בתשובה לדובי קננגיסר, 14/06/06 16:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למרות שאני מסכים בעיקרון עם מר גוראל גורביץ' (לגבי הדיכוטומיה), הרי שאני חושב מעט אחרת. אם בכל זאת ללכת לקיצוניות, אז כן, לדעתי הראיה המקובלת (מה שאני קורא לה "הקלאסית") של משחק תפקידים בעיני השחקנים יסודה בטעות. שר המשחק - ולו רק מפאת הכוח הנתון בידיו - בהחלט יכול לקבוע מה יקרה במשחק, חרף נסיונותיהם של השחקנים. יתרה מזאת, הטענה הזו מרומזת או מפורשת ברבים מספרי-המשחק שיצאו עד לשנים האחרונות. שים לב: "לקבוע מה יקרה במשחק" זו נקודה שניתן להתפלפל עליה עד מחר. אני לא מדבר כאן על ויכוחי "אבל זזתי סנטימטר שמאלה" או זוטות שכאלה. אני מדבר על עניינים מהותיים של המשחק, אשר באופן עקרוני למרבה הפרדוקס אינם נראים לשחקנים כלל. מכאן נובע ערב-רב של ויכוחים בסגנון "השחקנים הרסו לי את העלילה" ותהיות של מנחים לגבי "איך גורמים לשחקנים שלי ללכת לטירה", לעומת טרוניות של שחקנים על "אבל הדמות שלי רוצה ככה וככה" וכלה ב"המנחה הרג לי את הסוס". אין לי ספק קל שבקלים שתפיסת "העלילה היא של המנחה" (או יותר מכך - "המשחק הוא של המנחה") מושרשת לחלוטין בתוך משחקי-התפקידים בארץ, אם לא ברוב העולם (פרט אולי לסקנדינביה ויפן, שם מ"ת הינם משהו שונה בכמה וכמה פרמטרים). יש לי עוד פחות ספק בכך שזה *לא* הולך ביחד עם "הדמויות של השחקנים הן גיבורות בסיפור". 1 2 המצב הזה בעייתי בעיקר במשחקים "נטולי-שיטה" שם המנחה קובע כל דבר בעצמו ואין אפילו מראית-עין של ארביטראז' אובייקטיבי כלשהו. איפה למנחה יש תיאורטית הכי מעט יכולת לקבוע מה יקרה? ככלל, במשחק שההתרחשויות בו הן מונחות-דמויות. אם המנחה נמוג ברקע ורוב המשחק הוא אינטראקציות בין הדמויות המשוחקות ע"י השחקנים, האירועים החשובים הם אירועי-דרמה ולאו דווקא אירועי-פעולה, וכוחו של המנחה (שהוא *מוותר* עליו ביודעין כאן) כמעט ואינו בא לידי ביטוי. במשחק כזה הסוף אינו נתון בידי אף אחד פרט לשחקנים - אבל כמובן רק עקב מתן כוח זהה לשחקנים להשפיע על אירועי המשחק. שיאים רגשיים במשחק כזה לרוב באים מתוך השחקנים עצמם (ואז המנחה הוא בעיקר facilitator של האירוע). לגבי הטקסט שלינקקת אליו - מעניין מאוד! וגם תודה רבה... תמיד תהיתי מה הלך במשחק ההוא, למרות שלא הייתי חלק מהויכוח בפורומים של העמותה. (הערת אגב - יש לי השגות משלי לגבי מ"ת כאמנות או לא כאמנות, ולו רק מההיבט של התוצר האסתטי, אבל ברשותך לא אתחיל ויכוח בנושא.) האם אתה עדיין מתעניין במ"ת ברמה האקדמית או התיאורטית? יש לא מעט התפתחויות צורניות ותכניות במשחקים שאולי אתה מכיר אך ייתכן שיפתיעו אותך. ספציפית לגבי השואה, ישנו מעצב משחקים שקיבל מענק ממשלתי (בנורבגיה, אלא מה) כדי שיוכל להמשיך ולפתח את המשחק שלו בנושא - http://www.indie-rpgs.com/forum/index.php?topic=1534... --- 1 בסצנת המשחקים כיום מוכר מאוד המושג "the impossible thing before breakfast" שמדבר בדיוק על הדיסוננס שנוצר עקב שתי התפיסות האלה. אני קטונתי מלהרחיב בנושא, יש לא מעט מאמרים של בחור בשם רון אדווארדס (Edwards) שמסבירים את זה הרבה יותר טוב ממני. 2 אורי, ארור תהיה. אתה יודע למה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2 אין לי ולו שמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו אמרת לי "למה לא תכתוב משהו על זה לאייל". (אני מניח שהתכוונת מעבר לכך, נגיד על GNS ותיאוריות משחקי-תפקידים, אבל ניחא.) אני מתקרב לזה יותר מהרצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, דווקא היה לי שמץ. אבל רק שמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל בבקשה לפרט לגבי סקנדינביה ויפן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עוד קללות אתה מנסה להביא על ראשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן. סינסינאטוס: פרט, אבל בקובץ, ושלח אותו אל עורכי האתר. בתודה מראש! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיסקליימר: אני ממש לא סמכות בתחום השונות בין משחקי-התפקידים בעולם. בסקנדינביה משחקי-התפקידים הם משהו מאוד ממוסד ומקובל (ומתוקצב מתקציב משרד התרבות, בין היתר). הצורה הנפוצה של משחק היא "משחק חי" שמתהדר בהשקעה בתפאורה תלבושות ואלמנטים אחרים של אווירה, כדי להעמיק ככל הניתן את ה"היטעמות" בדמות ע"י השחקנים. היחס שם למשחקים הוא כמו לאמנות, ויש דגש לא קטן על חוויה אסתטית, על "כניסה" חזקה לדמות ומשחק אמין ביותר ועל תחקורים ומסקנות לאחר משחק. יש גם הרבה עיסוק בתיאוריה של משחקי-תפקידים, בעיקר בהיבט ה"חי" (לעומת ה"שולחני"). יפן מוכרת לי פחות, אבל ממה שקראתי, יש להם משהו ייחודי שנקרא replay. זה משהו כמו חוברות-תסריט שמופקות ומופצות ע"י קבוצות משחק, המתארות את מה שקורה בפגישת משחק. אאל"ט שחקן פשוט מקליט את הפגישה ואז עורך את זה טקסטואלית. הקבוצה שלך יכולה לקנות את החוברת ולשחק "את אותו המשחק". (בן-דוד של "הרפתקה מוכנה"). בנוסף שמעתי שספרי המשחק שלהם בנויים על templates כך שאפשר לבחור דמות ולהתחיל לשחק תוך עשר דקות, וגם המיקס של הז'אנרים שונה (בעיקר סטימפאנק כמדומני). בהזדמנות זו אני רוצה לצאת בקריאה נרגשת למידע מכל אייל יפני שמכיר את זה יותר ממני. האמת היא שנושא השונות בין המשחקים בתלות באיזור מעניין די הרבה אנשים, אמריקאים בעיקר. נתקלתי בלא מעט עניין בנושא באתרי מ"ת, אבל עד כמה יש הפריה הדדית, או רצון אקטיבי לכזו, אני לא יכול להעריך. גם אם אתה רואה משחק יפני או סקנדינבי, די קשה להבין "מה בדיוק קורה במשחק" שאת שפתו אתה לא מכיר, קל וחומר מה שונה בינו לבין המשחק שאתה רגיל לשחק. לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שמשחקי-תפקידים הם מדיום תלוי-תרבות שאופן המשחק נלמד בו כמעט בעל-פה ולרוב במסגרת קבוצתית קטנה אחת. השונות אפילו בין קבוצות שמשתמשות באותם ספרי-חוקים באותה ארץ יכולה להיות לא-קטנה בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאני מצטרף למבקשים מאמר על משחקי תפקידים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |