בתשובה ל., 29/12/05 14:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרשה לי לפקפק בניתוח הנקודתי שלך. הניצחון באינטיפדה הראשונה יציב כמו ניצחון באינטיפדה השניה. כבר לא מנצחים במלחמות אדוני. באינטיפדה הראשונה לא ניצחנו. נכון שהפלסטינאים הותשו והיו צריכים מנוחה כדי להתאושש. רבין, שר הבטחון של האינטיפדה הראשונה, הממונה על שבירת העצמות, הגיע למסקנה שצריך לדבר עם יאסר ערפאת. את זה הוא עשה מרוב ניצחון. שרון מפנה את רצועת עזה למרות ש: "דין נצרים כדין תל אביב". גם זה בגלל הנצחון. המעבר לנשק חם ולתחומי ישראל באינטיפדה השניה מנעה מאיתנו התקפלות גדולה יותר. כל התיזה של:"אין עם מי לדבר" נבנתה על פיגועי התאבדות. ללא התזה הזאת, היינו כבר הרחק לקראת מפת הדרכים ב'. היינו מגונים בעולם ולא חוגגים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתפרץ לדלת פתוחה. נראה לי שאיש כאן אינו טוען שישראל ניצחה באינתיפאדה. הטענה (הנקודתית!) הייתה: הכיבוש הישיר של השטחים ב־88 מנע מהפלסטינים להפעיל נשק חם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט הבדל של פאזה. ממלחמת ששת הימים יש עליה מתמדת בנכונות להסלמת המאבק (עליה ביאוש).אם אתה טוען ששליטה שלנו על השטחים מנעה פיגועים אז הזכרון שלך קצר. בלי קשר לשליטה שלנו יש הסלמה בנכונות הפלסטינאית להלחם. באינטיפדה הראשונה עדיים לא היה הרצון הרחב לבצע פיגועי התאבדות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |