|
אפשרות רביעית: כבר נוצרה סלקציה טבעית מראש באוכלוסיית הנרשמים לביה"ס. בבי"ס שמצוי באזור מבוסס, ובגיל שאחרי כיתות א'-ב', יש יסוד להניח שרוב ההורים כבר איבחנו את הבעיה (בין אם היא אמיתית או אמיתית-למחצה), וכבר העבירו את הילד למסגרת אחרת, תובענית פחות או אפילו טיפולית.
אני מסכימה שהראייה של כותבי הספר קצת גורפת. עם זאת, הם מציינים הרבה "אפשרויות מילוט" מאיבחון המוני של 90% מהבנים: למשל מתן אפשרות לפרוק אנרגיות באופן ממוסד (הפסקה, שיעור ספורט), יצירת "סביבת בנים" (ואפילו בי"ס לבנים בלבד) שנותנת לגיטימציה לטמפרמנט השונה, והפעלה של פחות ענישה נוקשה, שמקשה על שחרור לחצים כנ"ל. למותר לציין שהם שוללים ענישה גופנית, שלדבריהם מעקרת מהבנים את האמפתיה שבתנאים אחרים יכלו לפתח, ותומכים ב"משמעת הולמת" מתונה.
|
|