בתשובה לשוקי שמאל, 20/03/06 12:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי במה אתה מאשים את "הציר הימני-דתי בישראל של ימינו". ראיית הנאציזם כחוליה אחת בשרשרת של רדיפות בלתי־מקרית נגד היהודים, איננה ייחודית לימין הדתי ואיננה חידוש של ימינו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעקש לא להציג את עמדתי במונחים של "מאשים". אני מציג עמדה שהיא להערכתי עמדת מיעוט בישראל ומציג אותה בצורה פולמוסית אך לא במונחים של אשמה ופשע. העמדה שאני מציג שונה ממה שתארת כ"חוליה אחת בשרשרת של רדיפות בלתי־מקרית נגד היהודים". ראשית איני מסכים שניתן ל"תמצת" את הנאציזם ברדיפת היהודים (עמדה זו משותפת רק לאנשים הדוגלים במה שאמרת בצורה פונדמנטלית ולנאצים עצמם). שנית אני רואה בשואת היהודים חוליה ייחודית בשרשרת אדירה של מעשי רצח עם, רדיפת מיעוטים ופשעים נגד האנושיות היוצרת צד אחד של ההיסטוריה האנושית ולא כפי שניסחת. העמדה שהצגת תולה את רצח היהודים בייחודיות אינהרנטית כלשהי של העם היהודי. אני סבור שהייחודיות היהודית הרלאבנטית לעניין זה היתה החולשה של הקבוצה היהודית בגולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את טענתך, ובמידה מסוימת אני מסכים איתך. אגב, עמדתך היא אולי עדיין עמדת מיעוט בישראל, אך היא איננה עמדת מיעוט באקדמיה, או לצורך העניין באייל. בכל אופן, אבקש את סליחתך על המילה ''מאשים''. עם זאת, אינני מבין מה ''הציר הימני-דתי בישראל של ימינו'' שייך לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי ''הציר הימני-דתי בישראל'' אמור לתאר קבוצה רחבה ומגוונת בישראל המנסה לשים בפוקוס אלמנטים ייחודיים של העם היהודי. חלקים שונים בקבוצה הזו מדגישים ווריאנטים שונים של הייחודיות הזו (''עם סגולה'', ''אתה בחרתנו'' ''השליחות היהודית'' ועוד). לדוגמה בקבוצה החרדית יש הרואים בשואה עונש על נטישת המסורת. דתיים אחרים יראו בכך נסיון שניסה האלוהים את בניו הנבחרים. חילוניים רבים רואים בשואה ביטוי של קנאה בהישגיהם האינטלקטואליים של היהודים, רויזיוניסטים ימניים קיצוניים יראו בנאציזם ענף של הסוציאליזם השמאלני. העמדה שהצגתי שוללת תפיסות כאלו ושמה במרכז תפיסה ציונית מינימליסטית. תכונה אחת של היהודים היא הגורם המרכזי והחשוב לשואה וגם לרדיפות קודמות - קיומם של היהודים כפזורה ללא מרכז טריטוריאלי עצמאי. כמו תמיד עמדות בשאלות היסטוריות משקפות עמדות בעניינים פוליטיים אקטואליים. עמדה זו קוהרנטית עם תפיסה הרואה בקיום ריבונות-רוב יהודי במדינת ישראל את עמוד התווך של המפעל הציוני. שטחים חקלאיים, בארות נפט, מקומות קדושים, פסיקות רבנים ו''עם ישראל לדורותיו'' הם השוליים ולא המרכז. מכאן ברורה הפרובלמטיקה של החינוך לשואה הממסדי. ברור שקבוצות שונות ינסו להכניס את האידיאולוגיה האקטואלית שלהן דרך הדלת של לימוד השואה. השאלה הבעייתית היא כיצד צריך להתאים את לימוד השואה למצב הנוכחי של התודעה הישראלית. הכיוון שאני הייתי מעדיף הוא לימוד השואה כהיסטוריה עובדתית וכאוסף החוויות האישיות והאנושיות של תקופת השואה. על הניתוחים ההיסטוריים של סיבות ותהליכים היסטוריים צריך לוותר, בעיקר משום שהם שנויים במחלוקת (מקומם יהיה באוניברסיטה ובתרבות ולא בביה''ס הממלכתי). בארה''ב למשל המצב שונה. שם לימוד השואה במסגרת של המלחמה בגזענות אינו שנוי במחלוקת. הדגש הציבורי אצלנו, צריך ללכת על הכרת יומנה של אנה פרנק ועל קיומם של מרכזי הנצחה (יד ושם, בית לוחמי הגטאות) ולא על מסעות לפולין. המסעות האלו יכולים להיות בעלי משמעות רגשית עמוקה בעיקר לצאצאיהם של יוצאי פולין. לא נראה לי שהמדינה צריכה להיות עד כדי כך ''מסורה'' לצרכים הרגשיים של קבוצה אחת. יכול להיות שזה רק מעורר את התופעות המרגיזות והפרובוקטיביות שהוזכרו קודם. מדינת ישראל אינה משתתפת במסעות לקברים של גדולי הרבנים (ר' נחמן מברסלב) ברחבי העולם, למרות שהדבר יכול להיות בעל משמעות לכל יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון על נושא המסות לפולין הוא מעניין כלשעצמו, אולם אני חושב שאני יכול לקבוע במידת ביטחון גבוהה מאד ש''מסעות לקברים של גדולי הרבנים'' אינם דבר משמעותי לכל יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעניין זה סיפרו לי את הבדיחה הבאה: אב (ישראלי יהודי) לוקח את בנו לטיול סביב העולם. באנגליה מסתכל הבן על סביבותיו, ושואל, "אלה יהודים?" "לא," משיב האב. "אלה גויים". בצרפת שואל הבן "אלה יהודים?" "לא," עונה האב, "אלה גויים". בסין שואל הבן, "אלה יהודים?" "לא," עונה האב. "אלה גויים". אחרי עוד כמה שאלות כאלה במדינות שונות, אומר הבן "איזה מסכנים הגויים, מפוזרים בכל כך הרבה ארצות..." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |