בתשובה לאייל מולד(ר), 10/03/06 9:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם תתייחס (בנפרד) ל-400 ש"ח לטיפול כמו ל-180 ש"ח לטיפול? האם המחיר הגבוה לא יעכיר את תחושת האמון שלך בפסיכולוג? תאמר שזהו שוק ואם 400 ש"ח הם עלות גבוהה מדי-תמצא פסיכולוג זול יותר. אם אתה במצוקה, תקח את מי שהמליצו לך כפסיכולוג טוב, אבל המחיר הגבוה מנכר את הקשר ביניכם. בטיפול פסיכולוגי נוצר קשר שהוא לעיתים תלותי, לכן ישנו תהליך סיום הטיפול שאמור לרופף את התלות. שמעתי פעם הסבר מעובדת סוציאלית שתפקיד התשלום הגבוה להקל על הניתוק. לי נראה הטעון הזה כרציונליזציה לעשיית כסף טוב. אבל מדוע נלין רק על פסיכולוגים? מקסימיזציה של מחירים ורווחים היא עניין לגיטימי בתרבות שלנו. אני מתפלא שאינך מבחין בסממן הלא אנושי והקר שבתרבות הזאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם המחיר הגבוה לא יעכיר את תחושת האמון - מניסיון אישי, לא. תחושת האמון שלי בבעלי מקצוע (ובפרט פסיכולוגים) היא בדרך כלל תלוייה בעיקר בדברים אחרים והרבה פחות בתשלום. האם כשאתה הולך למוסכניק/רופא/יועץ השקעות, האמון שלך תלוי בעיקר בכמות הכסף שהוא גובה, או ביחס שלו אליך, בהסברים שהוא נותן לך ובאיכות הטיפול? נראה לי שהאופציה השניה היא הנכונה. קל וחומר אצל פסיכולוג. הסיפא של תגובתך היא (כרגיל) סתומה בעיניי. אני מתפלא מאוד שאתה רואה מקסימיזציה של רווחים בתור עניין לא אנושי. התכונה הזו שלובה באופן אינהרנטי כמעט בכל התרבויות מקדמת דנן, והיא נובעת מתכונות מאוד אנושיות. האם אתה מגדיר בתור "אנושי" אך ורק תכונות שאתה אוהב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי הטעות שלך. מקסימיזציה של רווחים והפיכת הכסף כמטרה ולא אמצעי, אינה "שלובה באופן אינהרנטי כמעט בכל התרבויות מקדמת דנן". זהו מאפיין בלעדי של הקאפיטליזם. אינני אומר שלא היו אנשים שחיו על פי תפיסת העולם הזאת כבר לפני 2000 שנה- לא היתה חברה שחיה על פי התפיסה הזאת. הפיכתו של איש העסקים למוביל בחברה והשיקול העיסקי ללגיטימי- היא דבר חדש יחסית. כשאתה מגדיר את זה כ"אנושי" מקדמת דנן אז אתה פשוט מסתכל במישקפים כחולים על העולם ואומר: ואו, איזה עולם כחול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מדוע התעלמת מעיקר ההודעה. ________ רכושנות, מסחר, צבירת אדמות ורכוש - היו בכל התרבויות. זה שרוב האנשים היה אריסים לא נובע מאיזהשהיא תפיסת עולם אנטי-קפיטליסטית שלהם. אבל מה שמדהים אותי, זה שאתה מסכים שהיו אנשים שחיו לפני 2000 שנה לפי התפיסה הזו, ואתה טוען שהיום זה תפיסה אוניברסלית, אבל לדידך זה עדיין משהוא לא אנושי? שיהיה. זה בערך כמו לקרוא לפתיחות מינית תופעה לא אנושית. העיקר שאתה מודע למי מסתכל במשקפיים על העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי לחלק השני כי בקשר לחלק הראשון, נדמה לי שמיצינו את הנושא. אם יש לי תחושה שהעלות לא הוגנת אז הדבר משפיע על האמון -והטיפול בנוי על אמון. אולי במקום להיות נדהם תתיחס למה שאני כותב. רכושנות, מסחר, צבירת אדמות ורכוש אינם פעילות קפיטליסטית. אינני מתייחס לקפיטליזם כמשהו רע או טוב אלא כאל שיטה. השוני העצום שבין הרכושנו, מסחר וכו' לבין המבנה הקפיטליסטי הוא בפרימט של הפעילות העיסקית על כל דבר אחר. הפעילות המיסחרית- לקנות בזול ולמכור ביוקר- לא נחשבה למכובדת בחברה, למרות שאפשר היה למצוא את התואר-''סוחר מכובד''. העיסוק בכסף בכלל נחשב כשווה ערך לרמאות. המושג של הון הוא מושג מודרני לחלוטין. במיוחד היותו של ההון סחיר ובד''כ מנותק מהייצור. כל אלו הן תופעות אנושיות כמובן. כשהשתמשתי במילים-לא אנושי- התכוונתי למימד שקיבל הכסף ולאבסטרקטיות שלו. לא לחינם מכנים היום מכנים הסוחרים את עצמם-אנשי עסקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מסחר תמיד נגע לקניה בזול ומכירה ביוקר. ב. עשית עכשיו shift לטיעונים שלך - עכשיו מי שעוסק בפעילות "לא אנושית" (מה פתאום רעה, אתה הרי לא מעביר ביקורת) זה אנשי העסקים שמתעסקים רק בהון ולא בפעילות יצרנית. אם ככה, אז אני לא מבין על מה אתה מתלונן - המטפלים עוסקים ביצרנות, כמו 90% לפחות משאר בעלי המקצועות. מה זה משנה אם *לדעתך האישית* איש העסקים הפך להיות "מוביל בחברה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תהפוך הערה אגבית שלי למרכז העניין. לא כתבתי באף מקום שמטפלים הם בעלי הון. כל הסטיה לכיוון הזה נעשתה בגלל ההתייחסות למשמעותו של הכסף בחברה שלנו. די נמאס לי מדו שיח החרשים הזה איתך; כנראה שיכולת הביטוי שלי לא מספיק טובה ולא הצלחתי להסביר היטב את השקפתי. ראשית, אינני מתלונן על שום דבר. שנית, נכנסתי לנושא מורכב ואל תציג אותי כמטומטם. מי שיש לו חנות גם הוא מנהל עסק-איש עסקים -עסקים קטנים -ולאו דוקא מה שמוגדר כבעל הון. מה פירוש-"*לדעתך האישית* איש העסקים... "? זאת איננה דעתי האישית ולא המצאתי אותה. הפעילות הכלכלית היא המוטיב המרכזי של החברה בימינו. אולי אתה חושב שכמו בימי הבינים, האמונה ויכולת הלחימה הם המוטיבים המרכזיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאני באמת לא מבין אותך. אולי כדאי שתיקח כמה רגעים, ותכתוב בצורה ברורה את כוונתך. א. מהי בדיוק אותה פעילות כלכלית שאתה מתייחס אליה כ"לא אנושית". ב. איזה מקצועות עוסקים באותה פעילות? מה לגבי פועלי יצור? מתכנתים? מטפלים פסיכולוגיים? עורכי דין? רופאים בקופת חולים? רופאים פרטיים? עבור אלו שכן עוסקים בה, איזה היבטים ספציפיים במקצוע נחשבים במסגרת אותה פעילות ואיזה לא? ג. מהם בדיוק החסרונות שנגרמים לחברה או לפרט בחברה כתוצאה מאותה פעילות כלכלית? האם אתה יכול לתת דוגמאות קונקרטיות מהשטח לחסרונות כאלו? ד. מהן הראיות לכך שאותה פעילות גורמת לחסרונות הללו (ואני מדבר על ראיות ממש, ביטויים מהסוג "הטבע של הכסף מנוגד למערכת יחסים אישיים" רק מבלבלים אותי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא ייחסתי חוסר אנושיות לשום פעילות כלכלית. אינני מבין היכן גירדת את זה. דיברתי על היותו של הכסף שהפך בחברה שלנו לא רק אמצעי אלא מטרה- מימד שמבטא הרבה מאד פעילויות אך הביטוי הוא אבסטרקטי- מספר. אתן לך דוגמא: השתתפתי פעם בישיבת הנהלת בית ספר איזורי מסויים. נציג אחד הקיבוצים היה הגזבר של אותו קיבוץ. באותה תקופה דובר על כך שבית הספר יתחיל לשלם לקיבוצים שכר דיפרנציאלי עבור עבודת המורים. אותו גזבר נחמד דיבר על כך שיש כל מיני מורים, כאלו שצברו יותר השתלמויות, עשו תארים נוספים וכאלה שלא השלימו את התואר. הדבר כמובן התבטא במשכורת. "שידעו מה הם שווים". אני מודה שהוא הקפיץ לי את כל הפיוזים. יושב לו הכלכלן הדגול בהנהלת בית הספר כנציג ההורים-הבעלים, ומקטלג את המורים על פי המדד היחיד שהוא יודע- הכסף שהם מביאים הביתה. אם הוא לא היה חבר הנהלת בית הספר הייתי מבין את זה אבל הוא חבר הנהלה; הכרתי את המורים; שתי המורות הטובות ביותר-אני מאחל לכל בית ספר מורות כאלה- לא השלימו את התואר. לעומת זאת היו מורים/ות עם תארים שהיו גרועים ומשעממים כמורים. על פי מימד הכסף היה ברור את מי צריך להעסיק אבל איכותו של מורה איננו נמדד בערך כספי. הכסף אינו אומר הרבה פעמים שום דבר חוץ מערכו המיספרי. שוב, אל תכניס לי דברים שאינני אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרדתי את זה מתגובה 372339. טוב נראה לי שכדאי שנעצור כאן, נראה לי שאני מרגיז אותך סתם וחבל. לסיום, רק אומר שאני מסכים שאיכות של אדם לא נמדדת במשכורת שלו, ושהתרבות שלנו אכן די חומרית, ושקשר מטפל-מטופל כולל גם יחס אישי אינטימי, ושיחס כזה אינו תלוי בכמות הכסף שהמטופל משלם. אבל אני ממש לא מסכים שהתובנות היפות הללו מובילות לטענה שזה לא בסדר שמטפל גובה הרבה כסף עבור שירותיו. בעיניי זו טענה מתנשאת ומתחסדת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |