בתשובה לברקת, 11/04/06 10:28
תרבות אינסטנט 378158
נועה ו • בתשובה לברקת יום ג', 11/4/2006, 11:03
ביערות הגשם, אוכלים חלקים כאלה.

וכאן המקום לסיפור.
לפני מספר שנים גרתי בדירה עם 2 שותפים. היתה לנו מרפסת סוכה - קראנו לה "חדר ההפתעות", ולתוכה דחפנו את כל הרהיטים שאף אחד לא רצה + בלאגן שהיה שם מלכתחילה, וכל שנה‏1 בערך בספטמבר, נכנס לנו הרעיון לפרק את חדר ההפתעות‏2.
אחד השותפים (להלן אודי) ואני התחלנו לפנות את הג'אנק, אודי היה בתוך החדר ואני בחוץ. אודי אמר "המקום הזה בטח היה בורדל, בגלגול הקודם שלו, לפי כל הנברשות האלה", ואז הוא זינק את הזינוק של החיים שלו וצעק "איייייייייייייכככככככככסססססססססססס".
"מה קרה?"
"יש שם עכבר. מת מאוד. אני לא נכנס לשם".
"אל תיכנס. אני ואתה עבדנו? עכשיו תורו של פיליפ" (השותף השלישי, ובלתי נסבל באופן כללי, אבל זה לא שייך לעניין).
כשפיליפ חזר הביתה חיכינו לו עם חיוכים מאוזן לאוזן, ובישרנו לו שיש לו עבודה. יש שם עכבר. מת מאוד. ותפקידו לפנות אותו.
"מה הבעיה", אמר פיליפ. נכנס. הוציא. הכניס לשקית. זרק לפח.

כאן המקום להעיר, שפיליפ נורא פחד מג'וקים, ותמיד היה צורח שהוא רואה ג'וק, ואני הייתי מחסלת אותם.
"תגיד, פיליפ, איך זה שיש לך בעיות עם ג'וקים, אבל אין לך בעיה עם עכבר מת?"
"מה", אמר פיליפ, "אלה חיים וזה מת. אין לי בעיה עם דברים מתים".
"אין לך בעיה עם דברים מתים? אין לי בעיה עם ג'וקים ועכברים חיים. אבל מתים?".

‏1 גרתי שם 4 שנים, השותפים התחלפו.
‏2 ואף פעם לא סיימנו.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות