בתשובה לעידו הרטוגזון, 12/04/00 11:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. בעיקר כי השיר שעל שמו קראת למאמר הוא שיר של דיוויד בואי, ולא של נירוונה. ב. אלביס היה כוכב פופ שבמקרה עסק ברוק אנד רול. עם הקביעה על הנדריקס וקוביין אני מסכים, למרות ששניהם היו בשוליים, ולא בדיוק מכתיבי תקופה. אם אתה רוצה לדקדק, אז עידני הרוק היו (לטעמי, כמובן) עידן הביטלס והסטונז, עידן דיפ פרפל ולד זפלין, ובסוף עידן גאנז\מטאליקה\נירוונה. ג. סליחה, צודק. תוסיף להגדרות שלי גם אנשים שהיו מתבגרים או דכאוניים (אני מנחש) בזמן שנירוונה היו בשיא. ד. שנוי במחלוקת, מאחר שאתה חושב ככה, ואני לא. זו ההגדרה של שנוי במחלוקת, בדרך כלל. ה. צודק. במשך שנים מורים לגיטרה לימדו את סטיירווי טו הבן, והיום מלמדים את קאם אז יו אר - הוכחה ניצחת להשפעה של נירוונה על עולם המוסיקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צחי, א. דיוויד בואי רק כתב שיר, קוביין חי אותו. בואי מכר את עצמו, קוביין את העולם שהיה שלו. ב. אני מבסס את השלישיה שלי על המורדים הגדולים, והאנשים שפעלו מחוץ למסורת שהייתה בזמנם. אלביס היה אאוטסיידר כשהתחיל, כמוהו גם הנדריקס וכמוהו קוביין. אלו הם שלושה אנשים שחוללו מהפכות בתחום המוסיקה. אני מעדיף לשמוע ביטלס על אלוויס, וגם כנראה לד זפלין על הנדריקס. אבל הביטלס ולד זפלין הם חבורות נערים לבנים בורגניים ומשעממים בסופו של דבר. חבורות של אנשים שעשו מוסיקה מעולה, אבל בתור אייקונים נחותים בהרבה מאלביס, הנדריקס או קוביין. והרוק הוא בחלק גדול לגבי אייקונים. ג. ד.אני מסכים. אבל אם כל יוצר שלא כולם מסכימים על איכותו הוא שנוי במחלוקת , הרי שאין יוצר אחד אפילו בעולם שאינו שנוי במחלוקת. אבל אני חושב שבאופן כללי, נירוואנה, אינם להקה שנויה במחלוקת, אלא חלק מהקנון הרוקיסטי המובהק. ה. הוכחת את הנקודה שלי הרבה יותר טוב ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתרעם על כך שאף אחד כאן לא הזכיר את לו ריד לא את ג'ים מוריסון ולא את פינק פלויד, שוברי מוסכמות קיצוניים. הנדריקס פשוט ניכנס למרוץ של מי לוקח יותר סמים ועושה מוזיקה יתר פסיכודליתת בומבסטית ווירטואוזית, עם מנוע יותר חזק משאר המתחרים. וקוביין פשוט שר בקול שבור וגיטרה לא מכוונת על כמה שהעולם חרא. זה בסופו של דבר חידוש של פטנט שהומצא עשור או שניים קודם ע''י סיד וישס והעולם פשוט שכח ממנו בשנות השמונים הדלוחות. אני גם מתנגד לרעיון שרוק אמיתי חייב לצאת מאנשים עניים חיים זעיר בורגנים יכולים לעורר המון תסכול, זעם ושינאה עצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
go לו ריד!!! וסליחה שזה לא קשור לקורט קוביין אבל גם אני התפלאתי שלא מזכירים את לו ואת velvet underground. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, אף פעם לא נרעו לי הביטלס כבורגנים (דומני שהם הגיעו דווקא מבתים די עניים) אבל מזמן שמתי לב שהשיע Hard Day's Night , למרות אקורד הפתיחה ה"פרוע" שלו, הוא פשוט המנון בורגני. על הגבר שעובד כל היום כדי להרווי כסף לאשתו, ומת לחזור הביתה, אל מבצרו הבטוח שבו החיים יפים ואין בעיות... אני מופתע שלא מוזכרת גם גדר כלונסאות. - אסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כתבת שלד זפלין הם חבורת נערים לבנם ומשעממים בסופו של דבר.זה נכון שחברי לד זפלין לפני שהיו לאגדות רוק לא היו עניים ובאו מבתים מבוססים אבל להגיד שהם משעממים.רק שתדע שמשנת 69 עד שנת 80 זפלין שלטה בעולם הרוק כמעט ללא מתחרים והשיאים של ההופעות והצלחות של התקליטים שלהם עדיין בחלקם לא נשברו.לדוגמא ההופעה בטמפה שבפלורידה שנה אחרי הביטלס שברה את כל השיאים מבחינת צופים באותם שנים היו בה לא פחות מ56,800 אנשים ואני לא חשוב שהם השתעממו.אה ושלא נישכח את הפסטיבל בדנמרק בשנת 1975 או 1976 אם אני לא טועה ואחרי חימום שלהקה אחרת עשתה ללד זפלין, זפלין הופיעו לפני לא פחות מ400,000 איש. כל מי ששומע את השם זפלין תמיד אומר וואו זאת להקה ענקית ואני לא בטוח שניזכה לשמוע להקה שמתקרבת אפילו לזפלינים.עם הכריזמטיות שלהם על הבמה הם לוקחים את כולם.אז רק שתדע שאף אחד לא עושה רוק כבד ביותר קלילות מהזפלינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאני מחשיב את עצמי כרגע כעל מישהו שיש לו כימעט את אותם דיעות של עידו מה שמו אני יגיב על הערה זאת במקומו א.זה ממש לא משנה של מי השיר הזה,הכוונה של שם המאמר לא היתה כוונה עובדתית אלא סמלית ב.כשאתה אומר כוכב פופ אתה צריך להיזהר,כי בסופו של דבר רוק ופופ הם לא שני דברים שסותרים,רוק בסופו של דבר נבע מפופ,פופ הוא מושג כללי מדי,והוא הולך איתנו לאורך כל התקופות עם שינויים מחרידים,אלביס היה אולי כוכב פופ אבל הוא בהחלט בימן את לידת הרוק או את הרוק אנד רול אם תרצה אי אפשר להגיד שדיפ פרפל ולד זפלין הם להקות שקבעו עידן מסוים,אם כבר תגיד בלאק סבאת' שהתחילו משהו רציני,דיפ פרפל ולד זפלין הם סתם המשך מעצבן ומקורתע של בלאק סבאת',בקשר לגאנז ולמטאליקה-אלה לא היו להקות שסימלו שום דבר,אלה שני להקות שזכו להצלחה מסחררת רק ב-91 כשנירוונה עלו,זאת היתה תקופה כזאת שהיתה תלויה בקורט קוביין,אקסל רוז והטפילד שני המצ'ואיסטים המתלהבים שרק חיפשו כסף ותהילה נחשבו לשאריות שקורט קוביין השאיר לאחר שהוא התאבד ג.ההשפעה העיקרית של נירוונה היא בכך שהרגש מנצח את המקצועיות,לא משנה כמה מקצועיות תהיה לך במוסיקה(לדוגמא-הלהקה דרים ת'יאתר) בחיים לא תצליח להגיע לאן שנירוונה הגיעו מוזר שהזכרת דווקא את סטיירווי טו הבאן ביגלל שזה השיר היחידי שביגללו מישהו מכיר ביכלל את לד זפלין ולד זפלין תיזכר רק ביגלל השיר הזה,כראוי ללהקה שהשיר היחידי שהיא תיזכר ביגללו הוא שיר שסותר את השירים האחרים שלה זה השיר היחידי שהוא לא הארד רוק בכל התקליטים שלהם,בסופו של דבר ראינו לאן להקות כאלה מתקדמות(לדוגמא-ברייאן מיי של קווין,דוויד בואי,בון ג'ובי וכו) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |