צר לי ... 391920
אך מעט מאוד הסכמה יש לי עם הכותב המכובד.
כשאנו דנים בהגדרות, עלינו לעשות את המאמץ הגדול, ולהשאיר את האמוציות הפרטיות בצד ולהמשיך עם הרציונל, ואז להגדיר.
מרגע שסיימנו להגדיר אנו רשאים לחזור ולומר שאנו לא אוהבים את זה ... או שאנו לא מקבלים את זה ... וכדומה.

יש לי התחושה שמחבר המאמר לא השכיל להפריד בין הערכתו הרבה לכשרון היוצר ובין עניננו. אותן יכולות יצירה פיזיות קשורות למושג האמנות Craft, ולא למושג האומנות Art. אמנם בסיסי ... אך נכון.
אומנות היא תמיד אישית, ותמיד שכלית (כלומר רציונלית או אמוציונלית). ואלו הם המדדים היחידים להחלטה האם מדובר ביצירת אומנות או לאו.
כאשר אדם חש כי ביטא דבר פנימי ואישי - הרי שיצר אומנות. ולא רלוונטית כלל מידת הכישרון, היצירתיות ועצם העשייה.
האומנות היא באקט - ולא בתוצר.

המונה ליזה נבראה מתוך עולמו הפנימי של הצייר.
גרפיטי "אני אוהב אותך דליה" בכניסה לתיכון נברא מעולמו הפנימי של אותו נער.

שניהם יצרו אומנות באותה מידה, וגם מידת התכוונותם ליצור באופן מודע יצירת אומנות - אינה רלוונטית. הנער כלל לא ידע שהוא עושה אומנות באותו רגע ...

ואילו אם המונה ליזה היתה חס ושלום נשרפת, הרי שליצירת האומנות למעשה לא נגרם כל נזק ... משום שמלכתחילה האומנות היתה בעצם היצירה ולא בתוצר המוגמר.

כשחושבים על זה - לייחס את המושג אומנות שהיא דבר כה רגשי ועמוק, לצבע, בד או כל חומר אחר - זו הרי בדיחה ! זו פאגאניות לשמה !
מקומה של האומנות במקום המכובד של נפש האדם. ורק שם.

כל ארוע חומרי שנולד בפנימיותו של אדם היא אומנות, אומנות טובה או רעה ? - אין חיה כזו. היות ולא ניתן להגדיר מלכתחילה טוב ורע באופן בו אנו מבטאים את עצמנו.
ניתן למדוד עד כמה הבינו הצופים את הפנימיות שהוחצנה, אך שוב - מדד זה אינו רלוונטי להגדרה. כי האמנות היא באקט ולא באינטרפטציה.

לסיום - מקרה קיצוני:
צייר בעל יכולות טכניות אדירות, ישב ושקד על העתקת המונה ליזה אחד לאחד ויצר העתק מושלם. כזה שאפילו דה וינצ'י לא יכול היה לזהות מה של מי.
אני מניח שהדעה הרווחת היא שאין כאן אומנות - אך כמובן שיש.
איני יודע מה עבר בראשו וחלף בליבו של אותו מעתיקן - קנאה , כעס, מגלומניה ... השד יודע. ואולי כלל לא ניתן לדעת - משום שבמקרה זה עצם היצירה היא הביטוי האישי, ולא תוכן היצירה.
אך כמובן שחוסר יכולתי לדעת מה היה שם בנפשו - לא רלוונטית.
הדבר היחיד שיכריע הוא נפש האדם בשעת היצירה.
צר לי ... 391938
לא כל כך הבנתי למה גם אמנות, אם כן, אינה אומנות. מה, שם אין ביטוי אישי? לא עובר לאמן משהו בראש בזמן היצירה?

כנ"ל גם לגבי הליך חירבון סטנדרטי, שבו לא שמים את התוצר הסופי במוזיאון. עוברים לי הרבה דברים בראש במהלכו.
צר לי ... 392459
פשוט מאוד.
אמנות תהיה אומנות ברגע שמתווסף רובד נפשי לאותה עשייה.

כאשר רובד זה אינו קיים, דהיינו - מפעל לכסאות שאף אחד לא ממש מעניין אותו איזה מין כסאות מושפרצים ממנו, ואנשים עובדים בו כמו רובוטים - אין בו מין האומנות.
צר לי ... 392464
יש רובד נפשי כשאני מחרבן. ישנם רגשות שבאים לידי ביטוי בתהליך היצירה - אני חושב "כמה שזה משחרר!" (אושר) או "אוי! זה כואב!" (סבל) או "בחיי, זה ממש מסריח!" (סלידה) או "לא הייתי צריך לאכול כל כך הרבה אתמול" (חרטה).
צר לי ... 391997
המסקנה הסופית שלך מבוססת על סתירה

''אך כמובן שחוסר יכולתי לדעת מה היה שם בנפשו - לא רלוונטית''

''הדבר היחיד שיכריע הוא נפש האדם בשעת היצירה''
צר לי ... 392460
לא הבנתי מה הסתירה הפה,

אם אדם עבר תהליך נפשי, או ביטא משהו פנימי בעשייתו אז יש במעשהו דבר אומנותי.
הצלחתי או חוסר הצלחתי לזהות את אותו רובד נפשי - אינם קשורים לעצם העובדה שנעשתה כאן אומנות ...

אם חרבנת והורדת את המים, ועשית זאת בעצבים כי איזה נהג שבר לך את המראה וברח בבוקר, ולך עבר בראש איך שאתה מוריד פה את הנהג המנייק לתוך הג'ורא יחד עם החרא ותוך כדי זה גם נשברה לך הידית - מבחינתי זאת אומנות (יכול להיות אפילו קטע נחמד לסרט לא ?)

ובאותו זמן, השכן שלך, רק שמע אתם המים בניאגרה יורדים.
אז השכן שלך - יודע שחרבנת (וגם זה לא בטוח ...). אבל הוא לא יכול לדעת על הצד האומנותי של החרבון הזה - רק אתה יכול לדעת ...
צר לי ... 392513
אז למה לאנשים לשלם מליונים על יצירות אומנות?

אם ה"אומנות" היא יצירתיות פנימית, הרי שאין טעם להציגה במוזיאון.
צר לי ... 392674
אנשים קונים יצירות אומנות במיליוני דולרים לא כי זו אומנות טובה יותר אלא משום שזה סמל סטטוס, וגם השקעה טובה ...
החברה האלה יותר נהנים להגיד "יש לי פיקאסו בסלון" מאשר להסתכל על הפיקאסו שלהם. לכן לפי הבנתי - השאלה שלך פוגעת בנושא אחר , אם כי בהחלט קשור.

ולמה ללכת למוזיאון ? כי יש שם יצירות אומנות שמרגשות ומעוררות אנשים ...

למה לא ללכת למוזיאון ולראות אקט של יצירתיות פנימית ? לפי זה גם אין טעם לקרוא את רומנים,אוטוביוגרפיות ומדע בדיוני ...
צר לי ... 392686
מה הקשר בין מדע בדיוני (למשל, "אנוכי הרובוט") ובין חירבון שמישהו חשב במהלכו "אוי, החיים כל כך חרא!"?
צר לי ... 392775
האם העתקים מדוייקים של יצירות האומנות שבמוזאון ירגשו אנשים באותה מידה?
צר לי ... 392790
כן, אבל רק אם הם לא ידעו שאלו העתקים.
צר לי ... 392844
העתקים של הצייר שזייף את ציורי ורמיר ירגשו אנשים לדעתי (בדיוק מפני שהם יודעים שמדובר בהעתקים).
צר לי ... 392847
כן, אבל הסיבות להתרגשות יהיו אחרות.
צר לי ... 392934
זה משנה? בהקשר זה מדובר ב"אורגינלים" של זיופי ורמיר, והם מעוררים התרגשות ככאלה.
צר לי ... 392940
זה משנה במובן זה שההתרגשות מוורמיר המקורי מתייחסת גם לחידוש, למקוריות, ולנפש הוורמירית (יהיה אשר היה פירושו של זה) - ואילו ההתרגשות מהזיופים ''האורגינליים'' מתייחסת יותר לכשרונו ולתחכומו של הזייפן.
צר לי ... 392956
אני רואה שני סוגי ריגושים בעמידה מול יצירה:

1. הריגוש מ"תוכן" היצירה (מה שקראת החידוש, המקוריות והנפש הוורמירית).
2. הריגוש מן העמידה מול היצירה, על המטען ההיסטורי שלה, של יוצרה ולעתים גם של המקום שבו היא מוצגת (אפשר לקרוא לזה "לנוכח פסל אפולו" :-P ).

בהחלט ייתכן שבביקור במוזיאון מדובר יותר בסוג השני (כמה אנשים מצאו חידוש או מקוריות ביצירה בעומדם מול המונה ליזה בזמן אמת?). מכל מקום הבנתי שאליו מכוונים. לעניין הסוג השני, ההתרגשות דומה באופייה בעמידה מול היצירה המקורית ובעמידה מול היצירה המזויפת (= שעוררה גלים ושיש מסביבה סיפור היסטורי שהותיר בך רישום, כלומר לא סתם יצירה שמישהו מספר לך פתאום שהיא זיוף).
צר לי ... 392957
העניין של המטען ההיסטורי ודאי קיים בעניין הזיופים - למעשה, יש בהם עניין היסטורי אף יותר מוורמיר עצמו - אבל "הנפש הוורמירית"? באמת?
צר לי ... 392958
הנפש הוורמירית זה ביטוי שאתה טבעת, לא?
לא אמרתי שהוא כרוך בסוג הריגוש השני.
צר לי ... 392963
כן, ודאי, אחרת אולי היה לי מושג מה זה...:)
וכנראה התבלבלתי בקריאת דברייך.
זהו את הציטוט (בלי גוגל) 393016
“Well, I’ll tell you,” he said. “This whole damn historicity business is nonsense. Those Japs are bats. I’ll prove it.” Getting up, he hurried into his study, returned at once with two cigarette lighters which he set down on the coffee table. “Look at these. Look the same, don’t they? Well, listen. One has historicity in it.” He grinned at her. “Pick them up. Go ahead. One’s worth, oh, maybe forty or fifty thousand dollars on the collectors’ market.”
The girl gingerly picked up the two lighters and examined them.
“Don’t you feel it?” he kidded her. “The historicity?”
She said, “What is ‘historicity’?”
“When a thing has history in it. Listen. One of those two Zippo lighters was in Franklin D. Roosevelt’s pocket when he was assassinated. And one wasn’t. One has historicity, a hell of a lot of it. As much as any object ever had. And one has nothing. Can you feel it?” He nudged her. “You can’t. You can’t tell which is which. There’s no ‘mystical plasmic presence,’ no ‘aura’ around it.”

זהו את הציטוט (בלי גוגל) 393017
אוף, זה ברשימת הקריאה שלי.
זהו את הציטוט (בלי גוגל) 393091
עוד הפעם אתה באת להכשיל אותי? לא רוצה לענות.
זהו את הציטוט (בלי גוגל) 393117
לפחות תודי שזה רלוונטי לדיון.
זהו את הציטוט (בלי גוגל) 393165
מאיפה הבאת את הציטוט הזה? אלו פשוט שטויות. פרנקלין דלנו רוזוולט, הנשיא ה-‏32 של ארצות-הברית והיחיד שנבחר לארבע כהונות, הוגה ה-New Deal והאיש שהעביר את אמריקה כמעט את כל מלחמת העולם השנייה, לא השתמש מעודו במציות מסוג זיפו.
יקום פורקן 393166
מעניין. כנראה שהבאתי את הציטוט הזה מיקום מקביל.
יקום פורקן 393186
תפסיק לתת לה רמזים.
יקום פורקן 393198
נכון. עדיף בהרבה לתת תשובה מלאה.
יקום פורקן 393213
לברקת? היא כבר יודעת. היא סתם מותחת אותך.
יקום פורקן 393249
מאיפה לי לדעת? אני כבר שנים לא קוראת ויליאם גיבסון!

_____
ברקת, ביקום מקביל שבו "ואליס" זה ספר של ברוס סטרלינג.
יקום פורקן 393301
ואליס? אולי של לואיס קרול. ברוס סטרלינג כתב את "זעם הדרקון".
יקום פורקן 393303
בחייך, כל אחד יכול לגגל ולראות מאיפה לקוח הטקסט שהבאת.

____________
ברקת, המהווה הדגמה חיה למושג "כשלזמן".
יקום פורקן 393307
מה, אינך מכירה את היצירה בת האלמוות "זעם הדרקון"? אולי טעיתי בשם המדוייק, אבל את הכישרון של ברוס ספרינגסטיין-סטרלינג-לי ( ממציא רשת האינטרנט ) אי אפשר להחביא!
יקום פורקן 393321
לא רק שמכירה, אלא שידוע לי על סרט ההמשך, delete+ctrl the dragon, אותו יביים ספילברג, על פי סיפור קצר שעוסק בליצן המגיש תוכנית טלוויזיה פופולרית בין-גאלאקטית.
זהו את הציטוט (בלי גוגל) 393250
אפשר לקרוא לסוג הריגוש הזה גם "מציאת הפונקטום"‏1.

____________
ברקת, אלופה במציאת פופיקים לגיל הרך.

1 ר' "מחשבות על הצילום" של בארת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים