|
||||
|
||||
השיטה שלך לוקה בחסר מכמה סיבות: 1) זה שהאדם הבטיח לעזור לך בעוד חודשיים עוד לא אומר שבעוד חודשיים הוא אכן יתפנה אליך, מה שהבלבניסטים קוראים "הנסיבות השתנו" (ובהקשר שלנו: "לא נעים לי" מת) 2)בחודשיים הללו האדם יכול לחשוב על תירוץ *ממש* טוב. 3) אתה תשכח שביקשת ממנו. אגב, בהקשר לידיעה בדיון 2535 כשהייתי באוניברסיטה דחיתי מסמסטר לסמסטר את ההרשמה לקורס ספורט חובה ( אף פעם לא היה מקום באף שיעור שלא היה כרוך בשעות מוזרות ומיקומים מרוחקים). בסמסטר האחרון ללימודי החובה בוטלה. אני גם דוחה את הקריאה הרצינית במאמר של השכ"ג, ובינתיים התגובות רק הולכות ומצטברות. אולי עד שאגיע לכך התביעה של לירון תסגור את האייל ואנצל גם מזה. |
|
||||
|
||||
יש לך פטור. |
|
||||
|
||||
אתה מדבר על הספורט? דווקא לא אישרו לי ("אי סדירות בחוש ההומור- לא נחשב"). בקשר למאמר שלך- בדיוק ההפך. פשוט נעדרתי כמה ימים ואני משלים לאט. |
|
||||
|
||||
הדחיה שאתה מתאר היתה הגיונית, כי לא היה לך נוח לקחת את הקורס במועדים קודמים, ולא היתה לך סיבה להניח שישנו את התנאים לכל כיוון (הרי יכלו גם להחליט להרע את התנאים). בצבא היה לנו כלל שאמר להקדים ככל האפשר את ההטבות ולדחות תמיד את התורנויות למיניהן, וגם זה היה הגיוני. ''דחיינות'' כבעיה התנהגותית מתוארת באחד הפתילים כאן, ביני לבין י. אורן. |
|
||||
|
||||
מי זה לירון? |
|
||||
|
||||
מכופף כפיות שאיים לסגור את האתר ע''י תביעה משפטית. הייתי מפנה אותך לתגובות הרלוונטיות אלמלא ריחמתי עליך. |
|
||||
|
||||
תגובה 350184 |
|
||||
|
||||
אין לך רחמים, הה? |
|
||||
|
||||
עוד לא ראית מה זה חוסר רחמים. שים לב: כבר ראינו שאיומים יותר מופרכים גרמו למערכת להתקפל. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי ממה הוא נעלב. אבל זה בסדר. השאלה היא מה מידת האמון של מערכת האייל במערכת המשפט. |
|
||||
|
||||
אולי :) אבל השאלה הקודמת לשאלה זו היא מה מידת הרצינות שמערכת האייל מייחסת לבחור כמו לירון, כפי שדמותו משתקפת בפתיל ההוא. באמת לא הבנת ממה הוא נעלב? |
|
||||
|
||||
אפילו לא מצאתי מישהו שאמר שהוא שקרן, אבל אולי לא חיפשתי מספיק. הערה: אינני טוען שהוא שקרן או לא שקרן. אני רק מציין שהייתי מצפה שאמירה כזאת תעליב אותו ולא מצאתי אפילו אמירה כזאת. |
|
||||
|
||||
זה לא רק שאלת שקר או אמת. הוא בחור, איך לומר, לא בדיוק גאון הדור, ושם לעגו לו וחיקו אותו וחיקו ''מחזרות'' (או מחוזרות) שלו והוציאו אותו אידיוט לגמרי. מזה הוא נעלב, גם אם לא כתבו את המלה שקרן. אין טעם לדון בזה יותר אבל אולי כדאי ללמוד לקחים (אישיים ואייליים). ברשת, ובמיוחד באתרים אינטליגנטיים וסנוביים, אנשים מסוגלים לרדת רצח על מישהו שלא עושה מיד את הרושם הרצוי. |
|
||||
|
||||
א) לא ראיתי את הקטע, ואין צורך לראות. ב) דווקא חשבתי היום על איך האייל שומר על רמתו. ואחת התשובות היתה שפשוט מבריחים מכאן את רוב אלו שלא עומדים ברמה. |
|
||||
|
||||
חשבתי שאתה אמור להיות אמון על ''אין מלבינים פנים ברבים''... |
|
||||
|
||||
השאלה היתה מחקרית - לא מה אני עושה. אני משתדל לא לעשות זאת לאורחים לרגע אבל אולי אם כולם היו כמוני האייל היה הופך לפורום מזבלה. זו שאלה ששווה בירור. היא לא תגרום לי לעבור על החוק, אבל אולי אוכל להבין אותה יותר טוב. |
|
||||
|
||||
במקרה של לירון השאלה היא מה מידת האמון של מערכת האייל בקסמים. |
|
||||
|
||||
כפי שאני הבנתי, השיטה לא מבוססת על בקשה ערטילאית, אלא מאפשרת לשלוף יומנים ולקבוע לעוד חודשיים (את הפגישה שהאדם לא היה מסכים לקבוע בעוד שעתיים). זה מבטל לפחות את סעיפים 2 ו-3 שלך. |
|
||||
|
||||
אני מכירה לפחות אישה אחת שמשתמשת ביומן לחמש שנים מראש. אם היא יכולה לדחות את העניין לשנה וחצי, נאמר, ויש סיכוי טוב שהצד השני באמת ישכח מזה. |
|
||||
|
||||
מה, את מכירה אישית את הפרופסור גביזון ולא גילית לנו כל הזמן הזה?! טוב, אז את תהיי המפתח שלנו לפיצוח סודות היקום. יאללה (במקום "יאללה" כמעט כתבתי "קדימה", אבל מי יודע במה זה יפליל אותי), ספרי הכל וישא"ק, זה יקל עלייך... |
|
||||
|
||||
קודם כל, לא סיפרתי אני מכירה אישית את רותי כי סברתי שזה ברור. מה, לא רואים עליי? שנית, כשחשבתי על מחזיקת יומן הפלא שכחתי את היומנים *שלה*. התכוונתי למישהו שמבוגרת ממנה בעשרים שנה... (אם כי לא פחות מבריקה ולא הרבה פחות מוטרפת). |
|
||||
|
||||
יובל כתב "גם אם הוא יודע היום שהתקופה בעוד חדשיים תהיה עסוקה בדיוק באותה המידה". בתסריט שלך, כל הטריק הוא מיותר. את צריכה משהו ממישהו ומבקשת ממנו עזרה. הוא לא יכול כי הוא *באמת* עסוק, תראי איך היומן שלו מלא. אז מה פה התכסיס? כשאת קובעת תור לרופא מומחה לעוד חודשיים זה לא בגלל שאת משתמשת בכשל פסיכולוגי מתוחכם, הוא פשוט עסוק היום בלטפל בחכמים כמותך שקבעו לפני חודשיים. |
|
||||
|
||||
אבל הדחייה הפוטנציאלית כאן לא נובעת מזה שהאדם עסוק מדי, אלא מזה שהוא לא נלהב להיכנס להתחייבות הזו. אגב, "עסוק באותה המידה" יכול להיות גם "לא ממש עסוק, כרגיל" :-) |
|
||||
|
||||
אז מה הקטע של היומן? הוא מוכן לכתוב אותך ביומן הריק בעוד חודשיים אבל לא היום? |
|
||||
|
||||
הקטע הוא *לקבוע* תאריך ושעה, ולא רק לקבל הבטחה ש"ניפגש" או "יהיה בסדר" ולהסתכן בהתמסמסות שלה. וכן, כל הטענה היא שקל יותר לקבוע לעוד חודשיים מאשר להיום. |
|
||||
|
||||
טוב, אני חייב להגיד שאני לא מצליח לחשוב על אף מקרה בחיים שלי שהסיטואציה הזאת היתה רלוונטית עבורי. |
|
||||
|
||||
אשריך - אתה לא דחיין (וכנראה גם לא מכיר דחיינים). |
|
||||
|
||||
איך זה קשור? התכוונתי שאני לא מכיר סיטואציה בה יש לפני אדם שלא מסכים לקבוע לי ביומנו פגישה עימו *היום* כי הוא דחיין, אבל אם אקבע עימו פגישה לעוד חודשיים, הוא יכתוב את שמי ביומן ויקיים את הפגישה במועדה. אני *כן* מכיר אנשים שלא מסכימים להענות לבקשה עד שהיא לא יושבת יום יומיים על השולחן ומתבשלת, אבל אני מייחס את זה לפעילות מכינה תת הכרתית. אני למשל צריך שלוות נפש מסויימת כדי לקרוא מפרטים, ולכן אני נוטה לדחות את הקריאה של מפרט מסויים שקיבלתי ליום המחרת ובינתיים מעסיק את עצמי בטפלויות אחרות. |
|
||||
|
||||
זה לא שהוא "לא מסכים לקבוע לי ביומנו פגישה עימו *היום* כי הוא דחיין" - הוא לא מסכים לקבוע פגישה היום כי לא בא לו לקבוע פגישה איתי. כיוון שהוא דחיין, נוח לו ליפול במלכודת ולהסכים לקבוע לעוד חודשיים. אבל אולי אני סתם חוזרת על עצמי. מכירה "פעילות מכינה תת הכרתית", אבל אצלי היא מתקשרת דווקא לייצור מלים מאין (עבודה שהופכת יותר ויותר מאוסה עלי עם חלוף הזמן). |
|
||||
|
||||
לייצור מילים מאין? יעני *לכתוב* מפרטים? באמת מאוס. |
|
||||
|
||||
"מאוס"? מדוע אתה מכניס הנה עכברים? |
|
||||
|
||||
אני? זאת לא ברקת שרצתה לקנות ספל לאוסף המאוסים שלה? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |