בתשובה להאייל האלמוני, 20/07/06 13:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את בחורה, לא? שאלי את הבחורים שכאן מה דעתם על דימום מתוך האיבר שאליו הם אוהבים לחדור. או לחילופין, אם נתעלם מההסבר הביולוגי למחזור, דם = פצע. בפצעים לא מחטטים, ובטח שלא דוחפים לתוכם דברים. אה, כן. ןלחלק ניכר מן האוכלוסיה יש רתיעה מדם גם אם הוא לא יוצא מתוך איברים רגישים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא בזה העניין. ביהדות יש הרבה איסורים גם על דברים שאוהבים לעשות. גם באסלם, כמובן. לא אוכלים חזיר, לא שותים יין... כל מיני. ואם רוב האוכלוסייה נרתעת מדם, לא נראה שיש צורך באיסור מפורש כזה: ממילא זה לא יקרה. מה שאת מסבירה הוא ההסבר הפסיכולוגי, שנראה מובן מאוד על פניו. אבל זו לא השפה הדתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שאפשר לנתק את ההסבר הפסיכולוגי מההנמקה הדתית. הן נבנות זו מתוך זו. כך למשל, חוקי הנידה נגעו פעם, לפני המון זמן, לגברים בלבד (או בעיקר), והיישום שלהם לגבי נשים היה בפסיקה דתית שלא שונתה מאז. אי אפשר לנתק מזה את ההתייחסות התרבותית לדם המחזור. ע"ע התזה של ג'וליה קריסטבה, שדיברה על "בזות" (abjection), שם כולל להפרשות הגוף המנואצות שהפטריארכיה (אלא מי?) מגדירה, מסווגת ופועלת להרחיק מן החברה במנגנונים מסודרים. לא מדובר על הלכלוך בלבד, אלא על עונג אסור הכרוך בו (יחסי מין הומוסקסואלים, יחסי מין בזמן המחזור, הנקה וכולי). עונג שעליו אין לפטריארך שליטה, או שליטה פחותה. העובדה שחלק גדול מן התהליכים שמייצרים אותה הם נשיים (מחזור/לידה/הנקה) סייעה להדרת נשים במנגנונים מסודרים שונים שבאים לשים גבול ומעצור חברתי לאותה "בזות" - האוהל האדום למשל, שאליו פורשות נשים בזמן מחזור. או ספירת ימים נקיים ביהדות. או האיסור על שפיכת זרע לריק (שהזין הדדית את מצוות פרו ורבו ששימשה לו צידוק). או התהליך שהתרחש בזמן החדש, של שליטה גברית בקבלת הלידה והפקעתה מהנשים המיילדות. מעניין שהפרשת הגוף הנקייה וה"אצילית" ביותר היא דווקא הדם הניקז מהוורידים (להבדיל מדם וסת), שעליו נכתבו שירים ולכבודו צוחצחו חרבות. אולי בגלל שהפרשה זו מתקשרת למוות מוקדם אלים או מלחמתי, שמסורתית שייך לגברים. ואולי בגלל שמוות כזה מפקיע את האדם ("האדם המפריש", אם תרשו לי רגע לטבוע מונח קריסטבאי) מרשות הפרט לטובת הקולקטיב ה"תרבותי" (עם, שבט, לאום... מוות למען המולדת וכולי). לעומת זאת, הפרשות אחרות משייכות את האדם/אשה לטבעו/ה החייתי והמחזורי, טבע שהפטריארכיה סולדת ממנו ומנסה להבנותו מחדש כראות עיניה. דם הוורידים הוא היחיד שניגר מבחירה או מרצון (עד כמה שהמונח רצון חופשי תקף בהקשר של מלחמות וגיוסי חובה), קרי הוא תוצאה של בחירה תרבותית, ואינו כורח טבעי. אבל זה כבר הרהור נלווה שלי. סקירה לא רעה בנושא קריסטבה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. שתי תהיות שעולות בדעתי מזמן לזמן, ודברייך החזירו לי אותן: ראשית, ההנקה. בתקופה מסוימת חשבו דווקא שאין כל רע בהנקה בת חודשים ספורים. ואין כל סיבה שאם טרייה לא תחזור לעבודתה אחרי חופשה של שלושה חודשים. וטוב אפילו לתינוק שיינק בשעות קבועות וכו'. טוב, אמרו לי, היה אז אינטרס שנשים ייצאו לעבודה וישוו את תנאיהן לאלה של הגברים. עכשיו חוזרים לרעיונות הקודמים, הנכונים - הנקה מוארכת וכדו'. אז מה, לגברים אין אינטרס להחזיר את הנשים הבייתה? ושנית - האם האצילים לא התביישו להקיז את דמם במלחמות? שכולם יראו שהוא אדום דווקא, לא כחול? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים התרגלו לזה שהנשים עובדות, ובנוסף רמת החיים עלתה ואיתה גם ההוצאות, ומשפחה לא ממש מסוגלת להתקיים ממשכורת יחידה. האינטרס הכללי, של כלל האוכלוסיה ושל כלל המשק, הוא חופשת לידה יותר ארוכה, או לחילופין ומוטב - בנוסף, הקמת פעוטונים במקומות העבודה. לפחות בגדולים שבהם. אגב, בניגוד למה שסוברים, רוב ההיסטוריה רוב הנשים עבדו. ולאחר המהפכה התעשייתית, רוב הנשים עבדו, בבתי חרושת ובמכרות, באותם תנאים של גברים, רק קיבלו פחות כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקמת פעוטונים במקומות העבודה הם פתרון מצוין. אבל חופשת לידה ארוכה יותר? איך יכול להיות אינטרס כזה לכלל המשק? לי זה נראה כמו אינטרס גברי מובהק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מכניסה לעניין את הפרדיגמה הכלכלית, שדרכה דברים נראים אחרת. אני דיברתי על ההיבט התרבותי, שלעתים מתחבר ולעתים מנותק מהאינטרסים המשתנים בשוק העבודה. אכן ישנה הנטייה הפטריארכלית למדוד, לכמת ולפקח, ועל בסיסה היתה נטייה להגביל הנקה מתוך רצון לשלוט ב"כמה התינוק אכל" ו/או לקבוע "כמה הוא צריך". אותו היגיון שולט גם בעקומת הלידה, אותו גרף מספרים שקובע התנהלות "תקינה" של לידה, קו שכל חריגה ממנו מצריכה התערבות. המקרה החד-פעמי, ההבנה האינטואיטיבית, ההסכמה ההדדית שבשתיקה, זרים לצורת החשיבה הפטריארכלית, הזקוקה לכללים, ללוגיקה ולהוראות מדויקות. זה תקף כמובן גם לדוגמאות של כללים ברורים שמקבעים את הבלתי ניתן למדידה ולשליטה, כמו ספירת שבעה נקיים (דווקא ספירה, פעולת חישוב לוגית, דווקא שבעה, מספר עם משמעות תרבותית. לא אומרים "טוב, תראי כבר לבד כשלא ייצא יותר דם כמה ימים, ואז את מותרת לבעלך"). דבר נוסף - הגבלת ההנקה במשך שלה, בתדירות שלה וכולי, באה מתוך המגמה (הפטריארכלית, כמובן!) להתכחש למה שהוא טבעי 1 ולהבנות דברים מחדש אל תוך התרבות. אותה מגמה למשל הפרידה בין יילודים ואמותיהם ושמה אותם בבית הילדים בקיבוץ. האבחנה טבע-תרבות באה כאן כמובן ברוחו של קלוד לוי-סטרוס (או שטראוס, כמו שלימדו אותי בתעתיק שגוי). לגבי העניין הכלכלי - על פניו, לגברים יש אינטרס כלכלי להחזיר את הנשים הביתה. אבל אני לא חושבת שזו שאיפה ריאלית היום, גם בגלל הצורך בשתי משכורות בד"כ וגם בגלל שהמשק לא יכול להרשות לעצמו להצטמצם במחצית. ומכל מקום, בשוק העבודה יש בהחלט מקום לכל אותן פקידות זוטרות, עובדות מפעלים וכולי, העובדות במשרת אם עם "שעת הנקה" וללא אפשרויות קידום. המשק זקוק גם למשרות כאלה. לגבי נשים בכירות בתפקידיהן השונים - צריך להפריד בין ההנקה לבין מגמת החזרה הביתה. לעתים אפשר לשלב בין המשימה הסיזיפית של שאיבת חלב לבין השתתפות בישיבות. אבל נכון להיום, אי אפשר לשלב את הטיפול בילד עם השתתפות בישיבות. כך שלאו דווקא ההנקה מרחיקה משוק העבודה (ממילא לאחר גיל כלשהו ההנקה חלקית בלבד), אלא הדחיפה לכיוון ה"טבעי" (שוב באותה משמעות) של הצורך בשהות משותפת של ילדים ואמותיהם/הוריהם. אם את שואלת לדעתי האישית, המשק צריך ללכת לכיוון הזה - משפחתיזציה של מקומות העבודה - אבל לא לצמצם אותו לנשים אלא לפתוח ולהרחיב אותו גם לגברים. גם להם צריכה להישמר הזכות לצאת מוקדם יותר לקחת את הילד מהגן, לעבוד רק 4 ימים בשבוע למשל, לעבוד מהבית, או לעבוד במתכונת "חופש גדול" עם חודשיים של עבודה דלילה בשנה. אני חושבת שבגדול, הכיוון הוא לשם, אבל זה תלוי בגברים, אם הם יחליטו שזה סדר העדיפויות שלהם. אם לא, כל צד ימשיך "לאכול אותה" מהכיוון שלו (הגברים בעבודה תובענית ואף מנצלת ללא שעות משפחה, הנשים בתמרון מתיש בין הילדים לבין קריירה שנעצרה). לגבי דם האצילים, אין לי מושג לגבי הצבע :-) אבל בושה לא היתה שם. הבושה - לפחדנים. 1 שוב הרהור פרטי שלי: הדבר ה"טבעי" (במשמעות הידועה) היחיד כמעט שהפטריארכליה מקדשת הוא קשר הדם. שוב דם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאת צריכה לכתוב ''הפטריארכלית-האשכנזית'' כדי להשלים את התמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, הפטריארכלית הלבנה. לא מדובר בעניין ישראלי מקומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם לא בעניין אירופאי דווקא. אם כי, זה לא שאצל הצהובים והשחורים המצב יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחוסלים זה סיפור קצת אחר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעלי דם כחול- "כינוי שנוצר בספרד (sangre azul) כדי להבחין בין ספרדים שגוון עורם בהיר ועל כן כלי הדם שלהם נראים במבט מבחוץ כחולים, לבין המוּרים, שגוון עורם היה כהה יותר" מתוך ויקיפדיה. המורים הם הברברים מצפון אפריקה. (אולי משמעות המילה משורש יווני -כהה) מאוחר יותר כל המוסלמים בספרד ובצפון אפריקה נתכנו מורים ע"י הספרדים. לאחר כיבוש גרנדה ע"י פרנאנדו ואיזבל נקראו המוסלמים שם מוריסקוס ככינוי גנאי. לאחר גירושם עבר השם לשפות אחרות והשתמשו בו ככינוי לתושבי מרוקו, מדבר סהרה, שבטים כושים מעורבים בערבים וברברים בסנגאל, למוסלמים בפילפינים ולמוסלמים בציילון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... ולמאורים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשאלי את הבחורות כאן מה דעתן על חדירה לאיבר ממנו הן מדממות. (לא קשור, ותכף גם יבואו ויעירו לנו שנהיה כאן שיח בננות. ועוד כשהמאמר הראשון עוסק בטיטולים. אללי! מזל שברקת כאן מתעניינת בספירה בבסיסים שונים מעשר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי אכפת למישהו מה הבחורות חושבות? את רוב הדתות הנפוצות כיום, למעט אולי זו שטלה בר מחזיקה בה, המציאו/חוקקו/קבעו גברים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |