בתשובה לרועי, 09/04/00 21:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא רוב העבודה היא ידנית אבל כן רוב העבודה מבוצעת ע"י פועלים. אנשים שעובדים ידנית או מפעילים מכונות. הנהלה היא גורם חשוב מאוד בכל גוף. אני לא טענתי אחרת. אבל כאשר מפעל נסגר הסובלים העיקריים הם הפועלים למרות שהאחראיים הם המנהלים. על כל מנהל שעושה עבודה חשובה ומקבל שכר גבוה יש מנהל ששעושה פחות ומקבל יותר. למעשה ככל שמנהל בכיר יותר, משכורתו גבוהה יותר, ותרומתו לאירגון קטנה יותר. מעבר לכך, ההנהלה הבכירה מחויבת בראש ובראשונה לבעלי המניות ולא לחברה. במידה שפירוק חברה יעלה את ערך המניות שלה ההנהלה לא תהסס לפרק גם אם המפעל מרוויח ומצליח. אני לא טוען שאין למפעלים ולחברות צורך בהנהלה שתקבע מדיניות ואסטרטגיה לטווח ארוך, אבל השיטה שבה מנהל שהורס חברה, גורם לפיטורים של עשרות פועלים ומייד מסתדר אצל מנהל אחר, חבר שלו מהגדוד, במשכורת גבוהה יותר לא תקין בעיני. גם מצב שבו מנהל הוא איש מקצוע הניהול ולכן לא צריך להבין בשום דבר מלבד ניהול נראה לי כמו איזו רמאות. תעשית ההי טק אמנם טורפת את הקלפים בכך שבה פועלים מרויחים הרבה (עדיין הרבה פחות ממשקיעים ומנהלים). בעוד 10 שנים, כשיגיעו פועלים זרים גם לתחום הזה, המשכורות ירדו חזרה למשכורות של פועלים, הרוחים של החברות יגדלו ורוחי ההנהלה הבכירה והמשקיעים יגדלו בהתאם כמובן שהעובדים יפגעו אבל אף אחד לא יתיחס ברצינות לאנשים שמתלוננים שהשכר שלהם נשחק והגיע רק לרמת השכר הממוצע במשק. ש"ס מחנכת בראש ובראשונה להלכה וללמוד תורה כערך עליון (יש הרבה בתים חילוניים מתקדמים שבהם השכלה היא ערך עליון ככה ששלילה של הערך הזה היא לא אוטומאטית למרות שהרבה אנשים נאורים שוללים אותו). שירות צבאי אינו ערך על פי ש"ס (ולא צריך להיות ערך בחברה נורמאלית). ההבדל היסודי בין מערכת הערכים שהמעיין התורני מעניק לתלמידיו לזה שהחינוך הממלכתי והממלכתי דתי מעניק הוא שעבודה אינה ערך (אלא במקרה הגרוע ביותר צורך קיומי). הורי התלמידים במערכת החינוך של ש"ס הם הוכחה לכך שעבודה, במציאות של ימינו, לא תמיד מאפשרת להתקיים בכבוד, לא מאפשרת חינוך הולם לילדים ולא מבטיחה בעצם כלום מלבד אולי עיפות שמונעת מהם לקום ולעשות מעשה. הצלחה בחיים היא תוצאה של מאמצים, זה נכון בדרך כלל, אבל אילו מושפעים מהסביבה שבה אדם גדל. דובי קיבל הצעה לעבוד כמתכנת לאחר שלמד מחשבים בכוחות עצמו. התנאים הדרושים לדבר כזה הם גישה למחשב, חברים בחברות הי טק, וסביבה שמעודדת אדם ללמוד מחשבים בכוחות עצמו מתוך אמונה בעיקרון שמי שמנסה ומשתדל מצליח. לצערי רק לחלק מהאוכלוסיה במדינת ישראל יש תנאים כאילו. אלו ההורים שלו ושל רוב חברי הילדות שלו היו מרויחים שכר מינימום, סביר להניח שהכיוון שחייו היו תופסים היה קצת שונה. לדובי כמובן נוח יותר להאמין שהיה מצליח באותה מידה בכלל סביבה. יכול להיות שזה נכון, אבל לגבי רוב האנשים זה לא. הרעיון של עבודות יזומות אינו חדש. בשנות החמישים ממשו אותו, והתוצאה היתה הפיכת העליה ממדינות ערב למעמד פועלים חדש והפיכת האוכלוסיה הותיקה לאריסטוקרטיה. אם נחייב אנשים לעבוד בעבודות לא מקצועיות בתמורה לדמי האבטלה, יווצר מצב שאנשים שיכולים להסתדר מספר חודשים בלי דמי אבטלה (בזכות הורים אמידים יותר) , יחפשו עבודה וימצאו, לעומת זאת אילו שלא יכולים יהיו עובדים לא מקצועיים לשארית ימיהם (נסה ללכת לראיון עבודה בחברת היי טק אחרי יום של קטיף אפרסמונים). בקיצור, העשירים תמיד יתעשרו, העניים תמיד יתענו, ועד שאדם פותח את העיניים ומבין שדפקו אותו הוא כבר זקן ועייף מידי בשביל לעשות משהו בנידון. תחי המהפכה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אהם. ראשית - ניר יניב הוא המתכנת המצטיין. אני אישית איני מבין דבר וחצי דבר בתכנות, ועיסוקי הוא דווקא כתב מדעי. הרעיון בתוכנית ויסקונסין אינו לתקוע אנשים בעבודות יזומות לכל חייהם, אלא גם לשלוח אותם להשתלמויות - וכמו שלשכות התעסוקה עושות כבר היום - להציע להם מקומות עבודה פנויים, אם יש. איש לא ימנע מאדם לחפש לעצמו עבודה, ואני מאמין שאיש לא ימנע מאדם ללכת לראיון עבודה אם יש לו כזה, שכן מטרת התוכנית היא למצוא לאנשים תעסוקה, ולא למנוע מהם אותה. בקיצור, לא הכל רע, אף אחד לא מחפש לדפוק אנשים בתוכנית הזאת, ותפסיקו כבר עם המהפכה הזאת בין שתיים לארבע, אתם לא רואים שאנשים מנסים לישון?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שאני סתם מתנגד התוכנית נראית די נכונה. אם באמת יצליחו לגבש נוסחה שתשלב חיוב הכשרה מקצועית ועבודות יזומות כתנאי לקבלת דמי אבטלה (יצטרכו לשנות את השם הזה) בצורה שתשאיר אופציות פתוחות לאנשים למצוא עבודות מקצועיות, בשילוב עם עידוד לפיזור תעשיית ההי טק בכל הארץ (על פי מודל הגנים התעשייתיים למשל) והשקעה בחינוך ובתשתיות, יש פוטנציאל לפתור את בעית האבטלה, ביחד עם בעיות חברתיות אחרות. כדי לממש תוכנית כזו יש לעבור 3 מכשולים. 1. לשכנע אנשים שבטוחים שכבר 50 שנה דופקים אותם, שהעובדה שלא נותנים להם דמי אבטלה אלא מכריחים אותם לצאת לעבוד וללמוד היא בעצם לטובתם ולטובת המדינה. 2. לדאוג הכסף שנחסך מהעבודה הזו לא יגיע לכיס הפרטי של אף מקורב או ראש ראשות מקומית. 3. לדאוג שאף רשת רווחה של אף מפלגה "חברתית" לא תעסיק באופן פיקטיבי מצביעים פוטנציאליים ובכך תהפוך את כל העסק לבדיחה. כדי להתגבר לפחות על המכשול הראשון, צריך להתחיל בהשקעה בתשתיות ובחנוך ו*לא* בעבודות היזומות. מצד שני השקעה בתשתיות כבר תפתור חלק גדול מבעית האבטלה. ברק יודע את זה אבל סדר העדיפויות שלו שונה. ממשלות ישראל ידועות בחוסר היכולת שלהן לבצע תוכניות עד סופן (אם בגלל בעיות קואליציוניות או בגלל מהפכים פוליטיים). אם נתחיל בעבודות יזומות והעניין יתקע בשלב שבו הממשלה תצטרך להוציא כסף כדי לאפשר לאנשים גם להתמקצע ולהתקדם, אז עדיף שלא יתחילו בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת לחדד את הנקודה: (ניר) "קיבל הצעה לעבוד כמתכנת לאחר שלמד מחשבים בכוחות עצמו. התנאים הדרושים לדבר כזה הם גישה למחשב, חברים בחברות הי-טק, וסביבה שמעודדת אדם ללמוד מחשבים בכוחות עצמו מתוך אמונה בעיקרון שמי שמנסה ומשתדל מצליח." יפה. אם כך: 1. גישה למחשב: במהלך השנתיים הראשונות בהן למדתי לתכנת *לא* היה לי מחשב בבית, כי להורים שלי לא היה כסף. התחלתי, אגב, בגיל 9. בכל אופן, הסביבה ראתה במחשב לא יותר מצעצוע מוזר. למעשה, הורי לא הבינו מה בדיוק ההבדל בין מחשב לבין משחק טלויזיה. 2. חברים בחברות הי-טק: מה אתה אומר. מבין חברי, הייתי הראשון להתעסק בתחום, אז על אלו חברים מדובר, בדיוק? הצעת העבודה שקיבלתי היתה תוצאה של פרוייקט שעשיתי לאותה חברה כפרילאנסר. שנאמר - מי שעובד - מצליח. 3. סביבה שמעודדת אדם ללמוד מחשבים בכוחות עצמו: ממש לא. הורי, אם זכרוני אינו מטעני, היו מעדיפים שאצא יותר מהבית... בקיצור, ע"פ נסיוני האישי, כל אותו קירקור בעניין תנאי התחלה, קיפוח , אפליה ושאר ירקות, ראוי לו שיעבור מן העולם. אין קל מלהצהיר שכישלונותיך ובעיותיך נובעים מאפליה וקיפוח, ולא, נניח, מהיותך עצלן או לא מוכשר. עצוב ורע, אבל זה מה יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניר, קודם כל אני רוצה להתנצל על זה שבילבלתי אותך עם דובי. המקרה שלך יוצא דופן. אני עבדתי ב 3 חברות תוכנה עד כה עבדתי עם כמה עשרות מתכנתים, ריאינתי לא מעט והכרתי במסגרות שונות עוד לא מעט אחרים. מתוכם, בהערכה גסה 5% בלבד היו מה שנקרא ילדי מחשב כלומר אנשים שמגיל צעיר אהבו לעבוד עם מחשבים והתחילו לעבוד כאנשי מחשבים ללא לימודים אקדמאיים. כל השאר היו בוגרי אוניברסיטה שראו במדעי המחשב מקצוע בעל פוטנציאל ופנו אליו עם רקע מועט או לא קיים כלל בתחום. יש הרבה דרכים שבהם אדם יכול לצאת מהמצוקה. היא יכול להתגלות כזמר עילוי, דוגמן בעל יופי נדיר, או כדורגלן מעולה. הוא יכול גם להיות כישרון יוצא דופן בתחום שהופך כעבור 10 או 15 שנה לתחום החם ביותר בשוק העבודה. אבל אי אפשר לבסס תוכנית כלכלית חברתית על כישרונות יוצאי דופן. במצב שבו השיקול העיקרי לבחירת גן לילד היא שמקבלים שם ארוחת צהריים חמה קצת קשה להוציא ילדי מחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודאג - מהכרותי את הענף נראה לי כי אחוז ילדי המחשב גבוה יותר, אך לא זו הנקודה. הנקודה היא - אדם כשרוני/בעל ידע יתקבל לעבודה, לפחות בתחום ההי-טק, ללא קשר למוצאו. אדם המוכן להשקיע ולהתחיל מתחתית הסולם - יגיע להישגים. אדם המתקיים על דמי אבטלה ומקטר כי הם לא מספיקים... ובכן, אין כל סיבה הגיונית לגלות סימפטיה לאדם כזה, או לעזור לו. זו דעתי. לכן, תכנית כלכלית צריכה להיות מבוססת על חינוך ועידוד להישגיות, לדעתי. חלק מכך הוא הקשחת הקריטריונים לקבלת עזרה כספית מהמדינה. אם חד-הורית החייבת לכלכל ילדים, מובן שצריך לעזור לה. רווק בן 22 המתבטל כי לא מצא עבודה "מספיק טובה"... שילך לחפש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |