בתשובה לאיציק ש., 30/01/06 17:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא כל תגובה או אי-הסכמה היא בגדר התנפלות. מה לעשות שאני חושב שדבריך אינם תואמים את המציאות כפי שאני רואה אותה והם מבטאים בעיקר עמדה סוליפסיסטית-רדיקלית של הימין-שמאל הישראלי הרואה בישראל את מרכז העולם (או לפחות מעצמה מזרח תיכונית) וכתוצאה מכך מטילה על ישראל את האחריות לכל התפתחות בעולם לטוב ולרע. א. אאל"ט המתאבדים הראשונים במזה"ת המודרני היו חברי ארגון קומוניסטי בדרום לבנון (ולא הפתח' או החמאס). ב. באופן די קונסיסטנטי הטרור האיסלמי התפתח די בלי קשר לסכסוך עם ישראל (האחים המוסלמים במצריים וסוריה, הטרור האיסלמי באלג'יר, המהפכה השיעית האיראנית, הטרור הצ'צ'ני). כאשר הזרמים האיסלמיים חדרו לסכסוך הפלשתיני-יהודי (או ליתר דיוק חזרו אליו), המוטיב המרכזי שלהם היה נגד השחיתות ואזלת היד של הטרור הפלשתיני החילוני ולא רדיקליזציה של המאבק (מי שרוצה להמשיך לשעשע עצמו במעשיות כיצד תמרונים פוליטיים זניחים ומגוחכים של הממסד הפוליטי היהודי יצרו את הטרור האיסלמי העולמי, שום מציאות לא תצליח לשכנע אותו). ג. אני סבור שאינך רשאי לחמוק מן הטעון המרכזי שהבאתי. לא זרקתי באויר תאור פסיכולוגיסטי ("דמוני-פסיכופטי") נטול כל הקשר. טענתי טענה ספציפית מאוד: בגלל התרכובת הייחודית בעת המודרנית של דת עם טרור רדיקלי נוצר בטרור האיסלמי מאפיין ייחודי ושונה משאר תנועות הטרור: ההתרחקות ממטרות פוליטיות מוגדרות (הגדרה עצמית פוליטית) לכיוון של חסלנות אידיאולוגית וגזענית. בכך הטרור הפלשתיני קרוב יותר ל-KKK האמריקני מאשר לאצ"ל והלח"י. במציאות הדבר מתבטא בכך שגם ארגון כמו ה-IRA (ארגון טרור נבזי למדי המערב פוליטיקה עם פלילים) לא הניח מטעני חבלה ברכבות או חטפו והרגו אזרחים של בלגיה או ארה"ב, למרות שהקשרים בין המדינות הללו לבריטניה היו יותר עמוקים מהקשרים שלהן עם ישראל. הראשונים שעשו פעולות כאלו היו הטרוריסטים הפלשתיניים וההרחבה האיסלמית הגלובלית שלהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עניין אחר בו אני חולק עליך הוא התחזית הורודה שלך לגבי השלטון החמאסי. השלטון החמאסי עומד בפני 2 שלבים חשובים של תפיסת השלטון. אלו 2 שלבים נפרדים ולא אחד. א. כאשר כנופיה עולה לשלטון, מבחנה הראשון הוא "חיסול" הכנופיות האחרות (הפתח', התנזים, הנשיא וכדומ'). המבחן הזה נועד לענות על השאלה האם הכנופיה עלתה לשלטון כדי לבלות את זמנה בטרקלינים הפוליטיים הנעימים של העולם הגדול (ערבי ומערבי) או שהיא באה לשלוט. אם החמאס יכשל במבחן זה (כפי שנכשל האבו-ג'ילדה הנוכחי), לא יהיה שלב שני והאנדרלמוסיה העראפתית תמשך, אולי בתוספת הסלמה אורטורית-מילולית. ב. השלב השני, לאחר התבססות השלטון הוא הבחירה בין פוליטיקה פרגמטית-מתונה לבין רדיקליזציה והסלמה המתבטאות במדיניות של הליכה על הקצה. השלב הזה מתבטא בד"כ במאבק שקט בין גורמים פרגמטיים לגורמים רדיקליים בתוך השלטון עצמו. הנקודה העקרונית היא ש"הצלחה" בשלב הראשון היא תנאי הכרחי לקיום השלב השני, אבל לא תנאי מספיק כדי לקבוע מה תהיה ההכרעה בשלב השני. גם היטלר לאחר שעלה לשלטון חיסל את יריביו בימין (בס"א, בצבא ובפוליטיקה השמרנית) בליל הסכינים הארוכות וביסס את שלטונו כשלטון ממסדי ולא כשלטון אנרכיה של הרחוב. האם זה מנע את הרדיקליזציה של של הממסד השלטוני הגרמני שבאה אח"כ? איני אומר שתוצאת השלב השני ידועה מראש. להיפך, הסימנים לעת עתה הם חיוביים. אני רק אומר שההכרעה עדיין פתוחה. רצוי שהשלטון הישראלי יהיה מודע לכך שהכדור הפעם הוא במגרש החמאסי וינסה לחכות בסבלנות להכרעה ולא ימהר לקפוץ בהכרזות ואיומים שמטרתן ל"חנך" את החמאס, מעשה חמור קופץ בראש. כדאי הפעם להיות זהירים ונבונים. אין שום צורך כרגע לשלם במטבע קשה, צריך פשוט להתאפק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |