 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה בדיוק גרם לך לצאת מנקודת הנחה שקוביין היה תאורתיקן מבריק, או שסגנון הנגינה שלו היה אנטיתזה מכוונת לשרדינג של שנותיו האחרונות של הרוק? לא יותר סביר שהוא היה בחור מוכשר, אבל חסר השכלה מוזיקלית, ופשוט גיטריסט גרוע? סליחה אם אני מנפץ פה איזו פרה קדושה, אבל הסולו של The man who sold the world נשמע פחות כמו גאונות מוזיקלית ויותר כמו מישהו שמנסה למצוא את הסולם תוך כדי נגינה. בלי קשר לתלונות הרגילות, המאמר כתוב היטב ומענין. אין ספק שקורט קוביין היה אבן דרך משמעותית בסיפורו של הרוק. הרוק, שעשה את דרכו מהשוליים אל מרכז החלום האמריקאי, ובסופו של דבר חזר למקומו הטבעי - בחדרם של טינאייג'רים מתוסכלים ששוב מצאו לעצמם את האליל הציני שהם חיפשו מאז ג'יימס דין. אבל קוביין לא בישר את מותו של הרוק, והוא גם לא הביא אותו לקאמבק. נירוונה פשוט נתנו לרוק הדרן אחד אחרון לפני שהוא התקפל לתקופה בלתי מוגבלת, עם מטרה לחזור. כתוצר אבולוציוני של הבלוז האתני-פרימיטיבי, הרוק נועד להיות מוזיקה עוצמתית, רגשית, ולא מה שבון ג'ובי ודומיהם עשו ממנו. קוביין הצליח להסביר לעולם את הסתירה שבין המושגים רוק ופופ, ובכך גדולתו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסולו המדובר היה מלודיה פשוטה ויפה ובכך גדולתו של קורט. לא בסולואים מהירים ווירוטואוזיים וזוהי נקודה בה דווקא עידו צדק, כאשר כתב מה שכתב על הסולואים של נירוונה. ובאשר למורשתו של קורט... המורשת שלו היא בדיוק כמו מורשתו של כל אמן אחר בכל תחום, גדולה או קטנה כשתהיה. קורט קוביין השפיע על אוהדיו האמיתיים באופן שג'ון לנון השפיע על אוהדיו שלו ואין זה חייב להיות התפיסה אומנותית מרחיקה לכת או יצירת אסכולה פרפאפסיכולוגית דומינית חד כיוונית תלת מימדית... מדובר, לדעתי, בהענקת משהו בלתי מוחשי, הרגשה אם תרצה, חלק שנשאר בך עד הערש דויי המצופה. ותפסיקו לומר שקורט הסביר משהו, הוא יצר איזו סינתזה מופלאה בין נקודה אחת לשניה. הוא פשוט היה נפיל בדורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלודיה פשוטה ויפה? כנראה אנחנו לא מדברים על אותו השיר. בשיר שעליו *אני* מדבר, היה סולו איטי ודיסהרמוני, מזייף ופשוט לא ממש נמצא על אף סולם או מודוס. קובין היה השפעה סוציולוגית יותר מאשר מוזיקלית, והגיע הזמן שיכירו בו ככזה. אכן, היה בו כישרון. אכן, את העוצמה (אשר חלק יתרגמו אותה למונח ההפכפך "FEEL") שהייתה לו לא ראינו אצל גיטריסטים רבים. אבל אנשים, תכירו בעובדה שלא היה לו מושג מה הוא עושה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה? בוא נסכים כי קורט קוביין היה השפעה סוציולוגית גדולה יותר מאשר היה השפעה מוזיקלית, כי ממילא אין לו יורשים וממשיכי דרך(מי, אופספרינג?). אגב, ב ה"איש שמכר את העולם" הסולו(הפזמון) היה נגינה של הסולמות fוg, נראה לי. בכל מקרה הוא ידע מה הוא עושה מבחינה מוזיקלית, לא בתחכום רב או ווירטואוזיות, אבל בדרכו שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד! רבותי, זו הפעם הראשונה בהסטוריה של האייל הקורא (ושל מדינת ישראל בכלל, נדמה לי), שני צדדים ניצים הגיעו להסכמה, ופשרה, והצליחו לסיים ויכוח! מדהים. ונחזור לעניננו - קורט אולי לא מכר את העולם (כפי שכתב כאן מישהו אחר, דיוויד בואי עשה את זה קודם), אבל את מקומו בהיסטוריה הוא קנה, ולתמיד יזכר כגיבור תרבות שוליים. יחד עם מי שאני בטוח שהיו אליליו - הנדריקס, מוריסון, אפילו בוב מארלי - אני חושב ששנים יחלפו עד שפוסטרים שלו יפסיקו להראות על קירות חדרם של מתבגרים דכאוניים, סתם מתבגרים, וסתם דכאוניים. כמוסיקאי, הוא היה שנוי במחלוקת. כגיבור, עוד יותר. אבל כאייקון, הוא היה אחד מהגדולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא לא להתרגש יותר מדי. אף אחד לא הגיע לשום אחדות דעות. הצד שלי (אפילו אם הוא כולל רק אותי ואת עצמי) עדיין לא ויתר. א. למה בואי ולא קוביין מכר את העולם? בואי הוא גאון בזכות עצמו אבל הוא גם זקן מדושן עונג שמפליץ תקליטים בצורה לא יאה לגילו. ב. אני לא חושב שלא הנדריקס, לא מוריסון ולא מארלי היו אלילים של קוביין. אלא יותר הביטלס ופאנק רוק. אבל גם אם נניח שכן, אני עדיין מחזיק בתיאוריה שהרוק מחולק לשלושה חלקים אלביס-הנדריקס-קוביין. שלושה אנשים לשלושה עידנים. ג. המחשבה על קוביין כגיבורם של מתבגרים דכאוניים היא המחשבה המסרסת ביותר לגיבור התרבות הנפלא הזה שהלך רחוק כל כך רחוק. המחשבה שלו רלוונטית להרבה יותר אנשים, גם לא מתבגרים וגם לא דכאוניים (עיין ערך עידו הרטוגזון - אולי מתבגר עדיין (בגילו המתקדם) אבל לא כל כך דכאוני). ד. למה שנוי במחלוקת מבחינה מוסיקלית? קוביין מוסיקאי נפלא ומחונן, ואני לא מוכן להודות אחרת. הוא כתב כמה מהשירים הטובים ביותר של העשור הקודם. וכמה מהשירים המרגשים ביותר. קוביין הוא בהחלט לא דוגמה לגיבור שנסמך על תדמיתו הסוציולוגית יותר מאשר על כשרונו המוסיקלי. ה. לא משפיע מוסיקלית? האם עידן סיאטל בטל בשישים? האם כולם שכחו תקופה של שלוש שנים שכל ילד בארץ קנה גיטרה וניגן שירים בארבע אקורדים על דיסטורשן. אך הצדק איתך, צחי. נדמה לי שהוויכוח, לצערי, אכן קרוב להיות סגור וחתום. מסתבר שעל מנת להשיג מספר תגובות גדול, ראוי לכתוב על פוליטיקה או שכאלה. לכן אסיים במספר קריאות נעורים, המריחות מתאוות הבאים בימים. NIRVANA RULES אני מוצא את זה קשה,KOBAIN RULEZ BBS RULZ קשה למצוא, הו, אם כן, מה זה משנה? לא משנה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בעיקר כי השיר שעל שמו קראת למאמר הוא שיר של דיוויד בואי, ולא של נירוונה. ב. אלביס היה כוכב פופ שבמקרה עסק ברוק אנד רול. עם הקביעה על הנדריקס וקוביין אני מסכים, למרות ששניהם היו בשוליים, ולא בדיוק מכתיבי תקופה. אם אתה רוצה לדקדק, אז עידני הרוק היו (לטעמי, כמובן) עידן הביטלס והסטונז, עידן דיפ פרפל ולד זפלין, ובסוף עידן גאנז\מטאליקה\נירוונה. ג. סליחה, צודק. תוסיף להגדרות שלי גם אנשים שהיו מתבגרים או דכאוניים (אני מנחש) בזמן שנירוונה היו בשיא. ד. שנוי במחלוקת, מאחר שאתה חושב ככה, ואני לא. זו ההגדרה של שנוי במחלוקת, בדרך כלל. ה. צודק. במשך שנים מורים לגיטרה לימדו את סטיירווי טו הבן, והיום מלמדים את קאם אז יו אר - הוכחה ניצחת להשפעה של נירוונה על עולם המוסיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צחי, א. דיוויד בואי רק כתב שיר, קוביין חי אותו. בואי מכר את עצמו, קוביין את העולם שהיה שלו. ב. אני מבסס את השלישיה שלי על המורדים הגדולים, והאנשים שפעלו מחוץ למסורת שהייתה בזמנם. אלביס היה אאוטסיידר כשהתחיל, כמוהו גם הנדריקס וכמוהו קוביין. אלו הם שלושה אנשים שחוללו מהפכות בתחום המוסיקה. אני מעדיף לשמוע ביטלס על אלוויס, וגם כנראה לד זפלין על הנדריקס. אבל הביטלס ולד זפלין הם חבורות נערים לבנים בורגניים ומשעממים בסופו של דבר. חבורות של אנשים שעשו מוסיקה מעולה, אבל בתור אייקונים נחותים בהרבה מאלביס, הנדריקס או קוביין. והרוק הוא בחלק גדול לגבי אייקונים. ג. ד.אני מסכים. אבל אם כל יוצר שלא כולם מסכימים על איכותו הוא שנוי במחלוקת , הרי שאין יוצר אחד אפילו בעולם שאינו שנוי במחלוקת. אבל אני חושב שבאופן כללי, נירוואנה, אינם להקה שנויה במחלוקת, אלא חלק מהקנון הרוקיסטי המובהק. ה. הוכחת את הנקודה שלי הרבה יותר טוב ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתרעם על כך שאף אחד כאן לא הזכיר את לו ריד לא את ג'ים מוריסון ולא את פינק פלויד, שוברי מוסכמות קיצוניים. הנדריקס פשוט ניכנס למרוץ של מי לוקח יותר סמים ועושה מוזיקה יתר פסיכודליתת בומבסטית ווירטואוזית, עם מנוע יותר חזק משאר המתחרים. וקוביין פשוט שר בקול שבור וגיטרה לא מכוונת על כמה שהעולם חרא. זה בסופו של דבר חידוש של פטנט שהומצא עשור או שניים קודם ע''י סיד וישס והעולם פשוט שכח ממנו בשנות השמונים הדלוחות. אני גם מתנגד לרעיון שרוק אמיתי חייב לצאת מאנשים עניים חיים זעיר בורגנים יכולים לעורר המון תסכול, זעם ושינאה עצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
go לו ריד!!! וסליחה שזה לא קשור לקורט קוביין אבל גם אני התפלאתי שלא מזכירים את לו ואת velvet underground. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, אף פעם לא נרעו לי הביטלס כבורגנים (דומני שהם הגיעו דווקא מבתים די עניים) אבל מזמן שמתי לב שהשיע Hard Day's Night , למרות אקורד הפתיחה ה"פרוע" שלו, הוא פשוט המנון בורגני. על הגבר שעובד כל היום כדי להרווי כסף לאשתו, ומת לחזור הביתה, אל מבצרו הבטוח שבו החיים יפים ואין בעיות... אני מופתע שלא מוזכרת גם גדר כלונסאות. - אסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כתבת שלד זפלין הם חבורת נערים לבנם ומשעממים בסופו של דבר.זה נכון שחברי לד זפלין לפני שהיו לאגדות רוק לא היו עניים ובאו מבתים מבוססים אבל להגיד שהם משעממים.רק שתדע שמשנת 69 עד שנת 80 זפלין שלטה בעולם הרוק כמעט ללא מתחרים והשיאים של ההופעות והצלחות של התקליטים שלהם עדיין בחלקם לא נשברו.לדוגמא ההופעה בטמפה שבפלורידה שנה אחרי הביטלס שברה את כל השיאים מבחינת צופים באותם שנים היו בה לא פחות מ56,800 אנשים ואני לא חשוב שהם השתעממו.אה ושלא נישכח את הפסטיבל בדנמרק בשנת 1975 או 1976 אם אני לא טועה ואחרי חימום שלהקה אחרת עשתה ללד זפלין, זפלין הופיעו לפני לא פחות מ400,000 איש. כל מי ששומע את השם זפלין תמיד אומר וואו זאת להקה ענקית ואני לא בטוח שניזכה לשמוע להקה שמתקרבת אפילו לזפלינים.עם הכריזמטיות שלהם על הבמה הם לוקחים את כולם.אז רק שתדע שאף אחד לא עושה רוק כבד ביותר קלילות מהזפלינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאני מחשיב את עצמי כרגע כעל מישהו שיש לו כימעט את אותם דיעות של עידו מה שמו אני יגיב על הערה זאת במקומו א.זה ממש לא משנה של מי השיר הזה,הכוונה של שם המאמר לא היתה כוונה עובדתית אלא סמלית ב.כשאתה אומר כוכב פופ אתה צריך להיזהר,כי בסופו של דבר רוק ופופ הם לא שני דברים שסותרים,רוק בסופו של דבר נבע מפופ,פופ הוא מושג כללי מדי,והוא הולך איתנו לאורך כל התקופות עם שינויים מחרידים,אלביס היה אולי כוכב פופ אבל הוא בהחלט בימן את לידת הרוק או את הרוק אנד רול אם תרצה אי אפשר להגיד שדיפ פרפל ולד זפלין הם להקות שקבעו עידן מסוים,אם כבר תגיד בלאק סבאת' שהתחילו משהו רציני,דיפ פרפל ולד זפלין הם סתם המשך מעצבן ומקורתע של בלאק סבאת',בקשר לגאנז ולמטאליקה-אלה לא היו להקות שסימלו שום דבר,אלה שני להקות שזכו להצלחה מסחררת רק ב-91 כשנירוונה עלו,זאת היתה תקופה כזאת שהיתה תלויה בקורט קוביין,אקסל רוז והטפילד שני המצ'ואיסטים המתלהבים שרק חיפשו כסף ותהילה נחשבו לשאריות שקורט קוביין השאיר לאחר שהוא התאבד ג.ההשפעה העיקרית של נירוונה היא בכך שהרגש מנצח את המקצועיות,לא משנה כמה מקצועיות תהיה לך במוסיקה(לדוגמא-הלהקה דרים ת'יאתר) בחיים לא תצליח להגיע לאן שנירוונה הגיעו מוזר שהזכרת דווקא את סטיירווי טו הבאן ביגלל שזה השיר היחידי שביגללו מישהו מכיר ביכלל את לד זפלין ולד זפלין תיזכר רק ביגלל השיר הזה,כראוי ללהקה שהשיר היחידי שהיא תיזכר ביגללו הוא שיר שסותר את השירים האחרים שלה זה השיר היחידי שהוא לא הארד רוק בכל התקליטים שלהם,בסופו של דבר ראינו לאן להקות כאלה מתקדמות(לדוגמא-ברייאן מיי של קווין,דוויד בואי,בון ג'ובי וכו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם להשיר את הידע הכללי של המעוניינים לדעת- גיבוריו של קוביין היו המלווינס, דיפ פרפל, ניל יאנג, אבבה, לד זפלין, הדלתות, סוניק יות' ועוד מס' להקות שכוחות אל משנות ה70 וכמובן סצנת רוב גיבורי סצנת הפאנק המפורסמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לד זפלין,דיפ פרפל ואבבה? מאיזה אתר הבאת את זה? אלה שלושת להקות שקורט קוביין שנא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפשתי הרבה זמן בנאדם שחושב כמוני על נירוונה,וכשראיתי שהבנאדם הזה הוא בנאדם מבוגר שמכיר בעובדות ומבין במוסיקה ובמה שהוא אומר אז מה בכך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה קורט קוביין היה מאושר שהוריו התגרשו??מאיפה הבאתם את זה? ומי זה האיש בתמונה למעלה??לא צריכים להשים תמונה של קורט קוביין? ומי רשם את זה בכלל??? רואים שמי שכתב את זה לא מחבב רוק במיוחד , אז איך נתנו לו לכתוב על קורט?? לא יודע מה איתכם אני חושב שנירוונה הם בין הלהקות הכי (ואני מתכוון הכי) טובות בכל הזמנים!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמחה שיש פה עדיין אנשים שאוהבים את הלהקה המושלמת.. נירוונה. קורט קוביין היה אדם מיוחד! ולדעתי הוא ממש היה ללא ניסיון הוא עשה "טעויות" ביגלל סיבות...כלשהן...זה לא היה סתם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לידיעתכם "THE MAN WHO SOLD THE WORLD" שייך לאחד והיחיד דיויד בואי. הגירסה של נירוונה היא המוכרת וניתן לשמוע אותה בדיסק של ההופעה בניו-יורק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסולו הוא אחד הסולואים הכי גאונים שיש | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |