|
||||
|
||||
אני אוהב במיוחד בקשת פטנט שנתקלתי בה, בה תובעים המבקשים, אם לצטט מזכרון, שיטה לבדיקה אם חומר כלשהו יעיל כנגד בעיה X1, הכוללת מתן החומר הנבדק לחולה שסובל מבעיה X, ובדיקה האם חל שיפור אצל החולה. ברצינות. עד כמה שאני זוכר, זה אושר בארה"ב, ועדיין בבחינה בארץ. לזכות ישראל (וכמעט כל מדינה מחוץ לארה"ב) יאמר שכאן אסור לרשום "שיטה לטיפול בבני אדם". אם כי, כמובן, יש דרכים לעקוף את זה. 1 כאן נקבו בשם של בעיה מסויימת |
|
||||
|
||||
חברת המוסיקה אפל (ששייכת לחברי ושאירי הביטלס) תובעת את אפל מחשבים על הפרת הסכם משנת 1991. עפ"י ההסכם, אפל מחשבים יכולה להישתמש בלוגו התפוח הנגוס רק בתחום המחשבים ולא בתעשית המוסיקה. חברת אפל דורשת מאפל מחשבים להפסיק להשתמש בלוגו בפירסומות ל iPOD ובתוכנה להורדה וקניית שירים iTune. אפל מסרבת לאפשר לאפל למכור גירסה דיגיטלית של שירי הביטלס. |
|
||||
|
||||
תגובה 343007. |
|
||||
|
||||
זה לא ממש קשור, כי זה ויכוח מתחום סימני המסחר (trademarks) ולא מתחום הפטנטים. הם קרובים, אבל שונים מאוד זה מזה. |
|
||||
|
||||
אז אולי זה יותר מתאים. המו"ל של המלחין ג'ון קייג' תבע את מייק באט ששם ערוץ בלי מוסיקה באלבומו גרפיטי קלסי. באט שילם 100000 פאונד. ניראה לי שיש משהו בתביעה של המו"ל משום שקייג' השתמש בשתיקה כדבר אמנותי, אבל רק אם נשארים בתחום המופשט פילוסופי של הדיון המשפטי.אני חושב שהתביעה הקטנונית הזו מסוכנת בגלל שבעקבותיה אפשר יהיה לתבוע על שימוש במעבר אקורדים מיוחד (יש דבר כזה?), צרוף ייחודי של כלי נגינה, או דברים דומים. (אני מקווה שאני לא חוזר על דברים שכבר נכתבו). |
|
||||
|
||||
*המפיק* של קייג'. |
|
||||
|
||||
the publishers of the late US composer John Cage
|
|
||||
|
||||
בהחלט. "publisher", כאשר מדובר במוסיקאים, הוא מפיק. |
|
||||
|
||||
כאשר מדובר במוזיקה קלאסית, סביר בעיני יותר ש-publisher הוא המוציא לאור של התווים. |
|
||||
|
||||
הוציאו לאור את התוים של היצירה ההיא של קייג'? האם בכל פעם שאני שם דף ריק במדפסת אני מפר זכויות יוצרים? |
|
||||
|
||||
הסר דאגה מליבך. זה רק כשאתה מדפיס חמשות, ומספר התיבות זהה למספר התיבות ב-4:33, כולל החלוקה לפרקים. |
|
||||
|
||||
אתה מתבקש לעבור לעברית. |
|
||||
|
||||
4:33 או "ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות" היא יצירה(?) מפורסמת של ג'ון קייג'. היא כוללת "33'4 דקות של שקט. וזהו. היא מזכירה את ה"מזרקה" של דושאן בכך שגם היא אומנות מודרנית ששואלת מה זה בעצם אומנות מודרנית - אבל במוזיקה ולא באומנות הפלסטית. |
|
||||
|
||||
מזכירה מאוד את המזרקה ההיא, וגם את ''הפסתרן'' (אם אינני טועה. אותה יצירה שבה הפסנתרן רק מתכונן לנגן, אבל לא מגיע לנגינה עצמה). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הפתיל שבו תגובה 211609. |
|
||||
|
||||
אם כך, צריך להמליץ (לראשונה על דפי האייל!) על הספר בו קראתי לראשונה על ג'ון קייג'! |
|
||||
|
||||
באמת? ומה זה producer? |
|
||||
|
||||
שתי עובדות משמעותיות שנשמטו(?) מהתקציר של רב"י: מייק באט כתב ברשימת השירים שבתקליט שהערוץ השקט הולחן בשיתוף קייג'. באט הבטיח לשלם סכום 6-ספרתי לא ידוע כדי להסיר את האיום בתביעה (אשר לא נבחנה בבית המשפט). למרות שתי ההקלות - העניין עדיין תמוה ומגוחך. |
|
||||
|
||||
ושמעת על המקרה שמלחין נתבע על הפרת זכויות היוצרים של עצמו? |
|
||||
|
||||
לא. אבל אם הוא מכר את זכויות היוצרים שלו (למשל לתאגיד חסר-פנים שמנוהל ע"י רפובליקנים טיפשים ואכזריים) אז זה יכול לקרות.. דבר דומה קרה עם ג'ורג' מייקל וסוני, לא? |
|
||||
|
||||
משהו כזה. עכש"מ, לכל שיר יש אוטומטית שתי זכויות, ההפצה והשיר עצמו. בסוף שנות ה 1960 ג'והן פוגרטי (מלהקת קרידנס קלירוטר) מכר את זכויות ההפצה לשיר "רץ בג'ונל" לחברת פנטסי, וזו תבעה אותו ב 1994 על שיר "היש הזקן במורד הרחוב," והאשימה אותו שהוא גנב מעצמו. התביעה נדחתה אחרי שפוגרטי ניגן בגיטרה בבימה"ש והראה לשופט שמדובר בשני שירים שונים. |
|
||||
|
||||
רגע, אי אפשר במקרה כזה לטעון שמדובר בביצוע חדש של היצירה, ואז צריך לשלם רק תמלוגים על השימוש בלחן המקורי? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |