בתשובה לדרומי, 16/12/05 20:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני ממשיך לדבוק בדוגמת הג'וק. בוא נשנה אותה קצת: נניח שאני אדם רגוע ואין לי בעיה עם ג'וקים. בסדרי העדיפויות שלי, לפגוע בג'וק הוא הדבר האחרון שאחשוב עליו. יום אחד אני אוכל מרק. הטלפון מצלצל, אני קם, חוזר אחרי חמש דקות, שותה עוד כמה כפות מהמרק ורק אז שם לב שצף בו ג'וק. מאותו היום והלאה יש בי פחד אדיר מג'וקים וכל ג'וק שאני רואה, אני ממהר לרמוס. סדר העדיפויות שלי השתנה בגלל אותו ג'וק במרק. האם הג'וק במרק שולט עלי? לגבי הפסקה השניה - ברור שזה חשוב, הרי אנחנו מדברים כאן על שליטה מוחית. בכל מקרה, גם אני מסכים שיש גורמים חיצוניים שמשפיעים על סדרי העדיפויות שלנו. אלא שמכאן ועד לשתילת אקסיומות ו"שליטה" אני טוען שהדרך ארוכה, ושאין שום דבר רע בגורמים חיצוניים שמנסים להשפיע על סדרי העדיפויות שלנו. עוד שאלה מעניינת היא האם אנחנו לא מסוגלים להתנגד לאותו שינוי סדר עדיפויות גם אם נרצה (אני טוען שאפשר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שינית את הדוגמא, נשנה את ההבדל :-) כמובן שפרט לפרסום, יש עוד אירועים שמשפיעים על סדר העדיפויות שלנו. ההבדל ביניהם, והסיבה שיש הקוראים לפרסום 'שליטה' ולג'וקים במרק לא1 היא כמובן שבמקרה הג'וק במרק, אף אחד לא מנסה לגרום לך לשנות את סדר העדיפויות. הטענה היא לא שאסור לאף אחד לגעת לנו בסדר העדיפויות. זו טענה תמימה, שמתעלמת מזה שכולם, החל מהורינו ועד הפוליטיקאים, מנסים להתערב בה. הטענה היא נגד ההשפעה הספציפית של גורמים מסחריים, שגורמת ל'תרבות של צריכה', ונגד הכוח הגדול-מדי שמרכזים גורמים אלה. ולעניין יופלה - יודע מה, אני חוזר בי מהתשובה שנתתי קודם. אתה צודק, זה מאוד משנה. אבל לפי נתוני הקנייה של יוגורטים, אתה החריג. דווקא המקרה של יופלה הוא מקרה מפורסם יחסית, שבו אפשר לראות שיש עלייה בצריכת יופלה וירידה בצריכת דנונה, שביחד מסתכמות בעליה בצריכת יוגורטים. אז יש שתי אפשרויות - יש המון כמוך, שהתחילו בעקבות הפרסומת ליופלה לצרוך דנונה, ורבים יותר שעברו בעקבות הפרסומת מדנונה ליופלה. האפשרות השניה - חלק מצרכני דנונה עברו ליופלה, ועוד כאלה שלא צרכו יוגורט התחילו לצרוך יופלה. האפשרות הראשונה נראית לי די בדיונית, והיא דורשת הסבר למה הפרסומת משפיעה באופן הפוך על צרכני דנונה ועל אלו שאינם צרכני יוגורט כלל, ולכן אני מעדיף את השניה. 1אני אישית לא אוהב את המינוח 'שליטה', אבל זה עניין סמנטי בעיקר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי ההצגה שלך את מקרה הג'וק, בעצם חזרנו להבדלים שהם פרשנות בלבד של המילה ''שליטה'', ותלויים רק בכוונה של זה שמשנה את סדר העדיפויות, לא ביכולת שלו להשפיע עלינו. אז אם נוריד את המילה ''שליטה'' ונשנה אותה למילה ''יכולת השפעה'' נגלה שלפרסומאים יש לפעמים פחות יכולת השפעה עלינו מאשר ג'וקים. זה קצת מוריד מהכוח של התרחיש המחריד לפיו הפרסומאים מכתיבים לנו את אורח החיים מבלי שנוכל להתנגד להם. בקשר ליופלה, אני מזכיר לך שבסוף הסיפור האישי המרתק שלי עברתי דווקא ליופלה... כך שאני חלק מהסטטיסטיקה. אני פשוט מבקש ליצור הפרדה בין ההשפעה של הפרסומות על דפוסי הקנייה של הציבור (שהגיוני מאוד שתהיה חיובית) ובין מה שהפרסומות באמת עושות למוח של הפרטים בציבור. משום מה יש אנשים שההיקש הזה נראה להם מיידי. לי הוא נראה מופרך מעיקרו. מעניין אם נערך מחקר רציני בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקרים אני אחפש כשאהיה מול איי פי של האוניברסיטה. מצד שני, אני בטוח שנעשו מספיק מחקרים כדי שנוכל להוכיח את שתי הדיעות. אבל אני מנסה להבין מה אתה טוען: * פרסומות של כושיות מקפצות בביקיני משפיעות על הרגלי צריכת הקולה. (למזלנו, הכושיות של יופלה לא מקפצות בביקיני, אבל נשאר עם הדוגמא הבנאלית) * מצד שני, הפרסומות האלו אינן יוצרות שום תדמית לקולה אז מה הן עושות? הן פשוט מזכירות לציבור שקיים מוצר כזה? למה להשקיע בפרסומות עם כושיות מפזזות, במקום לשים שיקופית 'קולה. שתית כבר היום?' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שהפרסומות לא יוצרות שום תדמית לקולה? נראה לי שיש הודעה שבה אני מסכים בפירוש שפרסומות יוצרות תדמית. אני פשוט ניסיתי לטעון שהקשר הוא לא כל כך חד, ובטח שאין כאן משהו שנכפה על הצופה מבלי שיוכל להתנגד לכך ("השתלת אקסיומות"). אם התחלנו (רק התחלנו?) לחזור על עצמנו ולייחס אחד לשני עמדות שהוא לא מחזיק בהן, אני לא חושב שיש לי כוח להמשיך את הדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מייחס לך עמדות, אני מנסה להבין. שים לב שבשום מקום לא טענו, איציק או אני, שלא ניתן להתנגד. פשוט לא בא לי להתנגד. האמירה ''שיפציצו אותי בכל מקום, אני כבר אדע להתנגד'' לא מקובלת עלי. אני מעדיף להגביל את ההפצצה ככל שניתן, ולשמור את כוחות ההתנגדות הנפשיים שלי לדברים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה שאלה מעניינת: האם ההתנגדות היא אקטיבית או פסיבית? האם אני צריך כוח נפשי כדי להתנגד, או שמספיק שאני אהיה באופן קבוע בהלך הרוח הרגיל שלי כדי שזה לא ישפיע עלי? לי נראה שזה הסוג הראשון. אגב, לא כל כך ברור האם "יצירת תדמית" פירושה "הפצצה שאליה צריך להתנגד". יופלה יוצרים לעצמם תדמית. אני לא צריך להתאמץ כדי לחשוב "היי, הם רק מייצרים תדמית, זה הכל זיוף ופרסומת" - אני פשוט צריך לחשוב "התדמית הזו לא נראית לי חיובית" , וזו כמובן חשיבה פסיבית. והנה עוד שאלה מעניינת: האין "הגבלת ההפצצה" סוג של התנגדות? האם המאמץ שמושקע באותה הגבלה גדול מהמאמץ שמושקע בהתנגדות? האם הנזקים שההגבלה גורמת אינם גדולים יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם התדמית אכן לא נראית לך חיובית. כמובן שפרסומת שמיועדת לילדות בנות 12 לא תעבוד עלייך (אלא אם גם לך יש פוסטר של סקעת בחדר). אבל אם הפרסומאי מכוון אל אנשים כמוך, ועושה את העבודה שלו כמו שצריך, התדמית אמורה למצוא חן בעיניך. נניח, לקשר בין מה שאתה רואה כאורח חיים ראוי, או כשאיפה לחיים, לבין המוצר. ואז ההתנגדות צריכה להיות אקטיבית. ואין ספק שהמאבק הזה הוא סוג של התנגדות, שגם היא דורשת משאבים. אבל לטעמי לפחות זה שווה את זה, משתי סיבות: א. לא מדובר פה, ברוב המקרים, על התקפה אלא על קרב בלימה. עוד ועוד שטחים הופכים לפרסומיים, ואני רוצה לשמור על הפינות השקטות שלי. ב. יש לי ילדים, ואני מעדיף שהם יתמודדו עם פרסומות בצורה מבוקרת, ולא שיחלקו להם מברשות שיניים ומשחה של קולגייט בגן (קרה, שבוע שעבר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו עולות שתי שאלות: האם בכלל הפרסומאי מסוגל לקלוע ל"אנשים כמוני", כלומר האם ניתן ליצור לכל אדם את התדמית שהוא "יקנה בעיניים עצומות", ועד כמה התדמית שיוצרים למוצר מסוגלת להיות מנותקת מהמוצר עצמו. אני בכלל לא בטוח שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית, ודי בטוח שהתשובה לשאלה השנייה היא "לא עד כדי כך". עוד שאלה היא למה חייבים בהכרח להתנגד לפרסומת, ואיך ההתנגדות הזו באה לידי ביטוי. הטיעון של "הפינות השקטות" נשמע לי קצת מוזר. האם אתה אומר שלדעתך קיימים מוצרים שאסור לפרסם? גם הדוגמה של קולגייט נשמעת לי קצת מוזרה. מה רע בזה שחילקו להם קולגייט? שהם עלולים לרצות לצחצח שיניים יותר, או שהם יבקשו רק קולגייט ויבעטו בכיור אם יקנו להם משחה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולגייט משתמשים בניסויים בבעלי חיים, אם אינני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כמובן שקשה לקלוע בדיוק לאנשים כמוך ספציפית. אפשר לקלוע באיזור, ויש אוכלוסיות שיותר קל לכוון אליהן וכאלה שפחות. לגבי הפער בין התדמית למוצר - שאלה של קנה מידה. לי זה נראה כמו די הרבה. ב. אני מניח שאנחנו רוצים לעשות את הבחירות שלנו שלא על סמך שיקולים מסחריים של אנשים אחרים. בהתחשב בדיון הקודם שלנו, זה אומר להתנגד לפרסומות. ההתנגדות הזו באה על ידי צפיה ביקורתית בפרסומות בעיקר. ג. פינות שקטות - כשאני קורא ספר, שאני לא אצטרך לחשוב האם זה פרסומת מושתלת. כנ"ל בשיחה עם חברים, אם ללכת לקיצוניות (ואם לרוץ עד סוף הקיצוניות, את 'סוחרי החלל' קראת?) ד. הבעיה שלי עם קולגייט היא בעיקר בעיית הגבולות. מעורבות של חברה מסחרית בגן ילדים זה בעייתי, כי אני לא יודע איזה חברה תיכנס לשם מחר. אבל כן, גם זה שהילדה תרצה 'רק קולגייט' זה בעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה להשקיע בפרסומות עם כושיות מפזזות, במקום לשים שיקופית 'קולה. שתית כבר היום?"' למה לעשות אריזה עם צבעים יפים עליה כתוב בבירור שם המוצר או לוגו מעוצב היטב אם אפשר (הרבה יותר בזול) למכור באריזה לבנה עם אותיות בגודל 12 פונקט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה באמת? בשביל מה הכושיות המפזזות, אם לא בשביל ליצור תדמיות? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |