בתשובה לראובן, 25/12/05 15:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שאני הבנתי, השיטה לא מבוססת על בקשה ערטילאית, אלא מאפשרת לשלוף יומנים ולקבוע לעוד חודשיים (את הפגישה שהאדם לא היה מסכים לקבוע בעוד שעתיים). זה מבטל לפחות את סעיפים 2 ו-3 שלך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה לפחות אישה אחת שמשתמשת ביומן לחמש שנים מראש. אם היא יכולה לדחות את העניין לשנה וחצי, נאמר, ויש סיכוי טוב שהצד השני באמת ישכח מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, את מכירה אישית את הפרופסור גביזון ולא גילית לנו כל הזמן הזה?! טוב, אז את תהיי המפתח שלנו לפיצוח סודות היקום. יאללה (במקום "יאללה" כמעט כתבתי "קדימה", אבל מי יודע במה זה יפליל אותי), ספרי הכל וישא"ק, זה יקל עלייך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, לא סיפרתי אני מכירה אישית את רותי כי סברתי שזה ברור. מה, לא רואים עליי? שנית, כשחשבתי על מחזיקת יומן הפלא שכחתי את היומנים *שלה*. התכוונתי למישהו שמבוגרת ממנה בעשרים שנה... (אם כי לא פחות מבריקה ולא הרבה פחות מוטרפת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל כתב "גם אם הוא יודע היום שהתקופה בעוד חדשיים תהיה עסוקה בדיוק באותה המידה". בתסריט שלך, כל הטריק הוא מיותר. את צריכה משהו ממישהו ומבקשת ממנו עזרה. הוא לא יכול כי הוא *באמת* עסוק, תראי איך היומן שלו מלא. אז מה פה התכסיס? כשאת קובעת תור לרופא מומחה לעוד חודשיים זה לא בגלל שאת משתמשת בכשל פסיכולוגי מתוחכם, הוא פשוט עסוק היום בלטפל בחכמים כמותך שקבעו לפני חודשיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הדחייה הפוטנציאלית כאן לא נובעת מזה שהאדם עסוק מדי, אלא מזה שהוא לא נלהב להיכנס להתחייבות הזו. אגב, "עסוק באותה המידה" יכול להיות גם "לא ממש עסוק, כרגיל" :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה הקטע של היומן? הוא מוכן לכתוב אותך ביומן הריק בעוד חודשיים אבל לא היום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע הוא *לקבוע* תאריך ושעה, ולא רק לקבל הבטחה ש"ניפגש" או "יהיה בסדר" ולהסתכן בהתמסמסות שלה. וכן, כל הטענה היא שקל יותר לקבוע לעוד חודשיים מאשר להיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני חייב להגיד שאני לא מצליח לחשוב על אף מקרה בחיים שלי שהסיטואציה הזאת היתה רלוונטית עבורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשריך - אתה לא דחיין (וכנראה גם לא מכיר דחיינים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה קשור? התכוונתי שאני לא מכיר סיטואציה בה יש לפני אדם שלא מסכים לקבוע לי ביומנו פגישה עימו *היום* כי הוא דחיין, אבל אם אקבע עימו פגישה לעוד חודשיים, הוא יכתוב את שמי ביומן ויקיים את הפגישה במועדה. אני *כן* מכיר אנשים שלא מסכימים להענות לבקשה עד שהיא לא יושבת יום יומיים על השולחן ומתבשלת, אבל אני מייחס את זה לפעילות מכינה תת הכרתית. אני למשל צריך שלוות נפש מסויימת כדי לקרוא מפרטים, ולכן אני נוטה לדחות את הקריאה של מפרט מסויים שקיבלתי ליום המחרת ובינתיים מעסיק את עצמי בטפלויות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שהוא "לא מסכים לקבוע לי ביומנו פגישה עימו *היום* כי הוא דחיין" - הוא לא מסכים לקבוע פגישה היום כי לא בא לו לקבוע פגישה איתי. כיוון שהוא דחיין, נוח לו ליפול במלכודת ולהסכים לקבוע לעוד חודשיים. אבל אולי אני סתם חוזרת על עצמי. מכירה "פעילות מכינה תת הכרתית", אבל אצלי היא מתקשרת דווקא לייצור מלים מאין (עבודה שהופכת יותר ויותר מאוסה עלי עם חלוף הזמן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לייצור מילים מאין? יעני *לכתוב* מפרטים? באמת מאוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מאוס"? מדוע אתה מכניס הנה עכברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? זאת לא ברקת שרצתה לקנות ספל לאוסף המאוסים שלה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |