בתשובה לעוזי ו., 30/05/06 18:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"גננות היא מקצוע ולא משהו שאפשר לעשות כלאחר-יד פעם בשבוע." אני מסכים שזה מקצוע,ואפילו קשה ולא מספיק מוערך. אבל, האם חשבת פעם למה זה מקצוע שדרושה לו (כיום) כ"כ הרבה הכנה ומקצועיות ? אולי כי זה בעצם מקצוע שבו מטפלים בילדים/תינוקות שנמצאים בסביבה שהיא לא טבעית ומאוד לא פשוטה עבורם ? בלי ההורים שלהם, עם הרבה ילדים שכולם בני גילם ועם מטפלים לא מהמשפחה המורחבת שלהם. לדעתי, האבולוציה האנושית לא הכינה ילדים בגיל שנתיים להתמודד עם מצב כזה ולכן זה כ"כ קשה לטפל בהם שהם נמצאים במצב הזה. חוץ מזה שאנחנו לא עושים "את זה" כלאחר יד, אלא יותר קרוב לבחרדת קודש, בי הרי מדובר בילדים שלנו (ובמובן מסוים אנחנו באמת מרגישים שכולם שלנו, ולא רק הילד הפרטי שבאמת באמת שלנו). בנוסף, כפי שענו לך, שחיקה היא גורם מאוד מאוד משמעותי בטיפול בילדים (תשאל כל הורה), כך שאולי עדיף מטפל שפעם בשבוע מתמודד עם זה (ללא תעודה) מאשר אחד שעושה זאת כל יום במשך שנים (עם תעודה). הערה: אני לא חושב שאין בכלל גננות/גננים ראויים, טובים ולא שחוקים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון שלך (גננות צריכות הכשרה ארוכה כי הן עובדות בגן ילדים ולא בבית שהוא "סביבה טבעית") מאד לא סביר. גן ילדים מודרני בנוי סביב הילדים ובשבילם: פינות משחקים, פינת מוזיקה, ארגז חול, כסאות, שולחנות עבודה, ואפילו שירותים, כיור ומראה בגובה שלהם. לגן יש ציוד ייעודי שההורים בדרך כלל לא יכולים לקנות (תוף מרים), עובדים שאתם לא תשכרו (מנקה, עוזרת-גננת עם מספרי זיג-זג, מבשל, מנגנת). יתרון הגודל מאפשר לגננת והעוזרת להשקיע בתפאורת חצבים לכבוד הסתיו יותר זמן מאשר חמישה הורים במשרה חלקית. שלא לדבר על מספר שירי הילדים שהיא מכירה ואתם כבר שכחתם. "ובמובן מסוים אנחנו באמת מרגישים שכולם שלנו". גם הגננת (לזה צריך קצת מזל, כמובן, אבל מכיוון שאף גננת לא משלמת לי אחוזים, אני אפסיק כאן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא עד כמה הצוות המיוחד והציוד הייעודי באמת חשובים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עובדים שאתם לא תשכרו (מנקה, עוזרת-גננת עם מספרי זיג-זג, מבשל, מנגנת)" מה אנחנו כבר לא יכולים לנקות אחרי הילדים שלנו ולבשל להם ? צריך מישהוא מקצועי שינקה אחריהם ויבשל להם ? אולי גם בבית אחה"צ ? וחייבים צעצועים מקצועיים (מספרי זיג-זג) ופינות משחקים/מוזיקה וכ"ו ? איפא זה כתוב כל הענין זה ? מה מוביל אותך לחשוב שזה יותר נחוץ לילדים מאשר להיות עם ההורים שלהם או עם אנשים שהם תופסים כחלק מהקהילה שלהם / משפחה מורחבת ? ד"א גם בגן הורים יש משחקים, כלי מוסיקה ואצל האמידים ביננו ראיתי פעם אחת אפילו מספרי זיג-זג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר גרליץ החביב, נדמה לי שעוזי לא יהיה מרוצה ממעשיי, ובכל זאת, בסוד, ביני לבינך: על תגובותיו של הנ"ל משוך חוט של הומור - הומור דק-מן-הדק בתגובה 389312, ועוד הומור הרבה פחות דק, אממ... הומור ע-ב-ה, למען האמת - בקודמתה, תגובה 388347. דברים שנחוץ לעשותם בחרדת קודש, עשה אותם בחרדת קודש. את שאר החיים, כולל התגובות באייל - קח בקלות. דבר זה יבטיח לילדתך המתוקה אב שליבו חזק, הבעת פניו צחקנית ושפתיו שורקות מנגינת לכת עליזה. מספרי זיג-זג, אגב, אינם צעצוע כלל ועיקר. מאחר ורק אצל האמידים שביניכם ראית מן הללו, אני מוכנה לקנות לכם מספריים כאלה - אך השתמשו נא בהם *אך ורק* אתה וזוגתך, לשם הכנת כובעי ליצנים (?) וברכות שנה טובה (??), ודאגו נא שהזוג הנ"ל או כל חפץ אחר שאיננו בטיחותי - לא יגיעו לידי ילדתכם ולא לידי שאר ילדי הגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותך לגננת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי לך, גננת מקצועית לא תעלה בדעתה שמספרי זיג-זג הם צעצוע... ברור שאביזרים הם לא דבר חיוני. גם "סביבה טבעית" (=הסלון של אבא ואמא) לא. אבל את ההבדל העקרוני בין צוות הגן לבין החברים שלכם אני עדיין לא מבין. עבור הילדים, הגננת (ושאר הצוות) הם לחלוטין "חלק מן הקהילה שלהם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, נכבדי, אבל אתה מדבר שטויות. בשביל מה להוציא כסף על תוף מרים? אם תתעמק במשנתו של המחנך מר יאנוש דורפצ'אק, הפרושה כאן לאורכן ולרחבן של התגובות - תלמד כי כמה פליקים מושכלים ומחושבים-היטב יוכלו להפיק את אותו אפקט (בעצם, אפשר לומר - "להפיק*ט* את אותו אפקט) צלילי, בצירוף לקח חינוכי שלא במהרה יישכח. גם חבר הכנסת הרב רביץ המליץ בשעתו, בחום רב, לחבוט מעט בילדי ישראל ע"מ שיגדלו למצוות ולמעשים טובים. אצלו זה לא נקרא "פליקים". היה לו איזה שם חיבה מיוחד לעניין הזה - משהו כמו "פלאסקאלאך", או אולי - "זעצאלאך". לצערי אינני זוכרת, וחבל. זו היתה מין מילה כזו שהעלתה בלב השומע תחושת משפחתיות, חמימות, רכות וחיבה, ואצל חלק מן השומעים - בוודאי גם חשק מיידי, מין דגדוג ממריץ באצבעות - לממש את ההמלצה לאלתר. חבל, באמת, שלא רשמתי את מילת הקסם בזכרוני. אם מישהו זוכר - שיספר לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משמיץ אמיץ, אודה לך אם תחדל לשים דברים בפי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח קשה עוזי, מדובר על יצירת סימולטור לכאורה לחיים, כשבמציאות העגומה של ימינו אסור לגננת אפילו להוציא את הילדים מפתח שערי הגן לראות את העץ שממול משיר את עליו. כל גננת צריכה לקבל צל"ש על כך שהילדים שורדים פיסית. זהו. אף אינקובטור לא מחליף רחם ביעילות, אף סימולטור לא מחקה מציאות ביעילות. מה שמפליא אותי איך תוך 100 שנים של החלטה פוליטית להפקיד ילדים במוסד, אנשים באמת מאמינים שאין דרך אחרת?!. המוסד עושה עבודת קודש לילדים שהם בסיכון או שההורים שלהם לא מסוגלים לתת להם חיים סבירים, לגבי הכלל? שיעלו ויבואו לדיון החמוד הזה אותם "הילדים" שגדלו "בדרך מקצועית" בבתי הילדים בקיבוצים של שנות החמישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלא למצוא ביניהם מכל הסוגים; לא רק כאלה שסבלו ועברו טראומות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי שמישהי פעם שאלה, מי יודע איפה אפשר לקנות צעצועים שיאפשרו לילד להתנסות בשריכת שרוכים וכפתור כפתורים. אמרתי לה: חולצות ישנות, נעליים ישנות. והיא אמרה: נו, באמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו במשפחה אנחנו כל כך עניים, עד שאין לנו כסף לנעליים וחולצות ישנות. גם אני (מזמן) וגם ילדי נאלצנו להשתעשע בבגדים ובנעליים שבהם השתמשנו (גם) לייעודם המקורי. זה הרבה יותר שווה, כי זה על באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מסכנים! מה עם לשכת הרווחה באיזורכם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? אנחנו היינו צריכים לתפור את החולצות והנעליים שלנו! ואז עוד היו אומרים לנו להתאמן בלשרוך ולכפתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? אנחנו גרנו בתוך נעל! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |