בתשובה להאייל האלמוני, 08/03/06 0:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור שיש הבדל. אבל נראה לי שההבדל דווקא גורם לזה שמטפלים יודעים לעשות הפרדה בין שיקולים כספיים למקצועיים בצורה עוד יותר טובה מאשר מקצועות אחרים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על הפרדה כזאת. אני חוזרת, "ההבדל בין כל אלה לבין הפסיכולוגים הוא שבטיפול נפשי ה"סחורה" העיקרית שעוברת - מעבר לידע, למיומנות, למחשבה וכיו"ב - היא בדיוק היחס האישי שאמור להיווצר בין המטפל למטופל. ויחס *אמתי* כזה לא יכול להיות פונקציה של כסף, משום שהוא לא בנוי מחיוך חביב, בדיקות יקרות, איכות של חומרים ודברים דומים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מוסיף שוב; בלי לערבב כאן שום השקפות עולם אישיות-הטבע של הכסף מנוגד למערכת יחסים אישיים. היות שהכסף הוא האמצעי שמספק לנו פרנסה וכוח קניה-מגיע למטפל תשלום, אבל כאן מגיע גם חלקו של האיזון המתאים שבין אמצעי קר ונייטרלי ובין הקשר בין בני האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה משתמש בכל מיני אמירות מטאפיזיות משהוא כמו "הטבע של הכסף מנוגד למערכת יחסים אישיים", ועוד טוען שאינך מערבב השקפת עולם אישית. אני קצת מתקשה לראות איך אמצעי תשלום יכול להיות ביחס של ניגוד (או יחס אחר כלשהוא) למערכת יחסים אישיים. המשפט השני שלך הרבה יותר נהיר לי. כל בעל מקצוע חייב לאזן בין שיקולים מקצועיים לבין שיקולים כספיים. אצל מטפל, השיקולים המקצועיים כוללים גם יחס אישי (אבל לא רק!1). עדיין לא הסברת למה אתה (והאלמונית) חושבים שדוקא מטפלים לא יודעים לעשות את האיזון הזה - חוץ מאשר האמירה שכסף זה דבר נורא קר, ומטפל צריך להיות נורא חם. לדעתי, אתם יכולים להרשות לעצמכם להיות יותר קונקרטיים. למה אתם חושבים שמטפל שמרוויח יפה על מטופל X, מטפל בו בצורה לא מספיק מקצועית? האם זה שהוא ירוויח פחות יאמר שהוא יטפל בצורה יותר מקצועית? 1 בכל זאת, בהרבה מקרים מדובר בבעלי תארים אקדמאיים מתקדמים, ולא בחייכנים מקצועיים שצריכים להיות אליך הכי חברים שלך בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה משתמש במונח- "מטאפיזי"-באופן לא נכון. הכסף הוא ביטוי כמותי אוניברסאלי לערך של דברים וזו הסיבה שהוא מימד קר. אינך יכול לבטא בו תחושות או מצבים חיים. אתה יכול לומר שהשולחן שווה 50 ש"ח. אינך יכול לומר שהרגשתי 50 ש"ח או שהתפתח ביניהם קשר עמוק בשווי 200 ש"ח. מה מטאפיזי כאן? אתה מנסה להיות מאד לא מטאפיזי, הגיוני ושכלתני, אבל השכלתנות וההיגיון שלי אינן יכולות לחבר מושגים שמוערכים במימדים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היחס האישי (או ליתר דיוק, המקצועי) של המטפל הוא הוא השיקול המקצועי שאמור להיות למטפל בבואו לעבוד מול מטופל. שיקול כספי הוא למשל בוא נעשה 5 מטופלים בו-זמנית כי אני מרוויח פי 5. מטפל (כמו כל בעל מקצוע אחר) צריך לדעת להפריד בין השיקולים. מעבר לזה, אני לא רואה איזה משמעות יש לאמירה "יחס אמיתי לא יכול להיות פונקציה של כסף" - זה בערך כמו להגיד "תוכנה טובה היא לא פונקציה של כסף". קצת סיסמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
""יחס אמיתי לא יכול להיות פונקציה של כסף" - זה בערך כמו להגיד "תוכנה טובה היא לא פונקציה של כסף"". חוששתני שאתה טועה. תוכנה טובה, מסעדה טובה, מעבדה טובה וכיו"ב - הם פונקציה של כסף, כישרון ודברים נוספים. יחס אמתי, כמו אהבה, שנאה, קנאה, ידידות ומרעין בישין מסוג זה הם *לא* פונקציה של כסף וגם לא של כישרון. ואין כאן שום עניין של הפרדה בין שיקולים או של שיקולים מקצועיים. גם הפסיכולוג הנפלא בעולם איננו יכול לכפות על עצמו להעניק לפציינט יחס אמתי רק משיקולים מקצועיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. אז את אומרת שהערך העיקרי של פסיכולוג זה עניין של יחס אישי גרידא שנובע לא משיקולים מקצועיים וכישרון, אלא מזה שהפציינט מוצא חן בעיניו? אם ככה אני מסכים איתך - גם אני לא הייתי משלם לפסיכולוג כזה. אם את חושבת שאצל פסיכולוג הערך העיקרי זה השיקולים המקצועיים ועניין היחס האישי הוא אומנם תנאי הכרחי אך רחוק מלהספיק - נו אז ככה אין לך מה להתלונן, כי התשלום הוא רק על השיקולים המקצועיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נבדוק את זה. בן אדם מתחיל טיפול אצל פסיכולוג טוב, נאמר. אפילו מעולה, או.קיי.? בלי ספק יקר. המטופל יכול לשלם, הוא אדם עשיר. אחרי 3 חודשים/ שנה/ בחר טווח רלוונטי הוא מתרושש בבת אחת. הוא לא יכול לעמוד יותר בעלות הטיפול. מה אתה מצפה שיעשה המטפל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפסיק את הטיפול1. לא הבנתי מה בדיוק אנחנו בודקים כאן? נניח שאותו אדם גם היה בטיפול אצל מרפאה פרטית בנושאי מין/שינה/שיניים, וגם לקח שעורים בקבלה, ולמד לנגן על פסנתר. מה היית מצפה שכל אחד מהגופים הללו יעשו לאחר שהבן-אדם מתרושש? 1 אלא אם כן המטופל מהווה סכנה לעצמו או לאחרים ואז הוא אמור להפנות אותו לגופים ממשלתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בעניין זה אני מצפה שיהיה הבדל בין הראשון לבין האחרונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע יש לך צפיה כזו? אצל רוב האנשים בריאות הגוף קודמת לבריאות הנפש ולכן הם היו מעדיפים שהטיפול במרפאה לא יופסק. אצל חלק לא מבוטל מהאנשים, הכרת סודות הבריאה (באמצעות הקבלה) חשובה אף יותר מטיפול נפשי. and so on. יתר על כן - האם חשוב שהטיפול לא יופסק מטעמים מקצועיים (כי לפציינט יש בעיות רציניות) או שזה חשוב בגלל שהפסיכולוג מחבב מאוד את הפציינט ברמה האישית? ומה קורה אם הפסיכולוג פתאום נאלץ לעבוד פחות שעות עקב בעיה בריאותית - האם עליו לוותר על הפציינטים שהוא פחות מחבב? בכל מקרה, גם אם יש לך ציפייה שבמקרה האיזוטרי הזה יהיה איכפת לפסיכולוג מאותו פציינט, זה עדיין לא אומר שבכל שאר המקרים הטיפול של הפסיכולוג מתבסס על "איכפתיות" במקום על 5 שנות לימודים ו-5 שנות ניסיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא דיברתי על חיבה. דיברתי על יחס אמתי. יחס אמתי לא יכול להתפרק אוטומטית כשמושא היחס מתרושש. אם הטיפול הנפשי נפסק בגלל ההתרוששות, פירושו שלר היה יחס כזה. ב. זה לא משנה אם מקרה כשזה הוא מקרה איזוטרי או רווח. זה מקרה בוחן. ג. נראה לי שאנחנו לא בדיוק מדברים באותה שפה, אשר על כן לא נותר לי אלא לקוות שאתה עצמך אינך פסיכולוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נראה לי תפיסה מאוד רומנטית של המושג "יחס אמיתי". אני קיבלתי יחס אמיתי גם מהמורים שלי ביסודי, ומהחברים שלי בעבודה וכאשר המסגרת מתפרקת, היחס נפסק. טיפול פסיכולוגי הוא בהחלט מסגרת שכזו. ולא ענית לשאלה שלי לגבי פסיכולוג שאין לו זמן לכל הלקוחות שלו1. ב. זה גם לא משנה אם זה מקרה בוחן או לא. מה שמשנה זה האם "היחס האמיתי" הוא תנאי מספיק לתשלום לפסיכולוג. ג. אולי היה עוזר לך לו היית מנסה לקרוא בצורה יותר פתוחה את התגובות שלי, במקום להתחבא מאחורי ביטוי כזה או אחר - "חיבה זה לא יחס אמיתי" ו"שיקולים מקצועיים לא כוללים את היחס האמיתי" ו"יחס אמיתי הוא לא פונקציה של כסף". לא טענתי שהיחס האמיתי הוא פונקציה של כסף, וגם לא טענתי שטיפול פסיכולוגי הוא הליך טכני טהור שלא מערב קשר אישי. לי נותר לקוות שלא תזדקקי לטיפול פסיכולוגי, ואם כן, תדעי לעשות הפרדה בין הכסף שאת משלמת לטיפול לבין מה שקורה בטיפול עצמו. 1 היי! גם זה מקרה בוחן! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יחס בין מורה לתלמיד, כל עוד הוא יחס ממוצע הרלוונטי ביניהם, נפסק כאשר המסגרת המקשרת ביניהם נפסקת. כאשר מתפתח יחס אישי יותר, הוא יכול להימשך גם הלאה. כנ"ל לגבי חברים לעבודה. בשני המקרים איש לא נוטש אותך על דעתו. במצב שבו אין לפסיכולוג זמן לכל מטופליו, אם מדובר בפסיכולוג טוב ואנושי, הוא מוצא להם תחליף לפני שהוא נוטש אותם. זה נקרא יחס אמתי. ב. לא הגדרתי את היחס האמתי כתנאי *מספיק* לטיפול טוב, אלא כתנאי הכרחי. ג. את המשפט הראשון בפסקה זו נראה לי שהייתי מכוונת אליך. אני לא רואה למה אתה קורא "התחבאות" מאחורי ביטוי כלשהו, ולא ייחסתי לך את הטענות שלדעתך ייחסתי לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א עדיין לא ענית על השאלה - האם הוא צריך לוותר על המטופלים שהוא מחבב או על המטופלים שפחות צריכים אותו? ב. אם ככה, אז בדיוק כפי שאמרתי - התשלום הוא על האלמנטים האחרים שמהווים תנאי לטיפול, ולא על "היחס האמיתי". ג. ההתחבאות היא מאחורי זה ש"לחבב מטופל" זה לא בדיוק יחס אמיתי ו"שיקולים מקצועיים" לא כוללים את היחס האמיתי וכו' וכו'. אני כמובן ניסיתי להפריד בין שיקולים כספיים שיש לבעל מקצוע לבין כל השיקולים האחרים של בעל המקצוע. אם בעינייך יחס אמיתי זה חלק מהותי מהטיפול הפסיכולוגי, הרי שזה חלק מהשיקולים האחרים של בעל המקצוע (או בקצרה: "שיקולים מקצועיים"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. רצוי שיותר על המטופלים שפחות זקוקים לו. לא ברור לי במה זה קשור. ב. התשלום הוא על הטיפול. ג. אנא הסבר איך מפתחים יחס אמתי מתוך שיקול מקצועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה קשור לכך שהחלק המהותי בטיפול אינו הדבר אותו את מכנה "היחס האמיתי", אלא בריאות הנפש של המטופלים. ב. טוב, נסביר מחדש: טענת שיחס אמיתי "לא יכול להיות פונקציה של כסף". לכן את רואה טעם לפגם בכך שמטפלים לוקחים הרבה כסף, נכון? אם ככה, אז אני עונה שהמטפלים לוקחים הרבה כסף לא בעד היחס האמיתי, אלא בעד האלמנטים האחרים בטיפול. ג. אני לא יודע - איני פסיכולוג או מטפל. בכלל את זו שצריכה להסביר זאת, היות ואת טענת שהיחס האמיתי הוא תנאי הכרחי לקיום הטיפול. תחליטי - האם זהו לפתח יחס אמיתי למטופלים שלך זה חלק הכרחי במקצוע, או שזה משהוא נילווה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "זה קשור לכך שהחלק המהותי בטיפול אינו הדבר אותו את מכנה "היחס האמיתי", אלא בריאות הנפש של המטופלים." טעות: אמרתי שאינני מתכוונת ל"חיבה". "יחס אמתי" נוגע יותר ל"איכפתיות". גם כשאין לך זמן לכל ידידיך וחבריך, סביר שלא "תוותר" באופן מיידי דווקא על אלה הזקוקים לך ביותר, אפילו במידה שאינם החביבים עליך ביותר. למשל, ייתכן שתצמצם פגישה עם ידיד נפש שמח וטוב לבב לטובת חבר פחות קרוב שזה עתה חלה אנושות, לא? ב. שוב, אני טוענת שהיחס האמתי הוא חלק "הכרחי" של הטיפול. משום כך, בלעדיו *אין* טיפול (כלומר, לא טיפול טוב עם התוצאות המקוות). לכן *אי אפשר* לקחת כסף עבור "אלמנטים אחרים בטיפול": טענה כזו שקולה לטענה שאחות מיומנת תיקח תשלום בעבור זריקה מסוימת, רק לא בעד החומרר ששמו בה. ג. "האם לפתח יחס אמיתי למטופלים שלך זה חלק הכרחי במקצוע, או שזה משהוא נילווה?" לא זה ולא זה. זה חלק הכרחי מה"תוצר": כשרון איננו חלק "הכרחי" מ"מקצוע" הציור, אבל בלעדיו הציור, לרוב, אינו שווה פרוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תשובה יפה אבל שגוייה. המטפל יעזור למטופלים שיותר זקוקים לו לא בגלל שבנה איתם יחס אמיתי - אלא בגלל שזוהי חובתו האתית-מקצועית - בדיוק כפי שפרמדיק באירוע מרובה נפגעים ילך קודם לנפגעים הקשים, בלי שבנה שום יחס עם אף אחד מהם. ב. מה הבעיה עם זה? יש הרבה מאוד בעלי מקצועות שלא לוקחים כסף עבור חומרים (בין היתר, אחיות סיעודיות שלא קונות את התרופות), ויש בעלי מקצועות שגובים רק על חומרים, ויש בעלי מקצועות שגובים ממך רק עם אתה מרוויח מהשירות שלהם. ג. "כשרון איננו חלק "הכרחי" מ"מקצוע" הציור" - זו סמנטיקה. אני משתמש במילה מקצוע כדי לתאר את *כל* מה שצריך כדי שיצא תוצר איכותי - ולא רק כדי לתאר את הטכניקה והידע התאורטי. ברור לי שבהרבה מקצועות צריך גם כשרון1, ובהרבה מקרים צריך יחסי אנוש, ובמקרה של פסיכולוג - גם יכולת ליצור קשר עם המטופל. אני לא מבין מה ההתנגדות ללקרוא לזה חלק מהמקצוע או מהשיקולים המקצועיים. 1 מעולם לא שמעתי: "היי אנחנו מחפשים מתכנת, אבל בנוסף צריך גם שיהיה לו כשרון בתכנות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ואם המטופל הנזקק יותר הגיע למצב זה משום שאישתו זה עתה עזבה אותו לאחר שרוקנה את חשבון הבנק שלהם? מה אומרים אז שיקוליו המקצועיים האתיים? ג. הוא שאמרתי: אי אפשר להפריד בין ה"תשלום בעבור ידיעת המקצוע" לבין "תשלום בעבור היחס". -------------- סתם מתוך סקרנות: האם אתה מתאמץ שלא להבין את דבריי, או שזה בא לך ככה, טבעי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא הבנתי. אם את שואלת ברצינות - השיקול צריך להיות שיקול בריאותי (של בריאות הנפש) - בדיוק כמו אצל הפרמדיק. פשיטא ששאלת הנזקקות הנפשית של המטופל היא שאלה קלינית *אובייקטיבית* ובלתי תלוייה במצבו הכספי של המטופל (אני מקווה שלפחות לזה את מסכימה) או ביחס האמיתי שפיתח אליו המטפל (אולי עוד לא פיתח - אולי זה מטופל חדש?). ג. אוקיי, אז י"א1 הוא חלק אינטגרלי ממקצוע הפסיכולוגיה - זה סופי? אפשר להמשיך את הדיון כשזה הנחת העבודה? או שנגלה בהמשך שזה לא חלק מהשיקולים המקצועיים? 1 יחס אמיתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בתגובה 372253 אמרת שאם המטופל התרושש ואינו יכול עוד לשלם כראוי - המטפל, מן הסתם, אמור להפסיק את הטיפול, לא? אז אני שואלת מה אומר השיקול המקצועי-אתי שלו במצב הזה. ב. איך הגעת למסקנה המעניינת הזאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. השיקול המקצועי-אתי יאמר שיש להמשיך את הטיפול (תחת הנחה שאין למטופל תחליף הולם) - בדיוק כפי שזה יקרה אצל רופא או אצל מורה לקבלה. אין פה שום קשר או צורך בי''א לשם כך. מה לעשות שהשיקול המקצועי-אתי הוא לא השיקול היחידי בחיים. ב. לפי זה שכתבת ''הוא שאמרתי'' שבדרך כלל מתפרש כהסכמה לאותו קטע טקטט אליו אתה מתייחס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כלומר, אם אין י"א גם השיקול המקצועי אתי נופל? ב. מצטערת, התכוונתי לפסקה האחרונה ממש (כשרונו של המתכנת). הכשרון - כמו הי"א - איננו "שיקול מקצועי" אלא תנאי הכרחי לתוצר העבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. להפך (הרי כתבתי זאת במפורש) -השיקול המקצועי-אתי צריך לפעול כאן באופן בלתי תלוי בקיומו של י"א, למשל הוא צריך לפעול במידה שווה גם על מטופלים צעירים וגם על מטופלים פזמניקים. ב. אוקיי, המונח "שיקולים מקצועיים" אצלי כלל את *כל* התנאים ההכרחיים לתוצר העבודה, ולא רק את מה שאת מתייחסת אליו כשיקול מקצועי. כבר 5 הודעות ברציפות אני מנסה להסביר את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן, אבל אמרת גם שהוא נופל מול השיקול הכספי. אני טוענת שי''א לא ייפול מול השיקול הכספי. ב. או.קיי, אז לא הצלחת להסביר את זה. גם כישרון, למיטב הבנתי, לא יכול ליפול ברובריקה של ''שיקולים מקצועיים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תתייחס (בנפרד) ל-400 ש"ח לטיפול כמו ל-180 ש"ח לטיפול? האם המחיר הגבוה לא יעכיר את תחושת האמון שלך בפסיכולוג? תאמר שזהו שוק ואם 400 ש"ח הם עלות גבוהה מדי-תמצא פסיכולוג זול יותר. אם אתה במצוקה, תקח את מי שהמליצו לך כפסיכולוג טוב, אבל המחיר הגבוה מנכר את הקשר ביניכם. בטיפול פסיכולוגי נוצר קשר שהוא לעיתים תלותי, לכן ישנו תהליך סיום הטיפול שאמור לרופף את התלות. שמעתי פעם הסבר מעובדת סוציאלית שתפקיד התשלום הגבוה להקל על הניתוק. לי נראה הטעון הזה כרציונליזציה לעשיית כסף טוב. אבל מדוע נלין רק על פסיכולוגים? מקסימיזציה של מחירים ורווחים היא עניין לגיטימי בתרבות שלנו. אני מתפלא שאינך מבחין בסממן הלא אנושי והקר שבתרבות הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המחיר הגבוה לא יעכיר את תחושת האמון - מניסיון אישי, לא. תחושת האמון שלי בבעלי מקצוע (ובפרט פסיכולוגים) היא בדרך כלל תלוייה בעיקר בדברים אחרים והרבה פחות בתשלום. האם כשאתה הולך למוסכניק/רופא/יועץ השקעות, האמון שלך תלוי בעיקר בכמות הכסף שהוא גובה, או ביחס שלו אליך, בהסברים שהוא נותן לך ובאיכות הטיפול? נראה לי שהאופציה השניה היא הנכונה. קל וחומר אצל פסיכולוג. הסיפא של תגובתך היא (כרגיל) סתומה בעיניי. אני מתפלא מאוד שאתה רואה מקסימיזציה של רווחים בתור עניין לא אנושי. התכונה הזו שלובה באופן אינהרנטי כמעט בכל התרבויות מקדמת דנן, והיא נובעת מתכונות מאוד אנושיות. האם אתה מגדיר בתור "אנושי" אך ורק תכונות שאתה אוהב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי הטעות שלך. מקסימיזציה של רווחים והפיכת הכסף כמטרה ולא אמצעי, אינה "שלובה באופן אינהרנטי כמעט בכל התרבויות מקדמת דנן". זהו מאפיין בלעדי של הקאפיטליזם. אינני אומר שלא היו אנשים שחיו על פי תפיסת העולם הזאת כבר לפני 2000 שנה- לא היתה חברה שחיה על פי התפיסה הזאת. הפיכתו של איש העסקים למוביל בחברה והשיקול העיסקי ללגיטימי- היא דבר חדש יחסית. כשאתה מגדיר את זה כ"אנושי" מקדמת דנן אז אתה פשוט מסתכל במישקפים כחולים על העולם ואומר: ואו, איזה עולם כחול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מדוע התעלמת מעיקר ההודעה. ________ רכושנות, מסחר, צבירת אדמות ורכוש - היו בכל התרבויות. זה שרוב האנשים היה אריסים לא נובע מאיזהשהיא תפיסת עולם אנטי-קפיטליסטית שלהם. אבל מה שמדהים אותי, זה שאתה מסכים שהיו אנשים שחיו לפני 2000 שנה לפי התפיסה הזו, ואתה טוען שהיום זה תפיסה אוניברסלית, אבל לדידך זה עדיין משהוא לא אנושי? שיהיה. זה בערך כמו לקרוא לפתיחות מינית תופעה לא אנושית. העיקר שאתה מודע למי מסתכל במשקפיים על העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי לחלק השני כי בקשר לחלק הראשון, נדמה לי שמיצינו את הנושא. אם יש לי תחושה שהעלות לא הוגנת אז הדבר משפיע על האמון -והטיפול בנוי על אמון. אולי במקום להיות נדהם תתיחס למה שאני כותב. רכושנות, מסחר, צבירת אדמות ורכוש אינם פעילות קפיטליסטית. אינני מתייחס לקפיטליזם כמשהו רע או טוב אלא כאל שיטה. השוני העצום שבין הרכושנו, מסחר וכו' לבין המבנה הקפיטליסטי הוא בפרימט של הפעילות העיסקית על כל דבר אחר. הפעילות המיסחרית- לקנות בזול ולמכור ביוקר- לא נחשבה למכובדת בחברה, למרות שאפשר היה למצוא את התואר-''סוחר מכובד''. העיסוק בכסף בכלל נחשב כשווה ערך לרמאות. המושג של הון הוא מושג מודרני לחלוטין. במיוחד היותו של ההון סחיר ובד''כ מנותק מהייצור. כל אלו הן תופעות אנושיות כמובן. כשהשתמשתי במילים-לא אנושי- התכוונתי למימד שקיבל הכסף ולאבסטרקטיות שלו. לא לחינם מכנים היום מכנים הסוחרים את עצמם-אנשי עסקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מסחר תמיד נגע לקניה בזול ומכירה ביוקר. ב. עשית עכשיו shift לטיעונים שלך - עכשיו מי שעוסק בפעילות "לא אנושית" (מה פתאום רעה, אתה הרי לא מעביר ביקורת) זה אנשי העסקים שמתעסקים רק בהון ולא בפעילות יצרנית. אם ככה, אז אני לא מבין על מה אתה מתלונן - המטפלים עוסקים ביצרנות, כמו 90% לפחות משאר בעלי המקצועות. מה זה משנה אם *לדעתך האישית* איש העסקים הפך להיות "מוביל בחברה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תהפוך הערה אגבית שלי למרכז העניין. לא כתבתי באף מקום שמטפלים הם בעלי הון. כל הסטיה לכיוון הזה נעשתה בגלל ההתייחסות למשמעותו של הכסף בחברה שלנו. די נמאס לי מדו שיח החרשים הזה איתך; כנראה שיכולת הביטוי שלי לא מספיק טובה ולא הצלחתי להסביר היטב את השקפתי. ראשית, אינני מתלונן על שום דבר. שנית, נכנסתי לנושא מורכב ואל תציג אותי כמטומטם. מי שיש לו חנות גם הוא מנהל עסק-איש עסקים -עסקים קטנים -ולאו דוקא מה שמוגדר כבעל הון. מה פירוש-"*לדעתך האישית* איש העסקים... "? זאת איננה דעתי האישית ולא המצאתי אותה. הפעילות הכלכלית היא המוטיב המרכזי של החברה בימינו. אולי אתה חושב שכמו בימי הבינים, האמונה ויכולת הלחימה הם המוטיבים המרכזיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאני באמת לא מבין אותך. אולי כדאי שתיקח כמה רגעים, ותכתוב בצורה ברורה את כוונתך. א. מהי בדיוק אותה פעילות כלכלית שאתה מתייחס אליה כ"לא אנושית". ב. איזה מקצועות עוסקים באותה פעילות? מה לגבי פועלי יצור? מתכנתים? מטפלים פסיכולוגיים? עורכי דין? רופאים בקופת חולים? רופאים פרטיים? עבור אלו שכן עוסקים בה, איזה היבטים ספציפיים במקצוע נחשבים במסגרת אותה פעילות ואיזה לא? ג. מהם בדיוק החסרונות שנגרמים לחברה או לפרט בחברה כתוצאה מאותה פעילות כלכלית? האם אתה יכול לתת דוגמאות קונקרטיות מהשטח לחסרונות כאלו? ד. מהן הראיות לכך שאותה פעילות גורמת לחסרונות הללו (ואני מדבר על ראיות ממש, ביטויים מהסוג "הטבע של הכסף מנוגד למערכת יחסים אישיים" רק מבלבלים אותי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא ייחסתי חוסר אנושיות לשום פעילות כלכלית. אינני מבין היכן גירדת את זה. דיברתי על היותו של הכסף שהפך בחברה שלנו לא רק אמצעי אלא מטרה- מימד שמבטא הרבה מאד פעילויות אך הביטוי הוא אבסטרקטי- מספר. אתן לך דוגמא: השתתפתי פעם בישיבת הנהלת בית ספר איזורי מסויים. נציג אחד הקיבוצים היה הגזבר של אותו קיבוץ. באותה תקופה דובר על כך שבית הספר יתחיל לשלם לקיבוצים שכר דיפרנציאלי עבור עבודת המורים. אותו גזבר נחמד דיבר על כך שיש כל מיני מורים, כאלו שצברו יותר השתלמויות, עשו תארים נוספים וכאלה שלא השלימו את התואר. הדבר כמובן התבטא במשכורת. "שידעו מה הם שווים". אני מודה שהוא הקפיץ לי את כל הפיוזים. יושב לו הכלכלן הדגול בהנהלת בית הספר כנציג ההורים-הבעלים, ומקטלג את המורים על פי המדד היחיד שהוא יודע- הכסף שהם מביאים הביתה. אם הוא לא היה חבר הנהלת בית הספר הייתי מבין את זה אבל הוא חבר הנהלה; הכרתי את המורים; שתי המורות הטובות ביותר-אני מאחל לכל בית ספר מורות כאלה- לא השלימו את התואר. לעומת זאת היו מורים/ות עם תארים שהיו גרועים ומשעממים כמורים. על פי מימד הכסף היה ברור את מי צריך להעסיק אבל איכותו של מורה איננו נמדד בערך כספי. הכסף אינו אומר הרבה פעמים שום דבר חוץ מערכו המיספרי. שוב, אל תכניס לי דברים שאינני אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרדתי את זה מתגובה 372339. טוב נראה לי שכדאי שנעצור כאן, נראה לי שאני מרגיז אותך סתם וחבל. לסיום, רק אומר שאני מסכים שאיכות של אדם לא נמדדת במשכורת שלו, ושהתרבות שלנו אכן די חומרית, ושקשר מטפל-מטופל כולל גם יחס אישי אינטימי, ושיחס כזה אינו תלוי בכמות הכסף שהמטופל משלם. אבל אני ממש לא מסכים שהתובנות היפות הללו מובילות לטענה שזה לא בסדר שמטפל גובה הרבה כסף עבור שירותיו. בעיניי זו טענה מתנשאת ומתחסדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחושה שלי היא של תפיסה רומנטית ילדותית לעבודה של הפסיכולוג. אם העבודה של הפסיכולוג היתה מבוססת אך ורק על יחס, לא היה צריך ללמוד את המקצוע. ואם פסיכולוג משמש רק כחבר של המטופל אז הוא פסיכולוג לא כל כך מוצלח. כשהולכים לפסיכולוג הולכים בדיוק כדי לקבל עזרה מקצועית ולא את השירות שמקבלים בקו חם לסיוע זה או אחר או בפורום תמיכתי ברשת. השירות הזה עולה כסף. מי שלא רוצה - לא חייב. ואגב, במדינה סוציאליסטית כמו ישראל כמעט כל שירות אפשר לקבל גם בחינם או במחיר סמלי (קופות חולים נותנות מספר מסוים של טיפולים אצל פסיכולוג במחיר נמוך יחסית לזקוקים לכך, למשל). מי שרוצה יותר מזה, צריך לשלם. גם מי שרוצה מנתח פרטי, או בגד של מעצב, או כל שירות אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תגובה 372337 ב. לא אמרתי בשום מקום שעבודת הפסיכולוג מבוססת אך ורק על יחס. גם לא אמרתי שהשירות צריך להינתן בחינם. כן טענתי שהיחס הוא מרכיב *הכרחי* בטיפול נפשי; שמספר הטיפולים שמקציבות קופות החולים הוא נמוך בהרבה מהדרוש; ושיש לי בעיה עם הטענה הפסיכולוגית המקובלת שעצם התשלום על הטיפול משחק תפקיד חשוב ברמת האפקטיביות שלו. ג. כיוון שכ-70% מידידיי במשך השנים היו פסיכולוגים קליניים, קשה לי להניח שהסתכלותי על עבודתם היא "רומנטית" או "ילדותית". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |