 |
|
 |
||
|
||||
 |
פעם ראשונה שאני כותב פה, אז תסלחו לי אם אני לא בסגנון החביב של האתר הזה. אני לא מתכוון לנתח את השיר כעת וגם אין לי כל כך כוח אז אני רק אתן כמה הערות שאולי יתרמו לדיון. אם תשימו לב השיר מחולק לחלקים כשכל אחד מתאר זמן: בוקר, קיץ, חורף (עלים נשורים). בסך הכל השיר נראה די מפורר, כלומר אין קשרים מציאותיים בין חלקיו, בין העונות השונות, למעט השימוש ב"עונות" בשורות הפותחות שיוצר מעין הכללה והפירור שמרשה כל אקט של היזכרות כזה. השיר, עם זאת, מאורגן באופן "שירי" תיאורטי. אם נזכור את אמרתו המפורסמת עד בחילה של יעקובסון: שירה צמודה יותר לקוטב המטפורי מאשר למיטונימי, כלומר בנויה יותר על מעברים של דמיון מאשר על מעברים של סמיכות מרחבית, זמנית, לוגית שמאפיינת יותר פרוזה - נראה כי השיר די פועל לפיה. השיר מתחלק לחלקים גם גרפית, גם לפי עונות וגם לפי סוג פעילות. אלו מחלקים יותר משמקשרים. כעת אם נשים לב נראה כי הנוף שמתואר בכל אחד מן החלקים הוא דומה באופיו: ציפורניים קצוצות, עלים נושרים, מחטים נופלים. גם הנפילה דומה וגם מה שנופל דומה: ציפורן, מחט - קצה הגוף, דברים שצומחים ונושרים ומעידים על התחלפות. כלומר מבחינה זו השיר כן מקושר, מלוכד אם כי לא מצביע על כיוון: ברור למה הכל רלוונטי תחת כותרת: נשירה, חילופי עונות, לא ברור הסדר. נשים ליבנו לתופעה המפעימה לבב אנוש, כי בעוד הטבע נושר ומתחדש בצורה מעגלית - נשירה וצמיחה, עונות מתחלפות - הרי שהנמענת שם (אמא לדעתי למרות הפן האירוטי או מאהבת מבוגרת וחוץ מזה: אולי הכותבת יכולה להיות גם מבוגרת למרות שאני יודע שהיא לא) - הנמענת לא מחזורית. החל בקציצת ציפורניים שכן צומחות, דרך שיער מכסיף שלא לא-מכסיף שוב ו... בבית השלישי אין שום דבר מקביל אבל אם נשים ליבנו נגלה כי גם הנמענת כבר אינה קיימת בבית ההוא. זוהי כבר לא היזכרות כי אם בניית תרחיש דמיוני: כיצד היית מגיבה אם... בבית האחרון אין נמענת כי היא כבר, מה לעשות, התפגרה. כלומר, מול המחזוריות של הטבע הנמענת אינה מחזורית. חיי אנוש עומדים בניגוד לטבע ובעיקר לאופיו השליו. זה המבנה. כעת לשאלה מה עושה המבנה. פה תמיד יש מקום לדיעות שונות. ניתן לומר כי מחזוריות הטבע מדגישה את חלופיות האדם וניתן לומר שחלופיות האדם היא חלק ממחזוריות הטבע. אבל משמעות מעולם הייתה הצד החזק שלי אלא רק מבנים, אז אני אשאיר את זה לכם. רק שאלונת: כיצד יכולה זוית השמש לקבוע את העונה? זוית השמש נקבעת לפי השעה ביום לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם נצא מנקודת הנחה שבכל יום נסעה האם באוטובוס באותה השעה, הרי שברור שבשבע בבוקר בחורף, השמש לא נמצאת באותה זווית כמו בשבע בבוקר בקיץ. השאלה הנשאלת כאן היא, איך לאחר כל אותן שנים, היא לא השכילה ללמוד לתפוס את הצד הטוב,זה שהשמש לא מסנוורת בו, באוטובוס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נוסעת באוטובוס, ולכן היא לא יכולה להימנע מהסנוור. אור - הניתוח בהחלט יפה, אבל כדאי שתזכור מי הקהל שלך. אתה באייל הקורא ולא בסמינר חוגי, ואמרתו של יעקבסון היא בשום אופן לא ''מפורסמת עד בחילה'' (מעטים פה האנשים ששמעו עליו בכלל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאט לאט לאוירה פה ואני חייב לציין שהיא מאוד נעימה בעיני. משעשע מאד פה. לגבי יעקבסון, אני נתקל באמרה הזו (הגאונית כשלעצמה בעיני) ממש יותר מדי. דבר אחר שכבר מתחיל להיות מאוס הוא האבחנות בין מסמן למסומן וכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עלים נושרים'' הוא דימוי אירופאי - צפון אמריקאי. בפלשתינה אין שלכת בסתיו ואין עצים ערומים בחורף. ושלא יעבדו עליכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פלשתינה ??? לא התקדמנו מאז ל"ישראל" ? ודרך אגב, אני לא יודע איך זה אצלך... אבל בשכונה שלי, בסתיו יש לעצים בעיות "נשירה" קשות... והמדרכות מלאות בעלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא יש משהו בתאור. לפחות בחצר של הורי, נושרים עצי האגוז בדצמבר, כלומר בתחילת החורף. (ועומדים עירומים עד אפריל) לעומת זאת באירופה הם נושרים כבר בנובמבר, כלומר בסתיו. חוץ מאגוזים, יש עוד כמה עצים נשירים בישראל, אבל זה לא שעור בוטניקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איזה עצים, לחלק מהעצים אין שלכת ולחלקם יש שלכת בעונות השונות, לרוב העצים בעלי השלכת השלכת קוראת בסתיו. בכל מקרה, מדובר על תיאור שאמור לומר לכולנו שמדברים על עונה מסוימת, ומשום שרוב האנשים מייחסים שלכת לסתיו ולא לחורף, אני לא מבין למה דווקא חורף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |