בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 11/04/06 10:23
תרבות אינסטנט 378139
ברקת • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום ג', 11/4/2006, 10:28
אני די בטוחה שהגועל מג'וקים הוא מובנה אבולוציונית. אבל היחסיות יכולה לבוא לידי ביטוי בסוג ובגודל של הג'וק. יכול להיות שבאזור יערות הגשם, חרקים בגודל תיקן הבית שלנו מעוררים גיחוך, אבל חרקים גדולים (ומזיקים) יותר הם כבר איום.
תרבות אינסטנט 378158
נועה ו • בתשובה לברקת יום ג', 11/4/2006, 11:03
ביערות הגשם, אוכלים חלקים כאלה.

וכאן המקום לסיפור.
לפני מספר שנים גרתי בדירה עם 2 שותפים. היתה לנו מרפסת סוכה - קראנו לה "חדר ההפתעות", ולתוכה דחפנו את כל הרהיטים שאף אחד לא רצה + בלאגן שהיה שם מלכתחילה, וכל שנה‏1 בערך בספטמבר, נכנס לנו הרעיון לפרק את חדר ההפתעות‏2.
אחד השותפים (להלן אודי) ואני התחלנו לפנות את הג'אנק, אודי היה בתוך החדר ואני בחוץ. אודי אמר "המקום הזה בטח היה בורדל, בגלגול הקודם שלו, לפי כל הנברשות האלה", ואז הוא זינק את הזינוק של החיים שלו וצעק "איייייייייייייכככככככככסססססססססססס".
"מה קרה?"
"יש שם עכבר. מת מאוד. אני לא נכנס לשם".
"אל תיכנס. אני ואתה עבדנו? עכשיו תורו של פיליפ" (השותף השלישי, ובלתי נסבל באופן כללי, אבל זה לא שייך לעניין).
כשפיליפ חזר הביתה חיכינו לו עם חיוכים מאוזן לאוזן, ובישרנו לו שיש לו עבודה. יש שם עכבר. מת מאוד. ותפקידו לפנות אותו.
"מה הבעיה", אמר פיליפ. נכנס. הוציא. הכניס לשקית. זרק לפח.

כאן המקום להעיר, שפיליפ נורא פחד מג'וקים, ותמיד היה צורח שהוא רואה ג'וק, ואני הייתי מחסלת אותם.
"תגיד, פיליפ, איך זה שיש לך בעיות עם ג'וקים, אבל אין לך בעיה עם עכבר מת?"
"מה", אמר פיליפ, "אלה חיים וזה מת. אין לי בעיה עם דברים מתים".
"אין לך בעיה עם דברים מתים? אין לי בעיה עם ג'וקים ועכברים חיים. אבל מתים?".

‏1 גרתי שם 4 שנים, השותפים התחלפו.
‏2 ואף פעם לא סיימנו.
תרבות אינסטנט 378379
אסף שרעבי • בתשובה לברקת יום ג', 11/4/2006, 23:14
מרווין האריס בספרו, ''פרות קדושות וחזירים משוקצים'', מקדיש פרק שלם לנושא החרקים. הוא סוקר את תפוצת אכילת החרקים לסוגיהם בתרבויות השונות. המסקנה שלו היא שעד לפני זמן לא רב, הרוב המכריע של בני האדם התייחסו לחרקים כטובים למאכל.
תרבות אינסטנט 378391
Nur Eytan • בתשובה לברקת יום ד', 12/4/2006, 2:52
ממחקרים שנערכו, נבדק מהי תשובתו של אדם הנשאל איזה צבע תמיסה הוא מעדיף, (כחול או צהוב), ואיזו תמונה של חיה (כינה או דבורה) הוא מעדיף.

ברוב רובם של המקרים, נבחרה הדבורה וצבע כחול.
לאחר דיון מעמיק בתוצאות, הסיקו החוקרים כי אנו בוחרים מלחתכילה, אפילו בלי לחשוב על כך במודע, את הדברים שיסתבר הכי פחות שיש עליהם חיידקים וגורמי-מחלות.

צהוב יסמל שתן, או בִּיצה מזוהמת, או דם שהתקרש (סרום), או הפרשות שונות נוספות, שנוטות להיות קרקע נוחה לחיידקים וזיהומים.

כחול לעומת זאת, מסמל דבר טהור ונקי. לא סתם אנו מסתדרים כל כך טוב עם כחול וירוק... לא סתם בחרו בחדרי ניתוח צבעים אלה, שהמנתחים יהיו רגועים ושלווים כמה שאפשר.. כחול יסמל אוקיינוס, שמיים, וכו'..

הכינה, שקופצת מבע"ח לבע"ח, מוצצת את דמו, וגם את החיידקים שבו, מעבירה את אלה אל הטרף הבא, וכו'.

על אף שמקפצת גם הדבורה בין יצור ליצור, האדם אינו מזדהם לרוב ממחלות שתוקפות צמחים. הדבורה תתואר לרוב כ"יפהפיה" (Beautiful).

לאדם התפתחו מנגנוני סלידה טבעיים, האמונים על מניעת זיהומים ומחלות שונות....
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות