 |
|
 |
||
|
||||
 |
(: טוב, לפחות זה החתול שכבר לא קופץ, ולא אתה שכבר לא מדדה. אצלי שאלת שאלות מצערות-בפוטנציה (אולי אתה כבר לא מדדה כי הורידו לך מאז את הרגל הבעייתית), וחרטה על השאלה חצי שניה מאוחר מדי, היא כמעט אינסטינקט. ובנימה שפויה-יחסית זו נתפזרה לעניינינו, אני חושבת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק על שאלות מצערות בפוטנציה, גם על הדוגמה ההיפותטית ההומוריסטית שבסוגריים מותר להצטער. גם דוגמאות, אפילו היפותטיות, אפילו הומוריסטיות - הן לפעמים ממש מיותרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם היתה לי רק רגל אחת אני לא רואה ממה הייתי נפגע (אבל אולי זה מפני שאני לא רואה טוב בעין היחידה שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אתה, זה אני. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |