|
||||
|
||||
כן. אני מבין את ההבחנה שלך בין "פחד ממשהו" ובין "תחושת חרדה". אני תוהה אם העוינות כלפי האחר באה, לדעתך, מפחד קונקרטי ממנו, או "תחושת חרדה כללית" שנובעת מעצם היותו אחר? אולי יש משותף בין "האחר" וה"מוות". בשניהם יש מידה מסויימת של הבלתי נודע - וזה מה שמעורר חרדה. לעומת זאת, התקרבות לקולקטיב נותנת תחושה של חמים ונעים שנובעת מזה שהוא מוכר וידוע. נדמה לי שביהדות, לשטן קוראים גם "האחר" או "סטרא אחרא" |
|
||||
|
||||
היחס בינך לאחר הוא נושא גדול ומורכב שלדעתי חורג מתחום המאמר, אם כי משיק לו. אם תפתח פתיל בנושא, תדע שאז אתה עובר לטריטורית עימותים ועוינות בין קבוצות או בין אנשים. |
|
||||
|
||||
תודה על המאמר המעניין. לא התאפקתי והשלכתי את הפרק בנוגע לניהול האימה על החברה היפנית. האיזכור של סכנות, איומים ואלף דרכים למות נעשה כאן באופן שיטתי וכנראה מכוון. האזרח היפני מקבל מאמצעי התקשורת מנה גדושה של אסונות טבע, טרור ומפלצות דמויות לטאה היוצאות מהים והורסות ערי קרטון. היחס לאחר (כלומר לכל דבר שאינו יפני) גובל בפראנויה על גבול הסאטירה. וזה, אני מבין מהמאמר, מה שגורם להם לחיות בהרמוניה בינם לבין עצמם. |
|
||||
|
||||
==> "אתה עובר לטריטורית עימותים ועוינות בין קבוצות או בין אנשים." זה מפחיד! אני בחיים לא אעשה את זה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |