בתשובה להאייל האלמוני, 26/02/06 16:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה חתול שלא חסר לו כלום ממנעמי הוויסקס והקטלי טורח בכלל להתגנב, לארוב, ולזנק לעבר היונה, שבכל מקרה רואה אותו כי הדשא לא ממש מסווה אותו, ולכן היא יכולה להמשיך לנקר בשלווה, ולברוח ברגע נכון ולא שניה לפני זה? סיפור: פעם ראיתי עוף דורס כלשהו (זה היה בטיול בארה"ב, ואני לא מכירה את הציפורים שלהם) צולל על עוף קטן יותר, בגודל של זרזיר נניח, ומפיל אותו לקרקע, ליד קבוצת שיחים ברחוב שקט של עיר. ואז, באותה מהירות הדורס עזב את טרפו ונסק בחזרה כלפי מעלה. הזרזיר צלע לעבר השיחים ונעלם בתוכם ואני כבר שמחתי על שניצל. ואז הגיח מהשיחים חתול בית מפוטם והציפור בפיו! ולא ניחם אותי לדעת שהדורס ברח (כנראה) בדיוק בגלל שהבחין בחתול, כך שהזרזיר לא היה ניצל בכל מקרה. במשך יומיים-שלושה אחרי זה שנאתי חתולים. (ואחר כך כבר לא, כמובן). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה סיבה שהחתול שלי היה קופץ וצד את הקרסול שלי בשעה שדידיתי להנאתי בבית, ומאותה סיבה שערס ממוצע קורא לך ''מותק'' ברחוב. עניין של אינסטינקטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה קופץ כשדידית? למה בלשון עבר? הוא כבר לא קופץ או שאתה כבר לא מדדה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קפצה עליו הזיקנה והוא כבר לא קופץ. לפני שלבך נכמר על החיה הזאת, קחי בחשבון שהוא מפיק כל מיליגרם אפשרי של הטבות ממצבו הגריאטרי, בלי שום התחשבות במצב הלא-הרבה-יותר-טוב של בעליו. אל השיש במטבח הוא כבר בקושי מגיע, ולא פעם אני נאלץ להעניק לו שרותי מעלית כדי שיוכל לשתות מהברז החביב עליו, שכן את קערת המים שלו הוא מחרים באדיקות שרק נטורי קרתא יכולים להתחרות בה. מאחר ותרגיל על כנפי נשרים הזה חביב עליו עד מאד, הוא לוגם בכל גיחה רק לקיקות ספורות, כדי שיוכל לשוב ולהתלונן על צמא לאחר כמה דקות. בקרב העצבים שמתפתח הוא מנצח באופן עיקבי, מאחר והוא עמיד לחלוטין בפני צעקות ה"סתום כבר", וגם דברי כיבושין מנומקים להפליא בדבר הצורך בויתורים הדדיים אצל בני זוג נופלים על אזניים ערלות (אבל זה לא פלא; הוא חרש). הרופא שלי אומר שהפעילות הגופנית הזאת היתה יכולה להועיל לי אלמלא מכשלה אחת: בשעה שאני מחכה למר חתול שיסיים את ליקוקיו כדי שאוכל להצניחו מעדנות מהשיש לרצפה, אני עומד בסמיכות יתרה למקרר, כך שכל גיחה כזאת עולה לי בכמה מאות קלוריות. כל זה עוד לפני שאני מספר על המרורים שהוא מאכיל אותי בכל פעם שעלי להאכיל אותו ועוד כהנה וכהנה מעללים מקפיאי דם של התיפלץ המפורוון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהוא הדביק אותך בטוקסופלסמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בלתי אפשרי מבחינה כרונולוגית. הייתי משוגע הרבה לפני שהכרתי אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(: טוב, לפחות זה החתול שכבר לא קופץ, ולא אתה שכבר לא מדדה. אצלי שאלת שאלות מצערות-בפוטנציה (אולי אתה כבר לא מדדה כי הורידו לך מאז את הרגל הבעייתית), וחרטה על השאלה חצי שניה מאוחר מדי, היא כמעט אינסטינקט. ובנימה שפויה-יחסית זו נתפזרה לעניינינו, אני חושבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק על שאלות מצערות בפוטנציה, גם על הדוגמה ההיפותטית ההומוריסטית שבסוגריים מותר להצטער. גם דוגמאות, אפילו היפותטיות, אפילו הומוריסטיות - הן לפעמים ממש מיותרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם היתה לי רק רגל אחת אני לא רואה ממה הייתי נפגע (אבל אולי זה מפני שאני לא רואה טוב בעין היחידה שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אתה, זה אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חביב. מדי פעם אני נתקל בסרטונים על חתולים שיודעים לפתוח דלתות, לחרבן באסלה, להוריד את המים וכיוצא באלו. החתול שלי, חוששני, נמצא בליגה אחרת לגמרי, יחד עם שטיחים, הגומיות שעוצרות את הדלת והפנלים שנשרו לפני כמה שנים ואו-טו-טו אני מתקן אותם. ''גם אתה לא בדיוק מדען טילים'' הוא עונה לי כשאני מתלונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(: אולי הגיע הזמן להוסיף ל:למה יש לטווס זנב גדול, ול:למה יש לאריה רעמה, שאלה שלישית: למה אנשים מאמצים חתולים.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קיבלתי אותו בירושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים לא מאמצים חתולים. זה החתולים שמאמצים אותנו. _________ העלמה עפרונית, וחתול שלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שלישי? אני הייתי תחת הרושם שהרבה יותר. לא אמרת פעם שאת כבר בדמויות משנה נידחות מ"הנסיכה הקסומה"? __ ל.ב.פ., עם אותה חתולה כבר 17 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פזיק (אחותה של איניגו) נעלמה אחרי שבייבי-פזיק מתה ולפליאתה הרבה לא הצלחנו לתקן אותה. תקופה קצרה אחר כך איניגו המליטה רביעיה - לבאטרקפ נמצא בית חם ואוהב, מקס מת כעבור שבועיים, ווסטלי (הו ווסטלי!), החביב עלי מכולם, נעלם אחרי שנה והשאיר אותי עם לב שבור ועם המפרדינק, אחותו השמנמנה. ככה שכששלומי הגיע, הוא היה השלישי. בינתיים נסעתי לחו"ל, חזרתי, וגיליתי שכל הפליטים חזרו לצפון, ואיתם גם הוא. אז עכשיו שוב שתיים. *כנראה אחת התגובות היותר מיותרות באייל. סליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מיותרת? לא הייתי שואלת אם לא רציתי לדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שימו לב שהחתול, מעבר לעניין של הסיבה מסובב, עוסק בשאלה פיסיקלית\מטאפיסית: לאן הולכים המיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנרת התייבשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בדרך כלל אוכלת זרזירים צולעים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא, זה לא שהיא שמחה לאכול שניצל. שניצל היה שמו הפרטי של הזרזיר החביב ההוא. "שמחתי על שניצל..", זה בערך כמו - "שמחתי על קליינרמן..". עכשיו מובן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שֵ + ניצָל שהוא ניצל שהוא לא נפגע עכשיו קפיש? כמו בשריפה ההיא במפעל עם 100 עובדים. 50 ניצלו ו-50 ניצלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, שֶנִּצַּל (שי"ן השימוש בסגול, צד"י בפתח כי זה זמן עבר, דגשים חזקים לקישוט) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא תגיד לי מה שמי, *אני* אגיד מה שמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL לארבעת האלמונים, ולשניצל גם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |