בתשובה להאייל האלמוני, 05/02/06 9:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חח,נתונים מעניינים ומוכרים-במקור שהמחקרים יצאו לראשונה הם הכו בהלם את החוקרים עצמם והנתונים נותרו לא מפורסמים-בשל החשש הכבד להשלכות החברתיות,במשך שנים. מצחיק שככל שהבחורה יותר ווייט טראש היא יותר מועדת לבגוד -אני מניח שגם נשים ממעמד גבוה בוגדות לא פחות,אם לא יותר בהתחשב בסגנון התרבותי הנלווה למעמד -אלא שהן משתמשות באמצעי הגנה,כנראה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וסבתות יהודיות? הן לעולם אינן בוגדות עם גוי שכן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגידות המוניות ,ויותר מכך,בין גזעיות ובין לאומיות התחילו ,כנראה,רק עם עליית המערב המתריני כפי שאנו מכירים אותו היום וזה אומר שלא לפני הרבה זמן בכלל. ואם הסבתות בגדו אז הסבים אמורים להיות מועדים יותר לבגידה .ועדיין לא שמעתי על הרבה מקרים באמת אינגה באה להרשל בתביעת מזונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שאני סבור שיצר לב האדם לא השנה באופן קטגורי בשנות הששים. על פי השמועה, גם במאה ה19 היו הריונות מחוץ לנישואין. "לא תנאף" נחקק כיוון שניאוף הוא חלק מהאופי האנושי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והטאבואים החזקים נגד גילוי עריות גם הם מעידים שגילוי עריות הוא חלק מהאופי האנושי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעת זיגמונד, כן, בוודאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שכרגע הכף נוטה לכיוון השני. בכל אופן אני חושב שזה מראה שזה שיש לנו חוקים ''טבעיים'' נגד משהו לא ממש מלמד אותנו על ''האופי האנושי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק. אם כי לא ברור לי מה זה חוק "טבעי". החוקים הם חלק מהתרבות האנושית, וככאלה הם מלאכותיים. גילוי עריות מזעזע אותנו; גם אכילת בשר אדם. ברור שיש מי שמפר את האיסורים האלה - אחרת הם לא היו נכתבים במפורש, הם היו ברורים מאליהם. אבל זה לה אומר הרבה על מידת הנפוצות של ההפרות, ועד כמה הן חלק מהאופי האנושי. (אני מקווה ש"האייל" לא יקרוס מרוב הפתעה: מה זה? מגיב משתכנע?!?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת הנסיון להחזיר את המצב האיילי לקדמותו, בלי הפתעות ובלי שיכנוע הדדי, חשוב לי כאחד המוסים מקנדה להבהיר כי ממגענו עם בני אנוש, הם לא היו טורחים להכניס לספרי החוקים שלהם, בכל התרבויות כמעט, סעיפים שלא הטרידו חלק נכבד מהאוכלוסייה. כמו *לא תנאף* *לא תגנוב* *לא תרצח*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב ש"חלק נכבד" מהאוכלוסיה לא רוצח משום שזה כתוב בעשרת הדיברות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה מה נחשב רצח. ועל מה יש טאבו. בחברה הערבית מקובל רצח על רקע חילול כבוד המשפחה. וכן גאולת דם. ושניהם, כמדומני, נחשבים למוצדקים. דו קרב שבו אחד הצדדים הורג את השני, היה מקובל מאוד כאמצעי חיסול חשבונות על כלום בהרבה מקומות בחברה המערבית, ממערב ארה''ב ועד גרמניה. הרג תינוקות לא רצויים, בשל מינם (או ליתר דיוק, בשל מינן) קורה לא מעט בסין. ואלה רק מעט דוגמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסעיפים האלה באמת מטרידים חלק נכבד מהאוכלוסיה, אבל לא בגלל שאותו חלק נכבד רוצה לעבור עליהם אלא בדיוק להיפך: לרוב האנשים יש רתיעה חזקה מהם ולכן גם מיעוט קטן שעובר עליהם מעורר הרבה אי נחת. מכאן הטאבו החברתי הנוקשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנטיה המקובלת היא לדבר על שלושת הסעיפים האלה בנשימה אחת. האמת היא שבכל הנוגע למוטרדות ואי הנחת (עליהן מדבר שכ"ג) ובייחוד מבחינת הטאבו, יש הבדל גדול בין השניים הראשונים לבין האחרון. ניאוף הוא דבר שרובנו עושים בשלב זה או אחר. גניבה - לא רובנו עושים את זה, אבל זה מהווה עיסוק קבוע באחוז אוכלוסיה מסויים, ואצל שכבה מסויימת - מקור פרנסה יחיד/כמעט יחיד. שלא כמו ניאוף וגניבה, רצח על בסיס אינדיווידואלי, שלא במסגרת מלחמה - הוא נדיר מאוד. להערכתי, פערי התדירות הם גדולים גם בחברות בהן נהוג "רצח על רקע כבוד המשפחה", אם כי אחוזי הפער הם שונים מאשר בחברות בהן אינו נהוג. נראה שרצח הוא סעיף שונה ומובדל מהשניים האחרים בהתייחס לשאלת מה "טבעי", ומה החקיקה בכל התרבויות יכולה ללמד אותנו על ה"טבעי" וה"לא טבעי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לכל ההערות שכוונו להודעתי בתגובה 366885 רק שניאוף, כפי שצוין, הוא אופרה אחרת. נובע אולי ממניעים גנטיים של הרצון להפיץ את הדנ"א כמה שיותר. כך שאפשר לראות בניאוף תופעה *טבעית* ולא התפתחות של *האבולוציה התרבותית* כדוגמת *לא תרצח* ו*לא תגנוב*. ------------------ ניתן להכיל גם את *לא תגנוב* במסגרת הרחבה של *לא תחמוד*. עוד תכונה אנושית *טבעית* למדי. כמעט כולנו *סחבנו* *פילחנו* משהו בשנות הילדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם גניבה עושים רבים, רק שמלבינים חלק מהגניבות ומכנים אותן במילים אחרות. רוצה דוגמה קצת קיצונית? תכנון מס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די מדויקת האמירה על כך שגם גניבה עושים רבים. וגם עניין מכבסת המילים. רק שתכנון מס אינו נופל תחת הגדרת גניבה - כנטילת דבר-מה ללא רשות בעליו. אם הבעלים של המדינה הם אזרחיה, ואם הם בחרו בנציגיהם לכנסת, שמתוקף חוקיה יש רשות מבצעת כולל משרד האוצר הממונה על הגוויה, או אז חשבונאים מקצוענים ימצאו עבור לקוחות את הדרך לשלם פחות. במסגרת החוק. מסגרת החוק היא הקובעת את הגבול בין גניבה לתעלול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית-גביה. מדוע כתבתי שתכנון מס הוא הרבה פעמים מין גניבה לגאלית? כי כפי שנעשו הרפורמות במס, אלו שעשו את הרפורמות הם גם יועצי מס-אם במעשה ואם בפוטנציה. כדי שהדברים ישמעו טובים, קוראים לצוות המומחים שמציעים את הרפורמה -"מומחי מס". למרבית ההפתעה תמצא אותם כיועצי מס. זה נראה כמשחק חצי מכור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי גוויה. שלי. כך אני חש בכל הקשור ברשויות המס. אז עכשיו נלך אחורה לראשית ההיסטוריה של המיסים, מקומם בחיי החברה ועיוותים כלכליים? יש חוקי מס ויש כאלה שעבודתם למצוא את הנתיב העדיף ללקוחותיהם. אין פה שום דבר הקרוב אפילו ללקיחת דבר-מה שלא ברשות בעליו. שזו גניבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת אין טעם ללכת עד לאדורם אשר על המס, ומה עוד ובסוף סקלו אותו באבנים והוא מת. ההבדל היה שהמס אז הלך כמעט ורק להחזקת צבא ובניות ראוותניות. היום נוסף לאלה יש עוד מספר תחומים. הבדיקה הטובה ביותר היא הבדיקה הממוקדת; תראה את אבירי הליברליות והמתנגדים למיסים, איך הם דוחים כל הצעה של הממשלה להעניק להם מענק/הלוואה בתנאים עדיפים על השוק/זיכיון/בלעדיות/פטור ממיסים ומארנונה וכד'. אני מבין שהמדינה בונה על כך שהיא תקבל את המענקים וכו' האלה חזרה בצורת מס. קשה לי לחפש בעיתונות של תקופת ועדת רבינוביץ את מה שנכתב. האירו אז את הקשרים הסימביוטיים בין המומחים שבונים את הרפורמה לבין עצותיהם בכובע השני שלהם- כיועצי מס. אבל זה אצל בכירי משרד האוצר שמוצאים עצמם עובדים אצל מבוקריהם. אבל כאן אני נכנס לביצה עמוקה ולשטח אש שמטווח על ידי תומכי המגזר העיסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין גם לי שום סיבה לגלות ולו שמץ אהדה לכל העוסקים במלאכת הגוויה. מכל הצדדים של השומה. לדידי כולם פסולים לעדות. הרי כשהיינו ילדים אף אחת לא אמרה שהיא חולמת לשרת את האומה כנציבת מס-הכנסה. כפי שאף אחד לא התיימר להיות מוביל חברתי בתחום השפד''ן. נקלעים לעיסוקים הללו, לא בוחרים בהם במודע. במידה מסוימת ניתן לומר כי מדובר בד''כ בטרגדיה אישית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעונים האלה מזכירים לי את הכנסת הלא לגיטימית של מר אנשלוביץ'. אתה יכול להעביר ביקורת על צורת קבלת ההחלטות ועל ההגיון שבבסיסן, על ניגוד אינטרסים ושחיתות שלטונית, על הקשר בין הבוחר לנבחריו, על איכות המנהל הציבורי ואיכות הציבור המנוהל, על שלטון ההון ורפיסות האון, על קפיטליזם חזירי וסוציאליזם חייזרי ועל אלף ושניים עניינים אחרים שודאי ראויים לדיון ואוי אף לביקורת קטלנית. הקפיצה מכל זה לטענה שתכנון מס הוא גניבה אינה אלא גניבת דעת. במשטר דמוקרטי הגבול בין המותר והאסור נקבע באופן אחד ויחיד, על פי חוקים שנחקקים במוסדות הנבחרים ועומדים בביקורת שיפוטית, ולא עפ''י מה שאתה חושב עליהם. על כל חוק שתבחר אוכל לשלוף לך די הסתייגויות מהסוג שהבאת כדי ''להצדיק'' את אי קיומו. למזלך, גניבת דעת אינה עבירה בת-ענישה, או שהיית חולק תא עם מר אנשלוביץ' בגולאג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גניבת דעת היא דווקא כן עבירה בת ענישה (קוראים לזה הונאה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב מהצינוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למירע ידיעתי אין אפשרות כיום לכתוב מהצינוק הודעות באינטרנט המהיר (למעט טוקבקים), שכן שב''ס טרם התקינו הוט-ספוט במרתפי מתקני הכליאה. בניגוד למצב השורר על פני השטח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך? מעולם לא הזמנת אותי לבקר בביתך. (במחשבה שניה, תחסוך לי ולך את אי הנעימות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה יכול להיות נחמד מאד לחלוק תא עם אנשלוביץ בגולאג. לא דיברתי אף פעם על קפיטליזם חזירי, אינני פוליטיקאי וודאי לא שמעון פרס. באשר לתכנון מס, הכמות היא האיכות בתחום הזה. מדובר על מציאת פרצות ואולי גם יצירת פרצות המאפשרות ''לחסוך'' עשרות מיליוני שקלים. אינני מדבר עליך או עלי. התייחסות לתכנוני מס כאל גניבה איננה הברקה מקורית שלי. אחד העיתונאים ממרכז הקונסנסוס כתב על זה בזמן עבודת ועדת רבינוביץ- רק שאינני זוכר מיהו. ובגלל זה לא ציינתי את העובדה הזאת. אל תחפש בכל מה שאני כותב התקפה על הקפיטליזם החזירי. אינני חושב שצריך לבצע מהפכה ולהקים כאן מבנה לא קפיטליסטי וגם אני חושב שהויכוחים בינינו הם על פרופורציות ולא על עצם הרעיון של כלכלה חופשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם אחד העיתונאים כתב את זה אני לוקח את דברי בחזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח אותם *בחזירה*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה יכול להיות נחמד? כנראה שמעולם לא היית בגולאג, וטוב שכך. זה לא נחמד, אפילו עם אנשלוביץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אנשלוביץ הוא דגם של שותף-לתא אידיאלי, אופטימלי, או סטנדרטי? והאם יש תקן בינ"ל לרעים לגולאג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי אנשלוביץ נא לפנות לאנשלוביץ או לאיציק. לגבי הכיף שבגולאגים נא לפנות לסולז'ניצין. את השאלה האחרונה לא הבנתי, אבל נראה לי שגם אותה אין טעם להפנות אלי. אולי תנסה אצל רוחו של לנין. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפניה. ניסיתי אצל סטלין - שיחה ממתינה עם טרוצקי. שלחתי מייל לגולאג - ענה לי איזה קולאק: אנשלוביץ לא גר כאן יותר. ונמאס לנו כבר ממשחק איציק. עברנו לרולטה רוסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר ההרפתקאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. בגולאג אין תאים. יש צריפים שאותם חולקים המון אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותמיד אני חוטף על העדר חוש הומור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקצת מסבך את התאור הזה הוא העובדה שיועצי מס מכירים בשתי מחלקות של תכנוני מס - ''תכנון מס'' סתם (מותר), ו''תכנון מס אגרסיבי'' (אסור). הבעיה היא שבהרבה מקרים אי-אפשר לדעת האם התכנון הפרטי שלך הוא כזה או כזה, וצריך לחכות לפסיקת בית-המשפט או החלטה של נציבות המס. עד אז מתכננים ומקווים לטוב (או שהולכים למשרד יועצי-המס שבו עובד נציב השירות לשעבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורה האחרונה שלך היא הויטמינים. נציב המס לשעבר היה גם בצוות שהכין את הרפורמה, שמע עם האחרים השגות מ''מומחי מס'' שהם הברנז'ה שנותנת ייעוץ מס ולא צריך להוסיף עוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימי הביניים, כל יום של פסטיבל או קרנבל (כל שני וחמישי בערך) נתן לגיטימציה להתהולל עם מי שאינם בני הזוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימי הביניים, רק בשני וחמישי היה מותר להזדיין. כלומר, כעיקרון, ככל הידוע לי, סקס היה מחוץ לתחום בימי שישי (כי ביום שישי נצלב ישו), ביום ראשון, בכל יום שיש בו צום או חג כלשהו, ובימים בהם האשה במחזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסור במחזור? נהדר. זאת אומרת שלביוץ היא מגיעה עם היתר בגידה רשמי כמעט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתר בגידה? ניאוף של אשה חמור הרבה יותר מניאוף של גבר. כפי שרצח של גבר בידי אשתו חמור בהרבה מרצח של אשה בידי בעלה (אשה שרצחה את בעלה נשפטה לא רק על רצח אלא גם על treason, כמו משרת שרצח את אדונו או שוליה שרצח את המאסטר), עד המאה ה-19, כולל. והנה לינק לפרוטוקולים באולד ביילי, 1674-1834 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדברת על ניאוף בימי הקרנבל, שבהם הכל היו מותרים לכל (אם כי לא ירדתי לפרטים ואולי נשים נשואות לא נכללו בהסדר הבלתי רשמי הזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קורה לבחורה שנכנסת להריון כתוצאה מניאוף מופקר שכזה? סולחים לה כי זה קרה בקרנבל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, גם לנוצרים יש בעיה עם המחזור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנוצריות? כלומר, לאשה נוצרייה אסור להתעסק עם גבר בזמן מחזור, אבל לגבר מותר להתעסק אתה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבורה שלרוב בני האדם בעולם המערבי יש (או היתה) בעיה עם סקס בזמן מחזור, כי כמדומני גם באיסלם זה אסור. לא מדובר פה על אי-נגיעה או על 7 ימים נקיים אלא פשוט המנעות מחדירה בזמן הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו, דם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אז? בימי הביניים עוד לא היה איידס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר? לעניין האיידס, אם כבר יש חדירה אז האלמנט של הדם לא רלוונטי - נוזל הזרע מספיק. ולצורך העניין - סקס בזמן מחזור זה לא כזה שוס גדול, שלא לומר - קצת מלכלך (אני באמת רוצה לפגוש את הבחור שיסכים לרדת לי כשאני מדממת). טרקטור טוב אולי חורש גם בבוץ, אבל אין שום סיבה שהוא לא יחכה שיפסיק הגשם. לפחות לא כשהחורף די קצר. ופרט לכך, אם יש שם טמפון, אז המקום כבר תפוס. כן, ברור, אפשר להוציא אותו, וזה גם לא היה רלוונטי בימי הביניים, אבל עדיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין ה"שוס הגדול" הוא לא חלק מזה. יש הרבה דברים שיכולים לגרום לסקס להיות פחות מ"שוס גדול". מה שמעניין אותי זה הסיפור הדתי. ביהדות זה מובן: אלה ימים שאין בהם פוריות, ולכאורה גם הדם הזה הוא טמא משום שיש בו אלמנט של מוות. לגבי הדתות האחרות, אני תוהה מה הרציונל (לכאורה) מאחורי האיסור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גברים שאין להם בעיה לרדת לבחורה במחזור. אני אחד מהם. זה לא אסון כזה גדול כפי שמציגים את זה בדרך כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
-"זה לא מכבר היתה בנידתה". -"איך את יודעת? את עוקבת אחריה?" -"השלגים ליד הבית הסמיקו". (הנשמות הטובות ממשפחתה של ואנדה על ואנדה, ציטוט חופשי מהעבד, בשביס סינגר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בחורה, לא? שאלי את הבחורים שכאן מה דעתם על דימום מתוך האיבר שאליו הם אוהבים לחדור. או לחילופין, אם נתעלם מההסבר הביולוגי למחזור, דם = פצע. בפצעים לא מחטטים, ובטח שלא דוחפים לתוכם דברים. אה, כן. ןלחלק ניכר מן האוכלוסיה יש רתיעה מדם גם אם הוא לא יוצא מתוך איברים רגישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בזה העניין. ביהדות יש הרבה איסורים גם על דברים שאוהבים לעשות. גם באסלם, כמובן. לא אוכלים חזיר, לא שותים יין... כל מיני. ואם רוב האוכלוסייה נרתעת מדם, לא נראה שיש צורך באיסור מפורש כזה: ממילא זה לא יקרה. מה שאת מסבירה הוא ההסבר הפסיכולוגי, שנראה מובן מאוד על פניו. אבל זו לא השפה הדתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שאפשר לנתק את ההסבר הפסיכולוגי מההנמקה הדתית. הן נבנות זו מתוך זו. כך למשל, חוקי הנידה נגעו פעם, לפני המון זמן, לגברים בלבד (או בעיקר), והיישום שלהם לגבי נשים היה בפסיקה דתית שלא שונתה מאז. אי אפשר לנתק מזה את ההתייחסות התרבותית לדם המחזור. ע"ע התזה של ג'וליה קריסטבה, שדיברה על "בזות" (abjection), שם כולל להפרשות הגוף המנואצות שהפטריארכיה (אלא מי?) מגדירה, מסווגת ופועלת להרחיק מן החברה במנגנונים מסודרים. לא מדובר על הלכלוך בלבד, אלא על עונג אסור הכרוך בו (יחסי מין הומוסקסואלים, יחסי מין בזמן המחזור, הנקה וכולי). עונג שעליו אין לפטריארך שליטה, או שליטה פחותה. העובדה שחלק גדול מן התהליכים שמייצרים אותה הם נשיים (מחזור/לידה/הנקה) סייעה להדרת נשים במנגנונים מסודרים שונים שבאים לשים גבול ומעצור חברתי לאותה "בזות" - האוהל האדום למשל, שאליו פורשות נשים בזמן מחזור. או ספירת ימים נקיים ביהדות. או האיסור על שפיכת זרע לריק (שהזין הדדית את מצוות פרו ורבו ששימשה לו צידוק). או התהליך שהתרחש בזמן החדש, של שליטה גברית בקבלת הלידה והפקעתה מהנשים המיילדות. מעניין שהפרשת הגוף הנקייה וה"אצילית" ביותר היא דווקא הדם הניקז מהוורידים (להבדיל מדם וסת), שעליו נכתבו שירים ולכבודו צוחצחו חרבות. אולי בגלל שהפרשה זו מתקשרת למוות מוקדם אלים או מלחמתי, שמסורתית שייך לגברים. ואולי בגלל שמוות כזה מפקיע את האדם ("האדם המפריש", אם תרשו לי רגע לטבוע מונח קריסטבאי) מרשות הפרט לטובת הקולקטיב ה"תרבותי" (עם, שבט, לאום... מוות למען המולדת וכולי). לעומת זאת, הפרשות אחרות משייכות את האדם/אשה לטבעו/ה החייתי והמחזורי, טבע שהפטריארכיה סולדת ממנו ומנסה להבנותו מחדש כראות עיניה. דם הוורידים הוא היחיד שניגר מבחירה או מרצון (עד כמה שהמונח רצון חופשי תקף בהקשר של מלחמות וגיוסי חובה), קרי הוא תוצאה של בחירה תרבותית, ואינו כורח טבעי. אבל זה כבר הרהור נלווה שלי. סקירה לא רעה בנושא קריסטבה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. שתי תהיות שעולות בדעתי מזמן לזמן, ודברייך החזירו לי אותן: ראשית, ההנקה. בתקופה מסוימת חשבו דווקא שאין כל רע בהנקה בת חודשים ספורים. ואין כל סיבה שאם טרייה לא תחזור לעבודתה אחרי חופשה של שלושה חודשים. וטוב אפילו לתינוק שיינק בשעות קבועות וכו'. טוב, אמרו לי, היה אז אינטרס שנשים ייצאו לעבודה וישוו את תנאיהן לאלה של הגברים. עכשיו חוזרים לרעיונות הקודמים, הנכונים - הנקה מוארכת וכדו'. אז מה, לגברים אין אינטרס להחזיר את הנשים הבייתה? ושנית - האם האצילים לא התביישו להקיז את דמם במלחמות? שכולם יראו שהוא אדום דווקא, לא כחול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים התרגלו לזה שהנשים עובדות, ובנוסף רמת החיים עלתה ואיתה גם ההוצאות, ומשפחה לא ממש מסוגלת להתקיים ממשכורת יחידה. האינטרס הכללי, של כלל האוכלוסיה ושל כלל המשק, הוא חופשת לידה יותר ארוכה, או לחילופין ומוטב - בנוסף, הקמת פעוטונים במקומות העבודה. לפחות בגדולים שבהם. אגב, בניגוד למה שסוברים, רוב ההיסטוריה רוב הנשים עבדו. ולאחר המהפכה התעשייתית, רוב הנשים עבדו, בבתי חרושת ובמכרות, באותם תנאים של גברים, רק קיבלו פחות כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקמת פעוטונים במקומות העבודה הם פתרון מצוין. אבל חופשת לידה ארוכה יותר? איך יכול להיות אינטרס כזה לכלל המשק? לי זה נראה כמו אינטרס גברי מובהק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מכניסה לעניין את הפרדיגמה הכלכלית, שדרכה דברים נראים אחרת. אני דיברתי על ההיבט התרבותי, שלעתים מתחבר ולעתים מנותק מהאינטרסים המשתנים בשוק העבודה. אכן ישנה הנטייה הפטריארכלית למדוד, לכמת ולפקח, ועל בסיסה היתה נטייה להגביל הנקה מתוך רצון לשלוט ב"כמה התינוק אכל" ו/או לקבוע "כמה הוא צריך". אותו היגיון שולט גם בעקומת הלידה, אותו גרף מספרים שקובע התנהלות "תקינה" של לידה, קו שכל חריגה ממנו מצריכה התערבות. המקרה החד-פעמי, ההבנה האינטואיטיבית, ההסכמה ההדדית שבשתיקה, זרים לצורת החשיבה הפטריארכלית, הזקוקה לכללים, ללוגיקה ולהוראות מדויקות. זה תקף כמובן גם לדוגמאות של כללים ברורים שמקבעים את הבלתי ניתן למדידה ולשליטה, כמו ספירת שבעה נקיים (דווקא ספירה, פעולת חישוב לוגית, דווקא שבעה, מספר עם משמעות תרבותית. לא אומרים "טוב, תראי כבר לבד כשלא ייצא יותר דם כמה ימים, ואז את מותרת לבעלך"). דבר נוסף - הגבלת ההנקה במשך שלה, בתדירות שלה וכולי, באה מתוך המגמה (הפטריארכלית, כמובן!) להתכחש למה שהוא טבעי 1 ולהבנות דברים מחדש אל תוך התרבות. אותה מגמה למשל הפרידה בין יילודים ואמותיהם ושמה אותם בבית הילדים בקיבוץ. האבחנה טבע-תרבות באה כאן כמובן ברוחו של קלוד לוי-סטרוס (או שטראוס, כמו שלימדו אותי בתעתיק שגוי). לגבי העניין הכלכלי - על פניו, לגברים יש אינטרס כלכלי להחזיר את הנשים הביתה. אבל אני לא חושבת שזו שאיפה ריאלית היום, גם בגלל הצורך בשתי משכורות בד"כ וגם בגלל שהמשק לא יכול להרשות לעצמו להצטמצם במחצית. ומכל מקום, בשוק העבודה יש בהחלט מקום לכל אותן פקידות זוטרות, עובדות מפעלים וכולי, העובדות במשרת אם עם "שעת הנקה" וללא אפשרויות קידום. המשק זקוק גם למשרות כאלה. לגבי נשים בכירות בתפקידיהן השונים - צריך להפריד בין ההנקה לבין מגמת החזרה הביתה. לעתים אפשר לשלב בין המשימה הסיזיפית של שאיבת חלב לבין השתתפות בישיבות. אבל נכון להיום, אי אפשר לשלב את הטיפול בילד עם השתתפות בישיבות. כך שלאו דווקא ההנקה מרחיקה משוק העבודה (ממילא לאחר גיל כלשהו ההנקה חלקית בלבד), אלא הדחיפה לכיוון ה"טבעי" (שוב באותה משמעות) של הצורך בשהות משותפת של ילדים ואמותיהם/הוריהם. אם את שואלת לדעתי האישית, המשק צריך ללכת לכיוון הזה - משפחתיזציה של מקומות העבודה - אבל לא לצמצם אותו לנשים אלא לפתוח ולהרחיב אותו גם לגברים. גם להם צריכה להישמר הזכות לצאת מוקדם יותר לקחת את הילד מהגן, לעבוד רק 4 ימים בשבוע למשל, לעבוד מהבית, או לעבוד במתכונת "חופש גדול" עם חודשיים של עבודה דלילה בשנה. אני חושבת שבגדול, הכיוון הוא לשם, אבל זה תלוי בגברים, אם הם יחליטו שזה סדר העדיפויות שלהם. אם לא, כל צד ימשיך "לאכול אותה" מהכיוון שלו (הגברים בעבודה תובענית ואף מנצלת ללא שעות משפחה, הנשים בתמרון מתיש בין הילדים לבין קריירה שנעצרה). לגבי דם האצילים, אין לי מושג לגבי הצבע :-) אבל בושה לא היתה שם. הבושה - לפחדנים. 1 שוב הרהור פרטי שלי: הדבר ה"טבעי" (במשמעות הידועה) היחיד כמעט שהפטריארכליה מקדשת הוא קשר הדם. שוב דם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאת צריכה לכתוב ''הפטריארכלית-האשכנזית'' כדי להשלים את התמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, הפטריארכלית הלבנה. לא מדובר בעניין ישראלי מקומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם לא בעניין אירופאי דווקא. אם כי, זה לא שאצל הצהובים והשחורים המצב יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחוסלים זה סיפור קצת אחר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעלי דם כחול- "כינוי שנוצר בספרד (sangre azul) כדי להבחין בין ספרדים שגוון עורם בהיר ועל כן כלי הדם שלהם נראים במבט מבחוץ כחולים, לבין המוּרים, שגוון עורם היה כהה יותר" מתוך ויקיפדיה. המורים הם הברברים מצפון אפריקה. (אולי משמעות המילה משורש יווני -כהה) מאוחר יותר כל המוסלמים בספרד ובצפון אפריקה נתכנו מורים ע"י הספרדים. לאחר כיבוש גרנדה ע"י פרנאנדו ואיזבל נקראו המוסלמים שם מוריסקוס ככינוי גנאי. לאחר גירושם עבר השם לשפות אחרות והשתמשו בו ככינוי לתושבי מרוקו, מדבר סהרה, שבטים כושים מעורבים בערבים וברברים בסנגאל, למוסלמים בפילפינים ולמוסלמים בציילון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... ולמאורים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשאלי את הבחורות כאן מה דעתן על חדירה לאיבר ממנו הן מדממות. (לא קשור, ותכף גם יבואו ויעירו לנו שנהיה כאן שיח בננות. ועוד כשהמאמר הראשון עוסק בטיטולים. אללי! מזל שברקת כאן מתעניינת בספירה בבסיסים שונים מעשר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי אכפת למישהו מה הבחורות חושבות? את רוב הדתות הנפוצות כיום, למעט אולי זו שטלה בר מחזיקה בה, המציאו/חוקקו/קבעו גברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין, אבל בשום מקום לא נאמר מה עומד מאחורי ההתייחסויות הדתיות האלה למחזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לחברי שבטים אבוריג'ינים באוסטרליה (ונדמה לי שגם באסורים מסוימים באפריקה) יש חוקי נידה, טהרה, המנעות ממגע (למשל, הנשים פורשות למקום מבודד למשך כמה ימים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, מעניין איך הם מסבירים את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בדת השינטו ישנן מסורות דומות. אישה בנידה לא תעבור דרך ה'טורי', השער היפני המסורתי למקום קדוש, אלא תעקוף אותו. כן ישנם אתרי עלייה לרגל אשר אסורים לגישה על נשים בנידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''ז עד למאה העשרים היו לא מעט אתרי עלייה לרגל שהיו אסורים על נשים בכל עת. (ביניהם גם פוג'י) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הזכרתי זאת בשעתו במאמר על הפוג'י. כאן אני מתייחס לאתרים פחות חשובים ויותר זמינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, משם זכרתי את זה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידה שלי, הנמנית על המעמד הבינוני, עושה בימים אלו עבודת סמינריון, בנושא נאמנות בנישואים, ביחד עם עוד שלוש בנות. מתוך שלוש הבנות הנשואות שבקבוצה, שתיים, שנשואות כבר מספר שנים, כבר בגדו בבעליהן. השלישית, שנישאה רק בשנה האחרונה, טרם, ואילו ידידתי הרווקה, שרק לפני מספר חודשים הצהירה באוזניי כמה חסודה היא1 ושמעולם אף לא העלתה על דעתה לבגוד בבני זוגה, אומרת עתה ש"אני לא יכולה להבטיח כלום, לפעמים זה פשוט קורה לך". ככה זה, שולחים אשה לאוניברסיטה והיא מקבלת כל מיני רעיונות. 1 תגובתי היתה: "לא זה מה שכתוב בשירותים של הבנים, ולא את הכל אני כתבתי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להתייחס מדי לידידות שלך מהמחקר הספציפי הזה, הרשה לי להפנות אותך למה שמקובל בחברה המערבית בת ימינו. ובכן, לפי מה שמדווח ממחקרים רבים, כ-90% מבעלים ובניזוג קיימו יחסי מין עם פרטנריות אחרות. כ-60% מבנות הזוג והנשים של אותם הבעלים והחברים עשו זאת עם בניזוג למשכב אחרים. די מעודד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הואיל ומדובר בנשים שנשואות כבר מספר שנים, הן כבר מזמן לא ''בנות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. לפעמים אני מכנה אותן נשים ולעיתים בנות. לפי ההקשר והמצברוח. גם אמא שלי מדברת במונחים של "בנים" ו"בנות" ולעיתים גם "תינוק" ו"תינוקת" (עבור מי שעברו 70). למה זה חשוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. הן מיידאלאך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |