתבסס על ההנחה שהאויבים שלנו הם בני אדם כמונו ושאנחנו בני אדם כמוהם) שיתאר איך זה שנעלה את ג'נין באש תגרום לפלשתינאים בחברון לחבק את תושבי קרית ארבע, או להבדיל, איך זה שתיפול קטיושה על בית ספר בשדרות יגרום לאולמרט להכריז על ביטל המדינה. 11. "האם זהו כלל של תורת המלחמה בדרך כלל, או תכונה פרטית של המלחמה ביו ישראל לפלסטינאים?" אני מקווה שסעיף 10 ענה לך על השאלה. 12. "יש לך מנהג מגונה לגבב מספר עצום של טענות, שאלות והערות קצרות בתגובה אחת..." מצטער, פשוט התגובות שלך נראות לי כל כך מוזרות, כאילו מי שכתב אותם לא ממש חי כאן. אבל הנה, הפעם הוספתי סעיפים. אם אתה מרגיש מחוייב להתיחס רק ל-2 סעיפים, קח את הראשון והעשירי. |
|
||||
|
||||
3. לא בגלל הקסאמים, בגלל ההתנתקות. |
|
||||
|
||||
בגלל הקאסמים, בגלל ההתנתקות, בגלל הירח המלא, בגלל מה שתרצה, בלי נימוקים והגיון זה לא עובד. |
|
||||
|
||||
ההגדרות שלך נשמעות כאקסיומות אך הן אינן כאלה. א. "לפלסטינאים יש תכנית ידועה וגלויה לחסל את ישראל כמדינת הלאום היהודית". אם ניסוג מכל השטחים , הפלסטינאים לא יוותרו עד שנכריז גם על עצמנו כפלסטין? על כל אקסיומה שאתה מעלה, יש אקסיומה נגדית בצד הפלסטינאי. על שכל הנכונות שלנו לשלום היא סתם דיבור רמיה; ומה ההוכחות שלהם? מאז 1993 הוכפלה האוכלוסיה היהודית ביו"ש. אינני ממציא, שמעתי אותם אומרים את זה. הם חושבים שכל הדיבורים שלנו על רצון למו"מ הם עבודה בעינים. הם מבססים את טיעוניהם על תהליך ההתנחלות המסיבי ועל מה שמתרחש בשטח ופורט בדו"ח טליה ששון. למה לא יעזור לדבר עם החמאס? מדוע פעם התעקשנו על מו"מ ישיר עם כל אחת ממדינות ערב שרצו בריש גלי לזרוק אותנו לים? הסיבה היא שאין לממשלוטתינו רצון רב להגיע להדברות. |
|
||||
|
||||
אם איני טועה, האקסיומות ''שלנו'' מבוססות על דברים שמנהיגי הפלסטינאים אומרים במפורש, בעוד שהאקסיומות ''שלהם'' מבוססות על דברים שבמפורש המנהיגים ''שלנו'' אינם אומרים. |
|
||||
|
||||
כבר אמר פוליטיקאי מאד חכם -אריק שרון- שאת הפוליטיקאים אפשר לשפוט רק על פי מעשיהם ולא על פי דיבוריהם. הוא ידע מה הוא אומר כי הוא היה מומחה בשימוש גמיש בלשון. |
|
||||
|
||||
אוקיי, אפשר גם לדבר במעשים: הפוליטיקאים "שלנו" פינו לא מזמן את רצועת עזה. מה עשו הפוליטיקאים "שלהם"? אגב, כשפוליטיקאי פלסטינאי אומר לי שהוא בעד שלום, אחווה ואהבה, אז אני חושד בו כמו ששרון היה חושד. לעומת זאת כשהוא אומר לי שהוא רוצה להרוג אותי ולהשתלט על הארץ שבה אני חי, אני דווקא נוטה להאמין לו. |
|
||||
|
||||
כך גם כל פוליטיקאי ישראלי ב-60 השנים האחרונות אמר שהוא בעד שלום, חולם בלילות על שלום וכד'. תבדוק נאומים של גולדה בארה"ב; מאוהבת בשלום עד כלות חושיה. כולם. גם יעקב רוטבליט-לא פוליטיקאי -היה בעד שלום-שיר השלום. שמעת אותו בזמן פינוי רצועת עזה? כמעט האשים את ממשלת ישראל בשילוחים. אז באמת סוף סוף הא איזה פוליטיקאי או איש צבא ישראלי (אינני זוכר מיהו) ואמר שיהיה מוכן לשלום כשהפלסטינאים יהפכו לפינלנדים (אם היו פינלנדים לא היינו יכולים לשלוט עליהם בקלות כזאת). |
|
||||
|
||||
מאוד מעייף לקיים איתך דו שיח, כי התחושה היא שאתה נמנע בכוונה מלהבין מה אני אומר. אני יודע שאני לא כל כך ברור, ובכל זאת: האם לא ברור שאני אומר "אם מישהו מצהיר בגלוי שהוא רוצה להשמיד את מדינה א' אז יותר ברור שהוא רוצה להשמיד את מדינה א' מאשר אם הוא אומר שהוא רוצה איתה שלום"? |
|
||||
|
||||
קודם היה ברור יותר. ולא נראה לי שמנהיג הנואם "אני רוצה שלום, לה לה לה" רציני פחות ממנהיג הנוהם "אני רוצה מלחמה, ארררר". שניהם לא רציניים. בשני המיקרים די ברור שההצהרה מקדמת את הרצון המוצהר בה במידה דומה (לא מקדמת אותה כלל), ובשני המקרים די ברור שהיא נועדה להשתיק ביקורת מבפנים, העלולה להפריע להנהגה להגשים את מטרתה האמיתית (שהיא כמעט תמיד זהה: להשאר בהנהגה). |
|
||||
|
||||
מי דיבר על "רציני"? |
|
||||
|
||||
חשבתי שאתה... |
|
||||
|
||||
אני? בסך הכל ניסיתי להראות שהמצב אינו סימטרי כפי שאיציק מנסה להציג אותו. איציק הגיב למי שאמר שהפלסטינאים רוצים להשמיד אותנו בזה שגם הפלסטינאים יכולים להגיד שדיבורי השלום שלנו הם שקר וכזב. כאמור, אני מאמין יותר שרוצה להשמיד אותי זה שאומר זאת במפורש ולא זה שאומר שהוא רוצה שלום (זה לא סותר את זה שאני לא מאמין גם לזה שאומר שהוא רוצה שלום). |
|
||||
|
||||
מה, עוד לא למדת שפוליטיקאים *תמיד* משקרים, אלא אם כן הם לא? כלומר, אם פוליטיקאי חוזר מספיק פעמים על טענתו שהוא רוצה להשמיד את ישראל, ודאי אפשר להבין שהוא רוצה שלום וגבולות פתוחים! |
|
||||
|
||||
מתי אמרתי שהמצב סימטרי? אנחנו מדינה חזקה והם חברה חלשה, מפורקת ועל סף מלחמת אזרחים. התהליך הדינמי הוא שהשטח שלהם הולך ומצטמצם. הסיכוי שלהם לזכות במדינה עם רצף טריטוריאלי הולך ומצטמצם (בעיניהם). הממשלה שבחרו אינה מוכרת על ידי העולם אלא מקוטלגת כטרוריסטים. הם מנסים למתוח את האידאולוגיה שלהם ומצהירים שיהיו מוכנים להפסיק את הלחימה שלהם אם נצא מכל השטחים שנכבשו ב-67. אנחנו איננו מוכנים לתת להם לצאת לאט לאט מהפינה בה הם נמצאים; אנחנו עדיין בתהליך צריבת התודעה והכנעת היריב. דיבורים אינם הכל; אצל הרבה מפלגות במהלך ההיסטוריה, דיבורים קיצוניים וחריפים הפכו במהלך הנסיבות למס שפתיים ורק מאוחר יותר בוטלו. מה שאנחנו רוצים יחד עם ארה"ב ומדינות אירופאיות הוא להכניע אותם כניעה טוטאלית. זאת דרך שאפשר לבחור רק צריכים להיות מודעים למחיר. אני מניח שאולמרט איננו רוצה במו"מ איתם ולכן הוא מחזיק אותם בפינה הטרוריסטית. לדעתי אפשר וצריך להדבר אותם -גבולות 67. |
|
||||
|
||||
גבולות 67 הם יקבלו ברגע שהם יגידו כן-שנינו יודעים את זה וזה גם הוצע להם ע"י ברק.גם אם יהיו תיקוני גבול כאלה ואחרים הם יקבלו שטחים אחרים במקומם. יהיה כאן שלום רק כאשר יהיו בצד הפלסטיני אנשים שמדברים כמוך וכמו אנשי שלום עכשיו או לכל הפחות מרץ שלנו. כשתראה לי משהו מהצד הפלסטיני שמוכן להקריב משהו בשביל השלום-אני אתחיל להיות אופטימי. |
|
||||
|
||||
ברק היה רחוק מאוד מלהציע להם את גבולות 67. |
|
||||
|
||||
א. האיל האלמוני צודקת. ב. ברק ניהל מו''מ מתנשא שפגע בבני שיחו. כך לא מנהלים מו''מ עם פרטנר שאחד המאפיינים הבסיסיים שלו היא תחושת השפלה (די מוצדקת)- צריך להתחשב בכך. ג. יש עקרונות ודברת וישנו המצב בשטח. המצב בשטח היה תנופת בניה גדולה בהתנחלויות (ברק קנה כך את השקט היחסי). היום כבר ברור שהאינטיפדה לא היתה איזו תכנית שטנית של ערפאת, אלא שהשטח ראה את תנופת ההתנחלות והיה על סף פיצוץ- עם ערפאת או בלעדיו. השטח שפט את הנעשה מול עיניו ולא האמין לאף מילה של ברק. |
|
||||
|
||||
ב. נכון. לערבים אין אינטרסים והם לא פועלים למענם בצורה הגיונית. יש להם מנטליות לבנטינית, ואפשר לקנות אותם בעזרת גינוני כבוד. (!אירוניה!) |
|
||||
|
||||
אם התנגדות להשפלה מסוג זה מצביעה על מנטליות לבנטינית אז רוב מוחלט של מדינות העולם - ודאי של המדינות המפותחות - הן לבנטיניות. |
|
||||
|
||||
אבל לא ישראל, שראשיה הולכים עלי-גחון כאילו המשרה הממלכתית ניתנה להם לנגב בה את היריקות ולזמר שירי יורה ומלקוש. אנחנו רציונליים; זה שאר העולם שעדיין לא מבין. |
|
||||
|
||||
לטעמי, התנגדות להשפלה היא רציונלית בתכלית. אבל ישראל היא מהמדינות היהירות בעולם. |
|
||||
|
||||
ולכן היא מתעקשת, למשל, שמובארק יבוא לכאן וייפגש עם שר הדואר במקום עם ראש הממשלה. |
|
||||
|
||||
חוששתני שפספסתי את האירוע שאתה רומז עליו. |
|
||||
|
||||
"אבל ישראל היא מהמדינות היהירות בעולם" סוף סוף טענה מעניינת באייל: תוכל להסביר מתי ישראל הרשמית מתנהגת ביהירות? |
|
||||
|
||||
אם התנהגות ממשלת ישראל היא על הגחון אז כנראה שרוב העולם זוחל מתחת לאדמה. |
|
||||
|
||||
כמעט והתחלתי להתוכח איתך אך התוספת שלך מסדרת את הכל. |
|
||||
|
||||
ב. אף פעם לא הבנתי את הטיעון הזה בדבר "ניהול מו"מ המתנשא של ברק". מדובר פה על מו"מ שעתיד לקבוע גורלות של מיליוני אנשים, ואתה בא להגיד שלמרות שהוצעה חזרה לגבולות 67, הפלשתינאים דחו אותה כי ברק התנשא מעליהם? זה נשמע רציני למישהו? לדעתי ההסבר הזה נעוץ בעובדה שחלקים מהשמאל היו צריכים להתמודד עם התוצאה הבלתי צפויה מבחינתם - שההנהגה הפלשתינאית דחתה את הצעתם (ובמקביל פרצה האלימות בשטחים). במקום להישיר מבט על המציאות המורכבת הם נתלים בהסבר שההצעות "הוגשו בהתנשאות". גם אם נניח שזו אכן היתה הסיבה לכשלון השיחות, זה רק מוכיח שלא היה פרטנר רציני בצד הפלשתינאי. ג. איך בדיוק זה ברור היום, שהאינטיפדה התפרצה בגלל השטח שראה את תמופת ההתנחלות? השטח גם כיוון במקרה את ההתפרצות למועד כשלונו של המו"מ? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |