|
||||
|
||||
כיצד אנו יודעים שהיהודים סובלים? הם מאותתים לנו זאת על ידי יללות, גניחות וכדומה - הכל לפי ההקשר. אצל היהודים שאינם מוציאים קולות סבל ספציפיים ניתן לראות תגובות גופניות: הרחבת אישונים, עליה בדופק ובלחץ הדם וכדומה. אבל כיצד אנו יודעים שכל אלה מצביעים על סבל? משום שאצל בני אדם הם מצביעים על סבל. אנו מניחים שאצל יהודים הסבל הוא דומה לבני האדם. אבל אצל מתנגדי הניסויים ביהודים אסור להניח הנחה כזו. הטיעון הבסיסי שלהם הוא שלא ניתן ללמוד מתגובת היהודים על תגובת האדם. גם ההיפך אמור להיות נכון. העובדה שאדם בוכה כשהוא סובל אין פירושה שאם יהודי מיילל, הוא סובל. אז כיצד מגיעים למסקנה שיהודים סובלים בשל הניסויים הנערכים בהם? |
|
||||
|
||||
זהו כמובן *לא* הטיעון של מי שמתנגדים ל"ניסויים ביהודים". אתה יכול לקרוא בדיון הזה ממש תגובות לגבי ניסויים בבני-אדם ובבע"ח המבוססות כולן דווקא על ההנחה שישנם ניסויים הגורמים סבל למי שהם מבוצעים עליהם, ומתמודדות עם השאלות המוסריות הנובעות מכך. רבים מהמתנגדים לניסויים בבע"ח שהשתתפו בדיון הזה בחרו שלא לעסוק בנושא מהפן המוסרי, אלא מהפן התועלתני-לאדם, והרחיקו לכת עד כדי טענה שלא ניתן להסיק מתגובותיו של בע"ח לגבי בני-אדם. טענה זו, כפי שהראה יובל רבינוביץ, ככל שמקצינים אותה (לטובת הטיעון התועלתני-לאדם), מכרסמת בתשתית המוסרית לקביעת עמדה ביחס לניסויים בבע"ח. מכיוון שלי, לפחות, די ברור שהטענה הנ"ל רחוקה מלהיות נכונה (ועל כך מעידים, למשל, הנתון שהביא טל לגבי תרופות המשמשות הן רופאים והן וטרינרים, וההצלחות הרבות ביישום מחקר בבע"ח לבני-אדם) לפחות כשמדובר בבע"ח מסויימים, ולכן אפשר לבסס את הדיון בניסויים בבע"ח (ובבני-אדם) על ההנחה שנגרם, או עשוי להגרם להם סבל במסגרת ניסויים כאלה, ועל הידיעה כי הניסויים האלה מועילים הרבה יותר משהם מזיקים, וב"תועלת" הכוונה היא כמובן להפחתת סבלם של אחרים - החולים, למשל. |
|
||||
|
||||
למרות שאין לי קשר לכותב ההודעה בשמו של ד''ר מנגלה, אני מאמין שהוא ניסה להתייחס לחוסר הרגישות הקיצוני שבדברי ד''ר רבינוביץ ולא לחזק את הטענה לגבי אי היכולת של האדם להפיק תועלת מניסויים בבעלי חיים. דבריו של יובל רבינוביץ מטילים ספק, כביכול, בסבלם של בעלי החיים, וזאת תוך נסיון ''להשתמש בנשקו של האויב נגדו''. הוא הקצין את דבריהם של המתנגדים לניסויים עד שיהפכו לאבסורד, ואז ניסה להציגם כעומדים מאחורי האבסורד הזה מה שלא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. כל דיעה, הגיונית ומקובלת ככל שתהיה, ניתן להציג כמגוחכת וכמטומטמת באמצעות טכניקה זו. באותה מידה שאפשר להקצין את דבריהם של המתנגדים לניסויים עד שמגיעים בסוף לאיוולת כמו הטלת ספק בקיומו של סבל אצל קורבנות הניסויים, כך ניתן להקצין את העמדה ההפוכה (תסכים שגם היא זכתה פה לייצוג לא מבוטל) ולהצדיק כל ניסוי בכל דבר שזז ובלבד שיהיה בכך משום תרומה כלשהי למדע. אני מאמין שלמרות קשת הדיעות הרחבה שקיבלה ביטוי בדיון הזה, אין אף אחד שאוחז בדיעה קיצונית מוחלטת לא מהסוג הראשון וגם לא השני (וזאת אפילו אם כך השתמע מהתנסחות לא זהירה של מישהו), ולכן תרגילים רטוריים מהסוג הזה הם מיותרים והם אף עלולים להסיט את הדיון לכיוונים בלתי רצויים. |
|
||||
|
||||
אינני סניגורו של יובל רבינוביץ לעניין זה. הוא ביצע תרגיל רטורי-דמגוגי שנועד להזהיר מפני נקודת-כשל מסוימת, וענו לו בתרגיל רטורי מוצלח פחות. טל כהן ניסה להציג את שאלות המודעות העצמית והסבל בדוגמאות ההיפותטיות-לפי-שעה של אנשים או בע"ח נטולי מערכת-עצבים מרכזית. אם, לפי הצעתו של רון בן-יעקב, מסתפקים בפן ההתנהגותי, אפשר גם להפליג למחוזות הקיברנטיקה, ולתהות מה דינה של מכונה המחווטת כך שתציג התנהגות "סובלת" בתגובה "לכאב". האם ניתן לפטור אותנו לאחריות לסבל שלה רק מפני שהיא יציר-כפינו? אם צובטים אותה היא לא מצטבטת? |
|
||||
|
||||
הגישה האנתרופוצנטרית זו שמעמידה את האדם במרכז הבריאה ומאפשרת את התוקף ה"מוסרי" לפגיעה או אי פגיעה ב"יקום הסובב" .לא עמדה כאן לדיון.הדיון התועלתני הוא עדין במסגרת החשיבה האנתרופוצנטרית .נדמה לי שלכיוון של Animal Rights כקטגוריה שוה ל Human Rights יש פוטנציאל הרבה יותר גדול . |
|
||||
|
||||
הדמגוגיה לא מחזיקה מעמד. אם היה מישהו טוען שלא ניתן להסיק מתגובות של יהודים על תגובות בני אדם אחרים, היית יכול לנסות ולהשתמש בטיעון מקביל לזה שבו אתה מנסה להשתמש. איש לא טוען זאת. הטעם נגד ניסויים בבני אדם אינו הדעה שלא ניתן להסיק מתגובות של בני אדם על תגובות של בני אדם אחרים. כן ניסו לטעון שבעלי חיים שונים עד כדי כך מבני אדם, שהניסויים הם חסרי ערך מדעי. הניסויים גורמים לסבל, והטענה כאילו הם חסרי ערך מדעי אינה נכונה. ניסויים כפויים בבני אדם אינם מוצדקים מהבחינה המוסרית, אם כי ניתן להפיק מהם ערך מדעי. |
|
||||
|
||||
הדמגוגיה באה לשרת מטרה אחרת ולא להתווכח עם הטענה האבסורדית ממילא שלך. חשוב רגע על ניצולי שואה כמו הדודה ההיא שישבה וכתבה מאמר שלם למה אסור להשתמש במלה סלקציה. דמיין איך היא תגיב לקריאת דבריו המרושעים שכתב פה זה שכינה את עצמו מנגלה על היהודים שלא סובלים. אז אולי תתחיל להבין כיצד נשמעים דבריך המרושעים באזני אנשים בעלי רגישות לסבלם של בעלי החיים. אתה בטח היית מלא שביעות רצון מעצמך כשישבת מול המחשב והקלדת במרץ איך לפי מתנגדי הניסויים החיות אולי בכלל לא סובלות, הא הא, איך הכנסת להם, בחיי, תראה איך כולם נעלמו מרוב בושה. הבעיה היא שגם בזמן שכתבת את דברי הבלע שלך ממשיכות מכונות העינויים וההריגה לפעול כתמול שלשום, אדון דוקטור. הדבר היחיד שבאמת הצלחת להוכיח הוא שגם בישראל יכולים לצמוח מכחישי שואה. |
|
||||
|
||||
כלומר - לא הייתי צריך להעלות את הטיעון, משום שמייד יקפצו כל מיני מטורללים וישוו את מה שכתבתי לאידאולוגיה הנאצית? נראה שנשק יום הדין של מי שמפסיד כאן בויכוח הוא "כן, גם הנאצים חשבו כך, דמגוג שכמוך". אני העליתי כאן טיעון ספציפי, וכל מה שקיבלתי בתמורה הוא נסיון לשפוך עלי מי שופכין. ועכשיו - מישהו מוכן להסביר לי מה פגום בטיעון שלי ללא עזרה של נאצים? |
|
||||
|
||||
לא היית צריך להעלות את הטיעון משום שהוא טיעון מגוחך וטפשי כפי שגם אתה יודע היטב ומשום שהעלאתו כרוכה בחוסר רגישות קיצוני ומופגן כלפי חלק גדול ממשתתפי הדיון. |
|
||||
|
||||
אלמוני יקר ראשית, "מגוחך" ו"טפשי" הן בעיקר מילות גנאי, שאין להן מקום בדיון תרבותי. גם אם אתה חושב כך מנומס יותר להסביר מדוע הטיעון שגוי מבחינה לוגית או סותר דברים קודמים או סותר דברים שעדיין לא נאמרו (כלומר, להוסיף לדיון). אחרת, זו סתם השלכת רפש בזולתך. שנית, מה זאת אומרת ש"שהעלאתו כרוכה בחוסר רגישות קיצוני ומופגן כלפי חלק גדול ממשתתפי הדיון"? האם דיון הוא עניין רגשי או עניין שבא לברר נושא העומד על הפרק? האם עלינו להשמיט עובדות בגלל שהן "לא נוחות/פוגעות"? פתאום המדרון החלקלק ל"משטרת המחשבות" נראה קרוב מתמיד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |