|
||||
|
||||
ואם ברצינות לרגע - אני לא ממש מאמינה בשמות משפחה כפולים לילדים. אין לי בעיה שילד ישא את שם אביו, כי הקשר לאמו הוא מוכח וברור בד''כ (מה גם שהיינו מחוברים פעם בפופיק), כך שאבות צריכים לקבל משהו.. אין לי בעיה עם אנשים שכן ממקפים את שמות ילדיהם, ובלבד שהם משנים את שמותיהם למשהו קל לנשיאה, בעל שלוש אותיות לכל היותר. |
|
||||
|
||||
כלומר, לרך הנולד יהיה שם משפחה שונה משלך? נשמע לי טיפה מוזר, אבל אולי זה עניין של גיל. |
|
||||
|
||||
לרך הנולד יש אכן שם משפחה שונה (חלקית) משלי - אני ברזיק-פרידלנד והוא סתם פרידלנד. היחידים שהתקשו בכך הם האנשים הטובים באל-על, שניסו פעם להושיב אותו רק עם אבא שלו ולתת לי מקום בצד השני של המטוס (ולמרות מחאותי הקלושות החליפו ביעילות מיד בחזרה, ואפילו התנצלו ארוכות). |
|
||||
|
||||
מה רע בשם בפ? (ר"ת של השם הכפול). אם הוא יתחתן עם מישהי ממשפחת רוזדור, בכלל יהיה שמח (למרות שכבר ידוע לנו עם מי הוא יתחתן). |
|
||||
|
||||
מעניין מאיפה שם המשפחה ''דפ''. בכלל, כל הרעיון הזה של יצירת שם חדש משני שמות בני הזוג יכול להיות תופעה מרעננת המזמינה יצירתיות חיננית עם תוצאות יחודיות כמו גם זוועתונים מנשירי אוזניים. יש לי זוג חברים, שטרם טרחו להנשא, ששמות המשפחה שלהם הם ורדי ואוזיליו. הם סיפרו לי שבזמנו, הם תהו באיזה שם לרשום את הבנות לגן. הצעתי להם ''ורדיליו''. הם שמחו על הרעיון, אלא שכבר לא היה להם כח לשנות את שנרשם. |
|
||||
|
||||
השם בף כבר תפוס. לאחותי יש כלבה בשפ באפי, לשכנה של ההורים שלי, שיש כלב שדומה שתי טיפות מים לבאפי קראנו באף. אני מבקש לחפש לבן של ל.ב.פ תל-אביב שם אחר. |
|
||||
|
||||
שמות משפחה כפולים לילדים הם פשוט דחיית הבעיה לדור הבא: מה הם יעשו? ירבעו את השמות שלהם? לא, מישהו מהם, או שניהם גם יחד, יאלצו לוותר על משהו. |
|
||||
|
||||
זה תמיד אתה, מי שפעם בכמה זמן מעלה באייל את הטענה הזו, ומכריח אותי כל פעם לשטוח את התשובה המוצעת של יובל רבינוביץ'? אני לא מתלונן, כי זה נותן הזדמנות להפיץ את המסר, אבל יש בטח איזו נשמה טובה שאני לא זוכר מי היא, שאנחנו מטריחים כל פעם למצוא את הקישור, כי אני לא זוכר מילות מפתח לחיפוש 1. סליחה, נשמה. אז הנה: אם כולם יאמצו את הצעתו של יובל, אז לבת ההיפותטית שלי יקראו דומדמנית ניר-בוכבינדר, ולדוגמן האולטרסאונד המפורסם מהדיון ההוא יקראו בונובו קננגיסר-דינבורסקי2. לכשהם יתחתנו, הם ישנו את שמם לבונובו ודומדמנית קננגיסר-בוכבינדר: הבן יתרום את שם המשפחה של אביו, והבת את זה של אמה. נמצאנו נהנים מכל העולמות, או לפחות מרובם: שם משפחה כפול (בלבד), לכל המשפחה הגרעינית קוראים באותו שם משפחה, ויש המשכיות מדור לדור (על פני יותר משני דורות, ההמשכיות היא לחוד בצד הנשי של המשפחה ובצד הגברי). 1 ומה שיותר מטריד אותי, אולי יש תשובה קטלנית להצעה הזו שמישהו אחר כל פעם עונה לי, ו*אני* לא זוכר. 2 לאו דווקא בסדר זה. |
|
||||
|
||||
הוא שאמרתי. מישהו מהם, או שניהם גם יחד, יאלצו לוותר על משהו. השאלה היא אם לא עדיף לחסוך מהילדים את כאב הלב של "לבחור בין ההורים", ולהשאיר את ההחלטה בידיהם של ההורים עצמם? |
|
||||
|
||||
ממתי לקבוע עבור הצאצאים מראש משהו שישפיע רק בבגרותם נחשב טוב יותר מאשר להשאיר להם את ההחלטה? אם זה ההגיון, אני אזמין את אורי פז, שיסביר לך שוב למה צריך להתחתן על-פי ההלכה כדי לא לגרום לצאצאים בחירות קשות. ויתור על חצי (כשבו-בזמן מקבלים חצי אחר שמביא בן הזוג) נראה לי עדיף על "מחיקת זהות" מלכתחילה (במובן שבו מדובר כאן; לא, אני לא חושב שכל הנושא מאוד קריטי). מה שכן, אם תאומץ ההצעה, רצוי שתהיה ברירת מחדל לבחירת החצי (בחירה טבעית היא כמוצע - בנים לוקחים את החצי של האבא, בנות את של האמא), ולא שכל אחד יצטרך להחליט את מי מהוריו הוא מעדיף להעליב. |
|
||||
|
||||
ההפרדה בנים/בנות היא בעייתית, שכן למשפחות רבות היום יש ילדים מעטים ולכן גדל הסיכוי לרק בנים/בנות. כשם שמידע גנטי מועבר בצורה אקראית (בחירת הכרומוזום), כך אפשר גם לבחור באקראי את השם שנלקח ע"י הבכור/ה (למעשה את השם שעובר לצאצאיו) והשני ברשימה מקבל את השם השני וכן הלאה. או שאפשר פשוט לדבוק במסורת. |
|
||||
|
||||
עוד יותר טוב - הבן יתרום את שם המשפחה של אמו, והבת - של אביה. ניר דימברובסקי. |
|
||||
|
||||
תגובה 47605 (תופתע לשמוע מי היחיד שקישר לדיון הזה עד עכשיו? תגובה 178712 תגובה 289998) |
|
||||
|
||||
ממש לא הופתעתי. תודה, נשמה! |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |