בתשובה לדובי קננגיסר, 12/10/01 19:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ולדעתי השירים העתידניים של אבידן מהווים את אחד החלקים המעולים ויוצאי הדופן ביותר של יצירתו . כזה שרק עכשיו אנחנו מתחילים לתפוס את המשמעויות שלהם (שלא לחלוטין היו ברורות אולי ליוצר עצמו ). עוד על היצירות העתידניות של אבידן : האיש שבא מהעתיד |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, כמוך גם אני בדעה שהשירים העתידניים של אבידן הם בעלי ערך. הלשון שהוא מפעיל בהם רלוונטית ביותר לתרבותנו העכשווית. איכות שיריו של אבידן אינה קבועה. לעיתים יש לו שירים מעולים ולעיתים שירים שנראים כמו תרגילים מחוכמים בטכניקות שיריות, אולם ערכו כמשורר אינו מוטל בספק. ניהנתי לקרוא את מאמרך המעניין על אבידן באתר האגודה למדע בדיוני. תוך כדי קריאה חייכתי ביני לביני על הדמות שמצטיירת ממנו. יש הבדל עצום בין הדמות התקשורתית לדמות הפרטית. למרות כל ה"הו-הא" העתידני שלו אבידן היה טיפוס לו-טקי למדי. חלק ניכר מחייו חי בדירות תל אביביות מוזנחות למדי ותקתק על מכונת כתיבה ישנה. להלן שני שירים של אבידן: לחשוב בצורה ממוחשבת זה ענין חשוב, בג'ונגל, במדבר, הרחק ממקום-ישוב, במקום נידח או בלא-מקום או בחלל ולא לחשוב מחשבה ביולוגית בכלל. לחשוב בצורה אחרת, בצורה משונה, אפילו אם היא תיראה מחשבה משונה. לחשוב זריז, בו זמנית ומהר מאוד ולא לצפות לגינויים או למחמאות. ---- במכונת כתיבה לא-ידנית עדיין יש די עבודת ידיים. במחשבים מתוחכמים מכל תחכום עדיין הגפיים פעילים. במטוסים מנווטים בידי עצמם יש טייסים בתא, לכל מקרה. כך שהאדם לא מיותר בשום מסגרת ובשום מקום. הוא מתחבר למכשיריו כמו עזר, כמו בקרה, כמו מנהל סמוי. הוא שברא את עזריו האלקטרוניים, משגיח עליהם מטווח קרוב, כמו אלוהים, שכל מה שברא נתון לבקורתו האלוהית. והם מתפללים אליו בבוקר, בצהריים ובערב, במורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון ואלי, הנה נקודה נוספת על יחודה של שירה. הכושר המרכיב של השירה, שדרכה היא מרחיבה את מרחב השפה, הדמיון ותפיסת המציאות. הכושר הזה שמפעיל מנגנונים אסוציאטיבים אצל הקורא, והמשמש כקטליזטור סוגסטיבי. יפה עמד על זה עידן לנדו (לינק ממאמרו של אלי) באמרו שאבידן(1) חייב את שותפות הקורא למעשה היצירה. והנה המנגנון האסוציאטיבי שלי קישר מייד את ההבנה הדקה הזו לשיר הפותח את קובץ "פירחי הרע" של בודלייר "אל הקורא" שבו הוא פונה אליך הקורא צבוע, הדומה לי, והמזהה את המפלצת המשותפת לשנינו. אולם מה שבאמת עורר תשומת ליבי היה צרוף ההערות של אלי, לנדו והשיר השני שציטטת. במאמר של אלי(2) ישנה התייחסות קצרה לשימוש של אבידן במבנים תנכיי"ם ולנדו כותב על ההתנערות הגדולה של אבידן מסממנים של דתיות אבל תוך השענות ושימוש בידע בגמרא ומדרשים. המוטיב של האדם המשגיח על עזריו הטכנוליגיים כמו אלוהים המשגיח ומשתמש בברואיו הזכיר לי טקסט שאמנם איננו שירה אבל לשונו פואטיים לעילע. רבי משה חיים לוצאטו כתב(3): "ידוע ומבואר הוא, שכל הנבראים כלם שנבראו...לפי שראתה בהם החכמה העליונה צורך ותועלת...וכל חקותיהם ומשפטיהם הטבעיים הוחקו והוטבעו כפי מה שגזרה החכמה העליונה היותו נאות...ועל כן האדון ברוך הוא...לא ימנע גם כן מלהשגיח עליהם, לקיימם באותו המצב שהוא רוצה אותם בו" ראה איזו יופי יש בשימוש בשפה. לא פלא שאבידן נמשך אחרי המבנים התחביריים הללו. החיבור הזה נכתב לפני כשלוש מאות שנה ונקרא ללא קושי היום. אסוציאציה תת-קרקעית נוספת אותה גירה השיר הזה של אבידן התעוררה בי אתמול כשצפיתי במחזה של סטרינברג "ריקוד המוות". הבעל השתלטן מוגדר על ידי אחיינו - אני חושב משמע אלוהים קיים. אמנם בפשט זה נסיון להראות את המגלומניה השיגעונית של הבעל אבל התת-טקסט מדבר על זה שקיום האל תלוי בקיום האדם ולא להיפך. יתרה מזו, האל הוא תוצר של תודעת קיומו של האדם, בדומה לשורותיו של אבידן: כמו אלוהים, שכל מה שברא נתון לביקורתו האלוהית הנה שטף אסוציאטיבי שגרעינו שירה. זהו הכוח הפואטי שקיים אפילו בשירת בוסר שבלונית, וראה תגובתו המעניינת של מיכאל לשיר לפנינו. _ (1) ותמוהה בעיני השתלחותו של עורכנו הנכבד באבידן. לפני זמן הוא ביטל את התובנה הדקה שאבידן הציע בקשר לזיהוי שיר כשיר או לאשיר (2) אם כי לטעמי ההתרכזות היתרה בפן המד"בי של אבידן מחמיצה משהו ממהות שירתו. (3) למי שהלעיג והלעיז על השימוש בניקוד אעיר שגם הטקסט הרמח"לי מנוקד, דבר המוסיף להנאת הקריאה המדויקת והאסתטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, דובי הביע אי-הערכה או זלזול באיכות חלק ספציפי משירתו של אבידן. אינני רואה כאן ''השתלחות באבידן''. אפילו לא קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אפילו לא קצת" או "אפילו קצת"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא את ''אינני רואה כאן השתלחות...'' כ''אני לא רואה כאן השתלחות'', וה''לא'' השני יישמע לך יותר טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת לא הכי חשוב ורק לסגור עניין ראה דיון 663 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר נכנסנו לדיון על איכות שירתו של דבידן, הרשו לי להמליץ, בהסתייגות מה מפאת העיצוב האלבומי, על אוסף חדש של שיריו בהוצאת ידיעות אחרונות: "אדמלה". אחרי תחינות חוזרות ונשנות מצד הספרייה המקומית להחזיר את עותקי "שירי לחץ" ו"שירים שימושיים", ואחרי חיפוש נטול-תוצאות אחר עותק של "ברזים ערופי-שפתיים", החלטתי לרכוש את האוסף (החלקי, יש לציין) הזה, שמכיל בתוכו גם חלקי תסריטים ושירים ממחרוזות שונות ומשונות, לאורך כל שנות יצירתו של דבידן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן מאליו שעכשיו שמתי לב שמוכרים גם את "ברזים ערופי-שפתיים" במיתוס: כנראה הוצאה חדשה, כי לפי מה שידוע לי אזלו מכבר כל העותקים של ההוצאות הראשונות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |