 |
והרי לך הוכחה לשיטתי מדבריך. אני אינני מומחה לנירוונה ואף לא לקוביין אבל שים לב למה שאמרת : נניח שקוביין אכן היה בתוך תוכו שונא נשים והמופוב- הרי אחד קטן כזה מסתתר בתוך נאורים רבים. אולם קוביין ידע שהרגש המעוות ההוא הוא רע. ולכן הוא החליט וממש חשב שהוא לא כזה . אבל כשאדם נמצא תחת השפעת סם (ולצורך העניין אלכוהל הוא סם) האני הפנימי שלו, אותו צד רע ומודחק מתפרץ החוצה. סטיבנסון כתב על זה ספר שלם (אם כי קצרצר) במקרה שלא הבנת אני מדבר על "המקרה המוזר של דוקטור ג'קיל ומר הייד" ושים לב לשמו של הרשע בסיפור.
דוגמא נוספת בגמרא מובא סיפור על אחד מחשובי האמוראים שבזמן שיכרותו שחט אך לא הרג את אחד מחבריו הטובים. האם זה אומר שהוא רצה להרגו? התשובה היא כן והדבר מאושש כיוון שעל אותו אדם ממש מסופר במקום אחר שאופיו היה אלים אך הוא למד לשלוט בו.בזמן שיכרות קשה לשלוט ברגשות המודחקים- ומודחקים בצדק.
|
 |