בתשובה לסמיילי, 15/05/06 14:42
עוד סעיפים :-( 385450
האייל האלמוני • בתשובה לסמיילי יום ב', 15/5/2006, 14:56
נהדר. אבל היה יותר נעים אילולא היית מנסה לפרוט את הדברים לגורמים אלמטריים - זה בדיוק מה שהדובר ביקש שלא לעשות.
עוד סעיפים :-( 385452
סמיילי • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 15/5/2006, 15:06
יותר נעים למי?

לי? בטוח שזה לא היה יותר נעים לי, אחרת לא הייתי שואל את השאלות.

לאחד שהיה שם וחזר? אני לא יודע, אבל בכל זאת, עובדה שהוא כן עונה לשאלות שלי.

לך? אני באמת מצטער על אי הנעימות, אבל אני מקווה שאתה מבין שבשקלול כל הגורמים, זה לא יהיה הוגן אם אני ואחד שהיה שם וחזר נפסיק להתדבר רק בגלל שמסיבות בלתי ברורות השיחה שלנו לא נעימה לך. אתה יותר ממוזמן לדלג על כל תגובה שלא נעימה לך.
עוד סעיפים :-( 385455
מישהו אחר • בתשובה לסמיילי יום ב', 15/5/2006, 15:33
אני אסתפק בתגובה אחת בדיוק, בפתיל הזה, ואגיד את זה עכשיו בזהירות, בתקווה שאיש מן הנוכחים לא יתרגז או ייעלב:

נדמה לי שהשיעור העיקרי שניתן ללמוד מהפתיל הזה הוא שהמעטים ש"היו שם וחזרו" - חלק גדול מהם למעשה אף פעם לא ממש "חוזרים", גם אם כלפי חוץ יש, ואפילו לתקופות מרשימות, משהו שנראה כתפקוד סביר.

זה בסדר גמור שאתה שואל שאלות ומשתדל להבין ואין צורך שזה יגרום למישהו אי נעימות, אבל על הרקע שציינתי - לא נראה לי שיש טעם במאמץ, המאמץ הזה לא יוביל ליותר הבנה.
so much to say, so little time 385490
אחד שהיה שם וחזר • בתשובה למישהו אחר יום ב', 15/5/2006, 16:48
בתור התחלה, לא התרגזתי ולא נעלבתי, וגם לא הרגשתי אי-נעימות. זאת היתה בחירה שלי לכתוב את מה שכתבתי בפורום ציבורי, ועוד הפורום הספציפי הזה. מה שביטאתי זה רק (א) התסכול המוכר לכל מי שמנסה לתאר את החוויה הפסיכדלית/מאגית/קול איט ווט יו וויל במילים ו(ב) החשש מפני אובדן הנקודה בשפע סעיפים ותת-סעיפים ודיונים סמנטיים ולוגיים. בנוסף לזה, כמו שאמרתי, אפשר לפתח כל נקודה שהעליתי להרבה כיוונים שונים, ורציתי לדעת לאן סמיילי חותר.

צר לי שזה השיעור העיקרי שלך מהפתיל, מה גם שאתה לא מכיר אותי ואת התפקוד שלי. היססתי הרבה לפני שנכנסתי לדיון (אני זומם לעשות את זה מאז התהייה ההיא של שכ"ג לגבי אפשרות היותן של מחלות-נפש תלויות תרבות), בדיוק כי ידעתי כמה קשה לתאר את הקשת באוזני עיוור (בהשאלה, נו אופנס) וכמה עילג זה עלול להישמע. זה לא שאני תופס עוברים-ושבים בטיילת ומרצה באוזניהם את תורתי. יש לך רק את המילה שלי בעניין, אבל אני מבטיח לך שחזרתי לconsensus reality יותר מאי-פעם (במאמר מוסגר - למיטב זכרוני לא הייתי ממש נוכח בה גם כילד ונער, הרבה לפני שהסמים נהיו פקטור. סכיזופרן לטנטי או שאמאן מבוזבז? תלוי בהגדרות שלך.) בכל אופן, הימים שבהם חשבתי שנהגי מוניות הם סוכני ש"י ושמצלמים אותי מבעד לשקעים החשמליים עברו לגמרי, תודה לאלה, ויש לי ביטחון מלא שלא יחזרו. עדיין, הרבה מהלקחים שלקחתי אתי מטיר-נא-נוג נשארו אתי, למרבה השמחה, כמשואה שמנחה אותי באפלת הקונצנזוס. כנראה שגם חלק מהדלתות שבהן עברתי במסע לשם ובחזרה לא נסגרו לגמרי, ולפעמים אני מריח ברוח ניחוחות משם. לא מדובר ב"כלפי פנים" ו"כלפי חוץ", אלא בריבוי נקודות מבט. להיות כאן, אבל לא לשכוח את מה שראיתי שם.
so much to say, so little time 385546
גיל לדרמן • בתשובה לאחד שהיה שם וחזר יום ב', 15/5/2006, 22:43
אתה חושב שניתן לחוות את מצבי התודעה הללו גם ללא שימוש בסמים?
so much to say, so little time 385558
אחד שהיה שם וחזר • בתשובה לגיל לדרמן יום ב', 15/5/2006, 23:40
בעיקרון כן, נראה לי. בדיוק אתמול המורה שלי ליוגה תלה אותי הפוך, וואחד טריפ.

יש בני מזל מעטים שזוכים בחוויה מיסטית ספונטנית, אבל הרוב צריכים לעבוד קשה מאוד במשך זמן רב מאוד כדי להגיע לאיפשהו.

טכניקות נפוצות: יוגה, מדיטציה/תפילה, ריקוד ותיפוף, מניעת שינה, סגפנות עד כדי הטלת מום, מצבי אימה קיצוניים. בטח יש עוד שלא עולות בדעתי כרגע. המכנה המשותף לכולן הוא ריכוך הקושחה הנפשית, כך שאפשר ללוש אותה בצורה שונה, וסליחה על ערבוב המטפורות.

טקסי חניכה, למשל, נועדו להביא למצבים כאלה.
מצד שני, גם לפני טקסי חניכה שותים שיקויים שונים בדרך כלל. לרוב החומרים האפקטיביים מוחלפים בתחליפים סימבוליים חיוורים ככל שהמסורת הדתית גדלה ומסתאבת. (כמו היין ביהדות והיין+ביסקוויט בנצרות, וזכורה לטוב הסצנה ב"שיער" של טקס לחם-הקודש האלטרנטיבי.)

חומרים כאלה ואחרים מופיעים כמעט בכל מסורת אזוטרית ששמעתי עליה. מן הסתם, השימוש בסם אינו מהווה תחליף לעבודה, אלא זרז, כלי-רכב שצריך לנהוג בו (הכשל של מחפשי האינסטנט-הארה). אבל עם כלי-רכב אפשר להגיע רחוק יותר ומהר יותר, כל עוד יודעים לאן נוסעים. זאת בדיוק הסיבה שמניעה והפחדה הן לא הפיתרון. אם מלמדים אותנו רק להגיד לא, ומעבר לזה יש רק דרקונים ומוות וחורבן, הרי שגדלים הסיכויים לאובדן עשתונות ואובדן הדרך חזרה כשתועים בארצות האסורות. ("הנה, כל מה שאמרו נכון. הסמים דפקו לי ת'ראש ות'חיים!") אם יסבירו לנו מה יש בארץ הפיות, לטוב ולרע, ואיך אפשר להפיק מהביקור בה את המיטב (בטווח הקצר והארוך), יהיו לנו יותר כלים להתמודד עם הקשיים בדרך.

תשובה אחרת לאותה שאלה היא שטימותי לירי, "הכהן הגדול של הLSD", הכריז בשנות ה-‏90 שמחשבים הם האסיד החדש, ושהאפשרויות שהם פותחים יכולות לעשות את אותה עבודה, פלוס הבונוס של הימנעות מהפרנויה האמריקאית בנוגע לכימיקלים.
so much to say, so little time 385572
גיל לדרמן • בתשובה לאחד שהיה שם וחזר יום ג', 16/5/2006, 1:46
"הקושחה הנפשית" זה מה שהרבה פעמים מכנים "אגו"?
so much to say, so little time 385574
אחד שהיה שם וחזר • בתשובה לגיל לדרמן יום ג', 16/5/2006, 1:54
כן.
so much to say, so little time 385593
האייל האלמוני • בתשובה לאחד שהיה שם וחזר יום ג', 16/5/2006, 7:25
האמת היא שמאז תגובה 384614, הראשונה שלך כאן, ועד עכשיו, עדיין לא הצלחתי להבין בשביל מה זה טוב, כל זה, בשביל מה זה נחוץ ומה זה תורם.

זה טוב בשביל שמישהו יוכל "לשמוע אנשים שמדברים במרחק עשרות מטרים כאילו עמדו על ידו"? - מצידי אפשר לוותר, לא שווה את הטרראם.

אבא "נלחם על הרגליים האחוריות נגד אשפוז", אחרת - "לא הייתי יוצא מהצד השני בחתיכה אחת". כלומר, כמו בעוד מקרים כאלה "מוצלחים", כאלה ש"חזרו" - מה שקורה בפועל זה שהמשפחה, האנשים הקרובים - חייהם מוסטים ממעגלם הרגיל שלא ברצונם, שלא בהזמנתם, כדי שהבחור יוכל להרשות לעצמו בסופו של דבר את הלוקסוס הזה, להצהיר ש"עכשיו אני הרבה יותר מפעם...".

אולי זה עושה על מישהו רושם. עלי לא. גם חוזרים בתשובה חב"דניקים מקפצים ומזמרים בדבקות את דבר מלך המשיח החי וקיים, הם תמיד, בלי יוצא מן הכלל - "עכשיו הרבה יותר מפעם...".

מיותר. לא שווה את ההשקעה המשפחתית-סביבתית, את החרדות, הכאב והצער. והדיבורים על שמאנים, צ'יצ'ים וצ'ונגים לא ישנו את העובדות העירומות.
so much to say, so little time 385594
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 7:49
נראה לי שזה עניין של חתרנות/מהפכנות. כמו בכל תנועה חתרנית או מהפכנית, המוטיבציה הבסיסית של ההוא שהיה שם וחזר (ושל אחרות) קשורה להכרה בכך שהמרחב התודעתי-תרבותי שלנו הוא לא בדיוק הטוב שבעולמות האפשריים. ולכן חשוב לחפש לו אלטרנטיבות, דרכים לשנות, נקודות מבט חדשות, פתחי מילוט, גם במחיר פגיעה מסויימת ב"מעגלם הרגיל" של החיים.
so much to say, so little time 385595
ברקת • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 8:54
קראתי ברפרוף, אבל לפי התגובה האחרונה הוא מרחיב ומדבר על טראנס - אחת החוויות המבוקשות בקרב בני אדם באשר הם (ומתועדת בכל אסופת מאמרים באנתרופולוגיה באשר היא...).

"מה זה תורם"? - באמת כלום. ומה תורמת פתירת חידה מתימטית? מה תורם ניהול רומן סוער עם אהוב/ה? ומה תורמת הכנה מדוקדקת של מתכון מתעתע של אהרוני? זה חלק מהמנעד האנושי, פשוט חלק קיצוני מעט שלו, כזה שמותח את מיתר הגיטרה טיפ-טיפה יותר, עד הקצה.

וכמובן, ממש לא חייבים לחוות את זה, אלא אם מאוד רוצים (ודמיין אזהרה כאן).
so much to say, so little time 385662
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום ג', 16/5/2006, 13:18
לא, לא, את והאלמוני חוזרים על דברים ידועים, אין צורך, תודה. העניין הוא בנימת הבשורה הגדולה העולה מהודעותיו של זה שהיה וחזר, ובצידה נימה לא מבוטלת של הטפה - לגבי אלה השאלה שלי - ואלה, הבשורה וההטפה, וגם הרשימה הטריוויאלית של "הסברי מטרות", אצלך ואצל האלמוני - מתגמדים לעומת הסבל של המשפחות.

לו זה היה סתם סיפור נוסף של "נפלתי, חזרתי, תמכו בי ובסופו של דבר הכל טוב" - ניחא. אבל לא זאת האמירה. האמירה היא - "אנחנו כולנו, בתור חברה, אנחנו נאחס... אילו היינו אינדיאנים קדומים/סינים קדומים/משהו נפלא אחר - כי אז הייתם מבינים שהנפילה שלי שירתה מטרות דגולות והחזרה שלי שירתה מטרות דגולות..."

לולא היתה שם אמירה החורגת מגבולות ה"אני", ומתיימרת לעבר "תועלת" כוללת יותר, חברתית, אנושית-כללית, ועל אחת כמה וכמה - לו לא היו שם משפחות שנאלצות לבלוע את כל ה**א בריבית דריבית - השאלה שלי לא היתה נשאלת.

אולי עכשיו הסברתי את עצמי יותר טוב.
so much to say, so little time 385665
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 13:22
אתה רק לא לוקח בחשבון שרוב מוחלט (אם לא כל) האנשים הלוקים בהתקפי אי שפיות ונזקקים לאשפוז ו/או משפחה חזקה והחלטית על מנת לצאת מהם, אינם מחליטים מראש שרצונם לעשות זאת.
so much to say, so little time 385675
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 13:46
האם קראת את הפתיל? ההוא שחזר וגם אני איננו מדברים על התקפי אי שפיות סתם אלא בפירוש על אלה הקשורים בצריכת סמים, ואליה הולכים רוב הצרכנים בעיניים פקוחות.
so much to say, so little time 385682
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 14:06
לצריכת הסמים הם הולכים בעיניים פקוחות, אבל לא להתדרדרות הפסיכוטית.
so much to say, so little time 385689
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 14:18
נראה לי מיותר להמשיך, שלום ותודה.
הכי בטוח ללכת ברגל 385707
אחד שהיה שם וחזר • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 15:26
אפילו ברכיבה על אופניים יש סיכון גדול יותר ליפול, והתוצאות של נפילה מאופניים חמורות יותר מאשר אם הולכים ברגל.

ובכל זאת אנשים נוסעים בכלי-רכב מהירים הרבה יותר, ביניהם אפילו כאלה שעוזבים (!) את הקרקע היציבה. שלא לדבר על אלה שעוסקים בספורט אתגרי. מה, הם לא חושבים על שברון הלב שייגרם למשפחה שלהם אם ייפצעו או יהרגו?

חבר שלי חזר מהודו עם צהבת קשה ושכב חודש בבית חולים. אז מה, בגלל שהכי בטוח במיטה מתחת לשמיכה נישאר שם?

המסר שלי, שכנראה לא הבנת, חורג בהרבה מגבולות הסיפור שלי. וכן, הוא נראה לי חשוב מספיק בכדי להטיף לו. אני אומר: רוצים להפחית את התאונות? תנו לנו ללמוד לטוס בשקט ובביטחון, עם הדרכה מועילה ולא היסטרית, ועם רשת ביטחון אמפטית שתקלוט אותנו במקרה שנתרסק. יש מחוזות רחבים שם בחוץ, ואפשר ללמוד הרבה מהמסע בהם. אבל דה-לגיטימציה מוחלטת של המסע למקומות האלה, יותר משהיא מונעת את המסעות, מגבירה את הסיכון לתאונות כשהולכים לאיבוד.

אפשר למקסם את התועלת ולמזער את הסיכונים, אבל יכולתנו לעשות את זה מהמחתרת מוגבלת. הדיון הציבורי והמחקר האקדמי בעניין הזה מתנהל במעמד צד אחד (כמו שממחיש היטב גורלו של פרופסור טימותי לירי שהודח מאוניברסיטת הרווארד, וגורלו של ד"ר וילהלם רייך, וגורלם של רבים אחרים שניסו לחקור את מה שהקונצנזוס מתאמץ להשתיק).

בגלל זה הרוב המוחלט של הצרכנים לא לוקחים סמים "בעיניים פקוחות", כי הידע החיוני לא מגיע אליהם, וכל אחד נאלץ לחקור בעצמו ארץ לא-נודעת, ועוד לעשות את זה בגניבה ובחרדה שמא ייתפס (כמו שנאמר, "סמים לא גורמים לפרנויה, שוטרים גורמים לפרנויה").
הכי בטוח ללכת ברגל 385724
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לאחד שהיה שם וחזר יום ג', 16/5/2006, 17:00
בלי להביע דעה על העניין בכללותו, אני רק רוצה להזכיר שבגלל חוקי הסמים האנשים בארץ מעשנים חומרי הדברה ואפילו רעל עכברים יחד עם ה- THC שלהם.
הכי בטוח ללכת ברגל 385728
האייל האלמוני • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ג', 16/5/2006, 17:06
רגע, זה לגמרי חדש לי - *אתה* בעד לגליזציה של סמים (או שפיספסתי את האייקון הרלוונטי)?
הכי בטוח ללכת ברגל 385737
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 17:33
אני חושב שהרע במיעוטו הוא להרשות גידול מריחואנה לשימוש עצמי.
הכי בטוח ללכת ברגל 385729
אחד שהיה שם וחזר • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ג', 16/5/2006, 17:06
שלא לדבר על מה שיש ב"אסיד" וב"אקסטזי". עוד דוגמה מצוינת לכישלון של מדיניות הjust say no.
so much to say, so little time 385702
ברקת • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 15:10
אה, נו. כמובן שבהקשר שמתואר כאן מדובר בהתנהגות הרסנית ולא אחראית. אבל מה לעשות, זכותו. זכותו גם לאמלל את ההורים שלו בכל דרך שיבחר, והוא לא הראשון ולא האחרון.

שים לב למתכון שניתן באותה תגובה: "(אולי) 50 ג' גראס + צום כמעט מלא במשך יום כיפור מוארך, אבל ברקע היו 4 שנים עתירות כימיקלים (שהסתיימו כשנתיים לפני האירוע עצמו), התאבדות של אדם קרוב ומיני-עקירה מאירופה הנינוחה לארץ אוכלת יושביה".
לו חבר קרוב שלי היה מאמץ מתכון כזה (בעיקר שני הרכיבים הראשונים), הייתי עושה לו Intervention בלי לחשוב פעמיים.

אבל זה לא סותר את העובדה ש... נו, זכותו.
so much to say, so little time 385708
ברקת • בתשובה לברקת יום ג', 16/5/2006, 15:31
ובהמשך לתגובה האחרונה של אחד שהיה שם וחזר: אכן לא ראיתי אף אחד ששאל, איך הרגישה אמא של אדמונד הילרי כשהוא הלך לטפס על האוורסט, או איך מרגישים אמו של נהג מירוצים, או אביו של כבאי.
so much to say, so little time 385709
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום ג', 16/5/2006, 15:34
והוריו של אסטרונאוט?
so much to say, so little time 385712
אחד שהיה שם וחזר • בתשובה לברקת יום ג', 16/5/2006, 16:00
כנראה היום הקונצנזוס הוא שאת הגוף מותר (ואף נאצל) לסכן, אבל הקופסה השחורה של הנפש היא נחלתם של המומחים (כוהני דת ופסיכולוגים למיניהם) בלבד. כמו מכשירים חשמליים שפתיחתם מבטלת את האחריות.

ואפרופו אסטרונאוטים: קראתי שרבים מהאסטרונאוטים דיווחו על חוויות "משנות תודעה", כלומר סוג של סוטול/טריפ, באפס כבידה. יש לגילוי הזה השלכות מרחיקות לכת.
so much to say, so little time 385710
אחד שהיה שם וחזר • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 15:43
א. אתה מייחס לי ראייה רומנטית/נוסטלגית שנזהרתי לא לגלוש אליה. קהילות שמעודדות את חקר התודעה היו וישנן, אבל כמעט אף פעם הן לא היו בקונצנזוס (בטח לא בסין).

ב. לגבי מטרת המסע: עד לא מזמן היה מקובל להיוולד ולמות באותו כפר, כשהמסע הארוך ביותר שעשית בחייך היה לעיר המחוז הקרובה. אני מניח שרוב האנשים קיבלו את המצב הזה בהשלמה ושמחו בחלקם. הבודדים שיצאו למסעות רחוקים נחשבו תמהונים. הרבה פעמים הם לא חזרו, או חזרו פגועים בצורה זו או אחרת. גם אלה שניסו לפתח כלי תעופה נחשבו תמהונים. אבל התמהונים האלה פילסו את הדרך לכל האחרים. אני, לפחות, שמח שנסיבות חיי אפשרו לי לראות עולם, ללמוד מתרבויות אחרות ולחזור עם פרספקטיבה רחבה יותר על החיים.

מה שאני מציע זה כמעט בדיוק אותו דבר, רק במימד התודעה.
so much to say, so little time 385711
האייל האלמוני • בתשובה לאחד שהיה שם וחזר יום ג', 16/5/2006, 15:58
''מימד התודעה''. ברוך שובך, דורון שדמי.
so much to say, so little time 385713
אחד שהיה שם וחזר • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 16:10
LOL
ידעתי שהייתי צריך לכתוב "מרחבי התודעה".

אבל אני לא הוא. אני אמנם קורא די קבוע באתר הזה, אבל כתבתי אולי מאית ממספר התגובות שלו. גם מתמטיקאי אני לא, ולא מתיימר להיות.
so much to say, so little time 385714
האייל האלמוני • בתשובה לאחד שהיה שם וחזר יום ג', 16/5/2006, 16:15
למען האמת, אני מתקשה להאמין שחשדו בך ברצינות בעניין זה. אתה הרבה יותר אינטליגנטי.
so much to say, so little time 385715
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 16:24
זאת היתה בדיחה ולא חשד שהאיש הוא דורון גופו, אבל, ומבלי לעשות כאן הערכות אינטליגנציה - הנ"ל הוא *סוג של* דורון שדמי. לא ברמת מספר התגובות אלא מבחינת הבטחון שהוא מבין משהו שאנחנו לא מבינים ובעיקר מבחינת השכנוע הפנימי העמוק שהוא נועד לגדולות (הכחשות לא יעזרו עכשיו, מה שכבר נכתב נכתב - ומונצח כאן).
so much to say, so little time 385718
אחד שהיה שם וחזר • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 16:44
ובכל זאת, איפה כתבתי שנועדתי לגדולות?

פעם האמנתי בזה, לא אכחיש, אבל זה עבר לגמרי כש"חזרתי" (וזאת אחת הסיבות שאני יודע שחזרתי).

היום אני סוכן זוטר, מקסימום לבלר. לכאן הרצון האמיתי שלי הביא אותי, וטוב לי עם זה.

בניגוד לטרחן הכפייתי האחר, אני גם לא חושב שהמצאתי את הגלגל. להפך, אני לא מפסיק לאזכר ענקים שעל כתפיהם אני יושב ומנפנף ברגליים. כך שזה לא משהו ש"אני" מבין ו"אתם" לא, אלא משהו שרבים כבר הבינו, רבים אחרים מנחשים ואחרים... נו, זכותם (-;

Every Man and Every Woman is A Star
so much to say, so little time 385726
האלמוני המשועשע • בתשובה לאחד שהיה שם וחזר יום ג', 16/5/2006, 17:02
''אני לא מפסיק לאזכר ענקים שעל כתפיהם אני יושב ומנפנף ברגליים'' - יש מומחים לדבר שאומרים שזאת מין הצטנעות בהפוך על הפוך, ויש שפשוט קוראים לזה ניימדרופינג.
so much to say, so little time 385733
האייל האלמוני • בתשובה להאלמוני המשועשע יום ג', 16/5/2006, 17:27
אם אינני טועה ''ניים-דרופינג'' פירושו אזכור שמות של אנשים שאתה כביכול מכיר.
so much to say, so little time 385743
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 18:07
לא בהכרח. זה יכול להיות אזכור שמות שאתה כביכול מכיר, ויכול להיות (אולי יותר) אזכור אובססיבי של שמות ידועים בכלל. דוגמה לטענת ניימדרופינג של הוגים שמתו לפני שנולדנו: תגובה 80941.

גם הסופרת יהודית קציר הואשמה בזמנה ע"י אחד המבקרים בניימדרופינג, אחרי שאיזכרה בספרה "למאטיס יש את השמש בבטן" שמות רבים של הוגים, אינטלקטואלים, אמנים וכו', שחלקם כבר אינם בחיים.
so much to say, so little time 385746
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 18:14
טוב, את השימוש הזה לא היכרתי.
so much to say, so little time 385745
ברקת • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 16/5/2006, 18:11
למה רגשי הנחיתות האלה? לא יודעת מה הוא מבין, אבל הוא אכן חווה (ואולי אף ניסה לחקור) משהו שרוב המגיבים הצהירו שלא יתקרבו אליו.
so much to say, so little time 385747
איילה מופתעת • בתשובה לברקת יום ג', 16/5/2006, 18:15
רגשי נחיתות? לא רואה את הקשר (ואיפה רוב המגיבים הצהירו? או איפה הצהיר המגיב שאליו את מגיבה?).
so much to say, so little time 385765
האייל האלמוני • בתשובה לאיילה מופתעת יום ג', 16/5/2006, 19:58
תגובה 385715 בהחלט מדיפה ריח של רגשי נחיתות.
so much to say, so little time 386431
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 20/5/2006, 9:56
בקיצור: אל תצא מהתלם. אתה לא יודע כמה אתה מצער את אבא/אימא.
so much to say, so little time 386447
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 20/5/2006, 11:08
אבל אם תרצה לחזור בתשובה, אז לברסלבים כתבה נעמי שמר את ההימנון- שירת העשבים. כתבה ונדמה לי שלא התכוונה לעשבים הברסלביים הנוכחיים.
so much to say, so little time 386454
האייל האלמוני • בתשובה לאיציק ש. שבת, 20/5/2006, 12:08
אני חש עמומות באיזשהו קשר, אני יכול להסתפק בזאת או, אם תרצה להסביר...
so much to say, so little time 386496
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 20/5/2006, 17:13
בקרב הרבה חוזרים בתשובה ברסלבים, יש שימוש רב בסמים. מתאים להם השיר על שירת העשבים.
so much to say, so little time 386527
עומר • בתשובה לאיציק ש. שבת, 20/5/2006, 23:50
ו''שירת העשבים'' אכן מבוסס (באופן וולגרי משהו) על טקסט של ר' נחמן.
so much to say, so little time 386545
יונק כבשתי • בתשובה לאיציק ש. יום א', 21/5/2006, 4:19
אוך, עלי העשב המתוק.
אבל אני התיחסתי לקביעה: מה זה כל המחשבות האלו, אתה לא רואה מה זה עושה לאימא?
עוד סעיפים :-( 385471
האייל האלמוני • בתשובה לסמיילי יום ב', 15/5/2006, 16:24
חלילה לי מלדכא את השיחה. היא מעניינת גם אותי.
הייתה לי הערה לגבי הסגנון שלך - האחד שחזר אומנם ענה לשאלותיך, אבל התחקיר בסעיפים לא היה לו נעים. אם יש לך עדיין ספק, הבט בכותרת.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות