 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפיסיקאי היהודי, חתן פרס נובל, פיינמן, בספר שכתב על אירועים שונים בחייו, סיפר על כנס שהשתתף בו פעם. בכנס הזה השתתפו אנשי אקדמיה מתחומים שונים במדעי הטבע, החברה והרוח. כוונת המארגנים הייתה לראות אם אפשרית שיחה והבנה הדדית בין אנשי אקדמיה מתחומים שונים, והאם שיח כזה יכול להביא איזו תועלת. היה שם פרופסור ממדעי החברה שחילק בין המשתתפים מאמר שכתב. פיינמן מספר שניסה לקרוא את המאמר בביתו, אך נוכח שאין הוא מצליח להבין דבר. הכל נראה גבוה ומסובך. פיינמן, (שהקורא את ספרו יבחין על נקלה שאינו מוכן לוותר בקלות), ניסה כל מיני טכניקות כדי להתגבר על המכשול, וללא הצלחה. לבסוף, כך הוא מספר, החליט "להתלבש" על משפט אחד בספר, שבין יתר המשפטים נראה פשוט יחסית, ולפענח לפחות אותו, תוך השקעת מאמץ רב (פיינמן, אגב, היה בין השאר גם מומחה בפריצת כספות, והוא הצליח לפצח את כל הכספות בלוס אלמוס, שם עבד, על סודותיהם הכמוסים….) . במשפט שבחר היה כתוב כך: "הפרט המצוי בקהילה, מקבל את המידע שלו ע"י צפייה בסימנים חזותיים ויזואליים סמליים." פיינמן קרא את המשפט הזה חזור וקרוא, ואחרי זמן רב ואיסוף כל כוחותיו הרוחניים, נפל לפתע האסימון: הוא הצליח לתרגם את המשפט ללשון בני אדם רגילה והתרגום היה בן שתי מילים בלבד: "אנשים קוראים.". אחר כך, כשתפס את העיקרון, הפך כל העניין להרבה יותר פשוט. המשפט הבא היה אחרי התרגום, שהצריך הפעם הרבה פחות מאמץ, פשוט ברור ובנאלי: "אנשים מאזינים לרדיו." וכן הלאה וכן הלאה. בקוראי את מאמרך, היה הניסיון של פיינמן כבר לפני, ולכן אמצתי מייד בהתחלה את הטכניקה שלו. בחרתי במשפט: "כדי ליצור שיעור דיאלוגי הבונה נראטיב תוך התפתחותו, (הנותן לכל לומד להכניס לתוכו את בסיסי הידע האישיים, את מאפייני קבוצת הזיקה שלו, והציפיות לו מן הידע שיינתן לו ויבנה על ידו בשיעור), יש צורך בכיתות לימוד קטנות הרבה יותר ממה שמציעה היום המערכת ברוב המקרים." מבחינה מסוימת המשימה שעמדה מולי הייתה קלה יותר, מזו של פיינמן, בבואו לפצח את המשפט ההוא. כל החלק השני של המשפט היה ברור לי לגמרי מלכתחילה: "יש צורך בכתות…" וכו', את זה הבנתי מייד. עכשיו עברתי לחלק הראשון. המכשול הראשון היה הבנת המושג "שיעור דיאלוגי". "דיאלוג" זה דו שיח. איך ייתכן דו שיח בשיעור שבו ישנו מורה מצד אחד ותלמידים מצדו השני. לאחר ברירת אפשרויות שונות, הגעתי למסקנה שהכוונה היא ככל הנראה, שהמורה ישוחח כל פעם עם תלמיד אחד כשהאחרים מחרישים, ומקשיבים. (זה גם מתאים לחלק השני של המשפט. ברור שכדי שאפשר יהיה לשתף מספר רב של תלמידים, דרוש שמספרם יהיה קטן.) עכשיו הגעתי לבעייתי העיקרית המילה "נראטיב" אינה מצויה במילון עברי, כלומר, אין היא מצויה ברשימת המילים הלועזיות שהשתרשו והתקבלו בשפה העברית. עברתי למילון אנגלי. פרוש המילה narrative הוא "עלילה", "סיפור", "מעשייה". איזו "מעשייה" צריך "השיעור הדיאלוגי" לבנות בזמן התרחשותו ? איך בכלל משהו שמתרחש יכול לבנות משהו ? זה לא היה ברור לי לחלוטין, אבל יש כאן בסוגריים דברי הסבר: "הנותן (שיעור דיאלוגי שנותן - ד.א.) לכל לומד להכניס לתוכו (כנראה לתוך השיעור. - ד. א.) את בסיסי הידע האישיים שלו, את מאפייני קבוצת הזיקה שלו (רבדיו החברתיים ? - ד. א.), והציפיות שלו מן הידע שיינתן לו ויבנה על ידו (על ידי מי, ואיך בונים ידע? - ד. א. ) בשיעור." החלטתי להניח לכל עניין ה"מעשייה", ולהתבסס על מה שכתוב בסוגריים. נראה לי שמדובר כאן בשיעור שיש בו השתתפות פעילה של הסטודנטים שמביאה לכך שהלומדים סופגים לא רק את המידע שמועבר להם ע"י המורה, אלא גם זה שבא מקרב חבריהם, צורת שיעור שעל פניה לא נראית לי חדשנית או מהפכנית, ושגורה מזה שנים דווקא במוסדות הטרום אקדמאים, שבהם לומדים ילדים ונוער. מכל מקום שאלתי לנועה היא האם אי אפשר היה לסכם את הרעיונות שמובאים במאמר בכמה משפטים קצרים וברורים, אפילו ללא שימוש במילים דוגמת "נראטיבי", מבלי לאבד שום דבר משמעותי. מה תוסיף לקורא הבלתי מקצועי האריכות, והלשון הגבוהה והסבוכה ? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דב, הבעיה ידועה, והיא קיימת כמעט בכל תחום שתחשוב עליו. אתה מהנדס. חשוב נא על בעיה הנדסית, ונסה לתאר אותה פעמיים. פעם אחת למהנדס ברמה שלך, ופעם שניה להדיוט משכיל. תגלה שבפעם השניה הסבר יהיה ארוך יותר ומדוייק פחות. זוהי בדיוק הדילמה: עד כמה עליך לעשות רדוקציה של המציאות כדי שבן שיחך יבין אותך? האם המשפט "הפרט המצוי בקהילה, מקבל את המידע שלו ע"י צפייה בסימנים חזותיים ויזואליים סמליים." שווה למשפט "אנשים קוראים."? ובכן - כן ולא. במשפט המקורי הוכנסו התייחסויות ספציפיות. "הפרט המצוי בקהילה" הוא, כנראה, מושא מחקר. "אנשים" הוא תיאור סתמי. אם המשך הדיון הוא במהותם של סמלים ויזואליים לעומת סמלים אחרים, הרי שהמשפט "אנשים קוראים" אינו מקדם אותנו כלל. כאשר המאמר מיועד לקהל אינטליגנטי שאינו אמון על הטרמינולוגיה המקצועית, יש לומר: "האנשים שאנו חוקרים מקבלים מידע על ידי קריאה. מהי, בעצם, הקריאה? אוסף של סימנים, ולא סתם סימנים, אלא מספר מוגבל החוזר על עצמו." בחן את המשפט שלעיל. הוא יותר מסורבל מהמקורי, ועדיין לוקה בחסר, משום שאין מדובר בחזרה פשוטה שוב ושוב על הסימנים, אלא בצורה חוקית, אם כי לא מתמטית. אך ההסבר הנוסף שלי, ככל שמגביר את הדיוק, אינו הופך את העניין למובן יותר. כאשר חולה זקוק לקוצב לב, יכול רופא אחד להסביר בקלות לרופא אחר מהי הבעיה בעטיה נדרש הקוצב. כאשר יש להסביר זאת לחולה, יש לפרט מהו קוצב לב, עניין שאינו פשוט כל כך. מדובר בגנרטור היוצר דפקים חשמליים על פי תוכנית שנקבעה מראש. הפתרון הפשוט והמקובל הוא להסביר לחולה שהוא זקוק ל"טרנזיסטור" בלב. דא עקא, שהמכשיר הנ"ל אינו טרנזיסטור. מה הפתרון? להתאים את ההסבר למוסבר. להתחיל בהסבר הנכון, ובהדרגה לבצע רדוקציה של ההסבר, עד שהוא הופך לברור, גם אם אינו מדוייק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |