|
||||
|
||||
''מי יתנני עוף'', כפי שניסח זאת הלאומי. |
|
||||
|
||||
הלאומי? דוד שמעוני, עכש"י. אולי בעקבות זכריה אלצ'אהרי בשיר "קריה יפהפיה": "מי יתנני נא, אעוף כמו יונים". |
|
||||
|
||||
בימים אלה השילוב של ''עוף'' ו''נא'' אינו מומלץ. נקוה שזאת רק עופנא חולפת. |
|
||||
|
||||
אני זוכר מאיפהשהו את הנוסח "מי יתנני אבר כיונה". מי מחז"לינו אמר זאת? |
|
||||
|
||||
אני מכיר ''מי יתנני תלמיד חכם ( ואקרעהו כדג)'' |
|
||||
|
||||
צריך להיות ''ואנשכנו כחמור''. |
|
||||
|
||||
ואללה. אז מי אמר "קרעו כדג"? |
|
||||
|
||||
אמר ר' יוחנן: "עם הארץ מותר לקרעו כדג". אמר רבי שמואל בר יצחק: "ומגבו". |
|
||||
|
||||
אלה רוצים לנשוך תלמידי חכמים ואלה רוצים לקרוע עמי ארצות. פלא שנמשלו לדגים ולחמורים? |
|
||||
|
||||
זה עוד כלום. תקרא למשל את זה: תניא, רבי אליעזר אומר: אילמלא אנו צריכים להם למשא ומתן - היו הורגין אותנו. תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה לפני עם הארץ - כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר (דברים לג) תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל, ונשותיהן יותר מהן. תנא: שנה ופירש - יותר מכולן. |
|
||||
|
||||
אין דין הפרויקציה של חז''ל לגבי שנאת עמי הארץ אותם, כדין העדויות הישירות. |
|
||||
|
||||
נו, כמובן. יושבים הבטלנים, לומדים תורה כל היום, מקבלים פטורים ממיסים -אז מה הפלא? |
|
||||
|
||||
מכאן אנו למדים על הזהירות בהם חייבים תלמידי חכמים כשהם לומדים תורה, שהרי התורה ניתנה לכל עם ישראל. גם לפחות שבטיפשים אותו חלק בה כמו לגדול הדור ומצווה היא עבורו להגות בה. אסור לו לחכם שיראה כאילו יש לו יתרון או בעלות על התורה. |
|
||||
|
||||
חוששתני כי לא זו כוונת הדברים, אלא כוונתם בהחלט להפגין בדלנות של המעמד העליון כלפי פשוטי העם, כמקובל וכנחשב כראוי באותם זמנים (ולפעמים גם כיום, אם כי כיום זה נעשה בצורות יותר מתוחכמות ופחות מפורשות). |
|
||||
|
||||
זה פירוש שבזמנו קראתי לפסוק. דווקא ביהדות לא היה נסיון לבדל את המעמד המשכיל, שבד''כ לא היה עשיר מאוד אלא נסמך על פרנסי הקהילה והיה מעורב בכל הנעשה בה. |
|
||||
|
||||
ואם מישהו בועל ארוסתו לא לפני עם הארץ אלא לפני תלמידי חכמים וגדולי תורה - זה כן בסדר? |
|
||||
|
||||
ודאי. תלמידי חכמים וגדולי תורה מיד יבחינו שהעניין הוצא מהקשרו... |
|
||||
|
||||
"ואומר מי יתן לי אבר כיונה, אעופה ואשכונה", תהילים נה 7. ("אבר", במובן כנף, או במובן הנוצות הגדולות, הארודינמיות, שבכנפי העופות המעופפים) |
|
||||
|
||||
את בטוחה שזה לא משיר אשכונה? |
|
||||
|
||||
שכ"גינקה חמודי, שכחתי להשאיר לך פתק: הדבר הכתום-בהיר הזה שהוצאת מהמקרר בבוקר, אממ... זה לא היה בדיוק מיץ תפוזים. זותומרת, אמממ... *היה* שם גם מיץ תפוזים, בערך שתי כפיות, אבל כל השאר היה וודקה. אוי, אוי ואבוי, מי יודע מה אתה מעולל שם עכשיו, במקום ההוא שאתה קורא לו - "העבודה". שלא נדע. |
|
||||
|
||||
אה, ואני חשבתי שהחתול התחיל לאהוב מיץ תפוזים. |
|
||||
|
||||
אה, ושכחתי להשאיר לך עוד פתק: אם זה היה שיר השכונה, היו שרים שם - "מי יתנני אבר כחמור". (לא, אני לא באה אליך בשום טענות. בשבילי מה שחשוב זה רק גודל הנפש וגדלות הרוח) |
|
||||
|
||||
אכן דוד שמעוני. תודה וסליחה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |