בתשובה לסמיילי, 08/12/05 15:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. לא מעודד אותי בכלל. להיפך. צר לי גם עליו. ב. זאת אומרת, מכיוון שארי שביט ייצג עמדה אחת, היא הייתה חייבת לייצג את העמדה הנגדית? ושאת העמדה הנגדית הזו היא הציגה בלי דמגוגיה? אולי זה באמת רק בגלל המחלה הידועה של בני משפחה, שהם לוקחים דברים בצורה רגישה מדי. מעניין אם אפשר להשמיע את הראיון ושאחרים ישפטו. ג, ד. ובמקרה הנידון הייתה עבירה על החוק? (פיטור דרעי). לשנינו ברור שלא, ולכן כשאילנה דיין טוענת שזה היה הישג של בית המשפט העליון, אני טוען שזה בדיוק ההיפך. שבית המשפט כשל בתפקידו. לאילנה דיין זה בטח צריך להיות ברור, אבל אין לי בעיה אישית איתה, היא מבחינתי מייצגת ישראליות מסוימת. עיקום של המציאות שתתאים לתיזה שאתה מאמין בה. ה. מוטעית כי לא הייתה עבירה על החוק, או מוטעית כי זו הייתה קביעת נורמה? (בית המשפט חרג מתפקידו) ו. נראה לי שהסברתי את העקרון של החזרה של דברים אל הכנסת (שבית המשפט משתמש בו מפעם לפעם), ואני לא מבין מה קשור חוק היסוד המעורפל הזה לעיקרון של הפרדת הרשויות, או למה שכתבתי. ז. בגלל זה אמרתי בצורה עוקפת. הדוגמא לרעתי רעה, מכיוון שכל הנתונים רעים. הדבר היחיד המשותף באמת היא הטענה שיש כאן סכנה לדמוקרטיה ויש הקמים להגן עליה. הטיעון שרות גביזון היא סכנה לדמוקרטיה וההשוואה לסכנה של קבוצות גזעניות שנכנסות לכנסת, הוא טיעון דמגוגי זול. פשוט כי אין כאן סכנה. ואם מישהו חושב שיש בבקשה שיצביע עליה, בלי להשתמש בתיק דרעי. ח. עשיתי טעות לכתוב שום דבר. אין כזה דבר הרי, ואני גם לא מצוי בפרטים. הציטוטים בכתבה שהבאת חלקיים, ואני לא מכיר את פסק דין קעדאן אבל אני אחפש. בכל אופן לכל אדם יש זכות לבטא את דיעותיו. שופטים בעצם מבטאים את דעותיהם כל יום בדיוק באותה הצורה. במילים אחרות, כששופט מוציא פסק דין מסויים, הוא צריך לנמק אותו בנימוקים מנימוקים שונים. הגבול בין נימוק שיראה לך אידיאולוגי פרופר לנימוקים אחרים הוא דק מאוד. בציטוטים החלקיים שהבאת אני לא רואה משהו שונה מציטוטים בפסקי דין של בית המשפט העליון. בארצות הברית לפחות מכירים בזה ודנים בזה. בכל מקרה הדיעה שלה בטח לא פוסלת אותה מלהיות שופטת, ולא על זה הדיון. כשמאמן כדורגל נהפך לפרשן, חוקי המשחק משתנים, והוא מבטא הרבה גם את דעתו הפוליטית. כשפרשן נהפך למאמן כדורגל, הוא נהפך פתאום למקצועי, ורואה דברים אחרת. כנ"ל לגבי כל מעבר מתפקיד לתפקיד בעלי אורינטציה שונה. בלי להיכנס לקונטקסט, המחשבה שבגלל ששמעת דיעה פוליטית של מועמד לשופט, פוסלת אותו מלהיות שופט מוזרה בעיני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. if you can't stand the heat... ב. לא חייבת, אבל זאת שיטת הראיון שהיא בחרה בה, היא אפילו אמרה את זה בהתחלה. אני לא שמעתי דמגוגיה יותר מהרגיל בראיונות. ג.,ד. לך אולי זה ברור שלא, אני דווקא חושב שכן. מה עכשיו? אני מעקם את המציאות? אתה מעקם את המציאות? אולי המציאות בכלל לא שייכת לכאן? ה. מוטעית כי לא היתה נקבעת נורמה ראויה. (בית המשפט לא חרג מתפקידו, כמו שרואים אותו פרשניו המוסמכים של החוק). ו. כי אם בית המשפט העליון "דן בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק" אז ודאי שתפקידו כולל גם "לקבוע נורמות שלטוניות" בניגוד למה שאמרת. ז. אתה מוציא דברים מהקשרם. שביט טען שאי אפשר להגן על ערכים על ידי הפרה של הערכים (טענה שאני, אגב, נוטה להסכים איתה), ודיין שאלה אותו בתשובה אם הוא מתנגד גם לדמוקרטיה מתגוננת. ח. על פסק דין קעדאן אתה יכול לקרוא כאן (http://www.global-report.net/writers/display.php?a=4... ) הדעה של אדם לא פוסלת אותו מלהיות שופט? היית נותן לאדם שחושב שצריך למנוע מנשים את הזכות לבחור ולהבחר להיות שופט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קי הבנתי. א. לך נראה בסדר שזה ככה, גם אותך זה מגעיל? או שבכלל אתה אפאתי לכל העניין הזה? ב. לצערי לא שמעתי את הראיון מההתחלה. אני אכן כופר בשיטת הראיונות שלנו. בגלל שהנושא קרוב לליבי זה חידד אצלי את ההרגשה שקיימת שם ממילא. ומה אתה חושב על זה? שוב אפאתי? ג, ד. ועל איזה חוק הייתה עבירה? מכיוון שאין חוק כזה לא הייתה עבירה. ואולי תצליח להאיר את עיני. מציאות אולי יכולה להיות סובייקטיבית, אבל אם היה חוק כזה או שלא היה, לא אתה ולא אני נוכל לשנות. ה. מה שאתה כותב כאן סותר את סעיף ג' שאומר שהייתה עבירה. או שלא היה חוק ויש כאן קביעת נורמה, או שיש חוק ואז יש עבירה. ופה בכל מקרה הדיעות שלנו חלוקות, לגיטימי. (מעניין אותי בכל זאת למה התכוונת, כשכתבת בתגובה הראשונה שבית המשפט טעה) ו. בוא נפסיק ונדבר על דיין. מבחינתי זה לא מוביל לשום מקום. מה הדיעה של פרופ' גביזון שמונעת ממנה להיות שופטת? ובבקשה אל תיתן לי שוב את פסק דין קעדאן, כי ציונות או ימניות עדיין לא מנעה מאף אחד שום דבר. מבחינתי ההפניה הזו היא שוב סוג של דה-לגיטימציה ואיזושהיא השוואה לכהנא. אני מבקש שתחשוב על מש שכתבתי כאן רגע לפני שאתה מגיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הראיון הזה לא נראה לי חריג. אולי אם היו מדברים על דודה שלי הייתי חושב אחרת. ב. לי אין בעיה עם שיטת ראיונות כזאת. ג. ד. לא יודע, אני לא מכיר את כל חוקי המדינה, ובגלל שזה לא ממש עקרוני, אין לי כוונה לחפש את פסק הדין. ה. אני טוען שאילו בית המשפט היה פוסק אחרת הוא לא היה קובע נורמה ציבורית ראויה, ולכן היה טועה. לא יודע מה הדיעה של פרופ' גביזון שמונעת ממנה להיות שופטת, או אפילו אם יש כזאת. לרגע לא זכור לי שטענתי שהיא מנועה מלהיות שופטת. ניסיתי להתיחס באופן ענייני לחלק מהנושאים שהעלת. יש בשיח הישראלי גישה מאד נפוצה, גישה שאתה יוצא נגדה, ומיד אחר כך מאמץ אותה, גישת הקיטלוג. אם לא הסכמתי איתך על כמה נקודות, אז ודאי שאני לא מסכים איתך על הכל. כמי שנפגע ממנה בתחילת הדיון, הייתי מצפה ממך להזהר ממנה בהמשכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הוא בהחלט לא חריג, זו בדיוק הבעיה שלי. ב. אשריך ג, ד. תגובה קודם כתבת שלדעתך כן הייתה עבירה. מה שעקרוני (לי) היא השיטה לכתוב סתם דברים שנועדו לחזק איזשהי השקפת עולם, אפילו אם הכותב לא מאמין בהם בעצמו (או שאולי גם הפעם אני לא מבין?) ה. הבנתי את טענתך. זו הרי סלע מחלוקת ה'הכול שפיט', והעמדה שלך כמובן לגיטימית לחלוטין. אכן לא הבנתי את התגובה המקורית ואת הקונטקסט של המילה טעה. רגשי רגשי היום, אני בטוח שאתה מבין :-) אני פחות או יותר מקבל את הביקורת שלך למטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג.ד. הדבים שלי לא באו לחזק השקפת עולם, אלא להסביר עמדה מסויימת ולתקן את ההצגה המוטעית שלה. לצורך הסברת העמדה, נימוקי בית המשפט ממש לא רלוונטיים. העיקר שיש הכרעה של בית המשפט. אתה טענת שזה שבית המשפט מתערב בהכרעות של הרשות המחוקקת, הוא משחק בהורדת ידיים, ניסיתי להסביר לך שזה לא כך, על ידי הדגמה להכרעות של בית משפט בעניינים מובהקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם פה נראה לי שאולי לא הבנתי אותך. כשאתה כתבת... ''לך אולי ברור שלא, אני דווקא חושב שכן.'' חשבתי שהתכוונת לאם הייתה עבירה או לא, וזה מפני שכתבתי בתגובה קודם - לשנינו ברור שלא (הייתה עבירה). או שהתכוונת - לך אולי ברור שלא היה הישג, אבל אני חושב שכן היה הישג. או שהתכוונת - לך אולי ברור שלא הייתה עבירה, אני פשוט לא יודע אם הייתה או לא. אני לא מכיר את כל החוקים בספר החוקים (כמו שכתבת למטה). בשני המקרים אני מתנצל, אבל אם התכוונת למשפט השני, תן לי להאיר את עיניך ולהגיד שאם הייתה עבירה פשוט לא היה דיון. במקרה של עבירה על החוק המקרה ברור. רק בגלל שלא היה חוק ומדובר פה בקביעת נורמה שלטונית, רות גביזון בכלל התייחסה לזה מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. טעיתי. סעיף ג. ד. בתגובה 352187 מנוסח ברשלנות. מצטער, פיספסתי את השאלה בתגובה 352186. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''במקרה של עבירה על החוק המקרה ברור''. לא בהכרח. זה בדיוק תפקיד השופטים לברר - האם הייתה עברה על החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהבנת למה התכוונתי במקרה שבית המשפט היה קובע שיש עבירה על החוק, רות גביזון לא הייתה אומרת דבר במקרה הנדון בית המשפט לא קבע שהייתה עבירה על החוק, אלא קבע נורמה מוסרית הויכוח כאן הוא על זכותו של בית המשפט לחוקק חוקים חדשים ולקבוע נורמות מוסריות בחברה דמוקרטית הויכוח הוא האם בית המשפט פועל ברוח הפרדת הרשויות המתבקשת ממנו מכיוון שהחוק תמיד יהיה חסר, ברור שלפעמים בית המשפט יידרש לחוקק חוקים חדשים, הנושא הוא מורכב. והשאלה היא איפה עובר הגבול. ואני חוזר ואומר שגם בית המשפט הנוכחי מכיר בצורך להחזיר מדי פעם את דברים לכנסת, על מנת שתקבע את הנורמות בעצמה, בלי שייאלץ לקבוע אותן בשבילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לפעמים. יש לא מעט דברים שנמרחים שנים כי בית המשפט העליון נמנע מחהכריע ומחזיר את הדברים לכנסת. ענייני דת ומדינה במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לדעתי זה רק מחזק את הטענה שלי יש דברים שבית המשפט מכיר בזה שהם צריכים להיקבע במסגרות אחרות. מי מחליט איפה עובר הגבול? שיטת ההכול שפיט של ברק טוענת שלבית המשפט יש את הזכות לדון בהכול. אני לא חושב שיש מישהו שטוען שלא. מכיוון שלא נראה לי שיהיה כתוב בחוק בדיוק מה מותר לבית המשפט ומה לא, זה בעצם עניין של נורמה. האם הנורמה היום תורמת או פוגעת, במעמד בית המשפט או בדמוקרטיה? כל אחד ישפוט בעצמו. אני משער שיש דעות לכאן ולכאן. בבית המשפט עצמו אני משער שגם כיום יש שופטים שיש להם גבולות שונים ושלפעמים גם יש דעת מיעוט. ואולי הבעיה היא בכלל עם מהות התפקיד הנוכחית של נשיא בית המשפט. אולי אם כל שופט פשוט היה מעלה את טיעוניו הוא, בלי איזה גורו ראשי שיושב מעליו, גם ה"סכנה" הזו של גברת גביזון הייתה יורדת מסדר היום. במערכת הפוליטית אני עוד מבין. צריך שזה שעומד בראש גם יתווה את הדרך. למה בדיוק צריך כזה גם בבית המשפט? האם לא הגיוני שבבית המשפט גם הנשיא יהיה לפעמים בדעת מיעוט? מעניין כמה פעמים זה קרה אצל ברק אם בכלל. זה באמת סתם מעניין אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני זוכר, ברק מכריז שהכל שפיט באופן פוטנציאלי, אך באופן מעשי בית המשפט מסרב לעסוק בסוגיות, מגלגל סוגיות לכנסת ומושך עניינים שנים. עניינים בטחוניים, ענייני דת ומדינה ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הויכוח כאן הוא על זכותו של בית המשפט לחוקק חוקים חדשים ולקבוע נורמות מוסריות בחברה דמוקרטית" "העליון בבריטניה: ראיות שהושגו בעינויים לא קבילות בבית משפט" http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט איננו מחוקק חוקים חדשים. הוא מפרש חוקים והפרשנות שלו מהווה מעין חקיקה, כי היא נוגעת בתחום שהחוק אולי לא נגע בו את הבג''ץ ראה שהשלטון נהג באזרח בשרירות לב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עמדת ברק", יובל יועז, הארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה הייתי אומר, מעט מדי ומאוחר מדי יש כמובן משהו במה שהוא אומר, ואולי באמת צריך אחת ולתמיד לדון בדרך מינוי השופטים בישראל ובהרכבו של בית המשפט העליון, אבל את השיקולים האמיתיים שלו הוא כבר חשף הרבה קודם, ויותר מפעם אחת. בקטע של האמינות, להבדיל, זה קצת מזכיר לי את מה שקרה השבוע עם מופז לדעתי האישית הנסיון של ברק להפסיק את הסחרחרה דרך דיבור על עקרונות ועל תקופת צינון, הוא נסיון מצחיק את מחול השדים כלפי מינוי גביזון עשה ברק מצד אחד ושרת המשפטים מהצד השני. מרגע הראשון שעלה שמה כמועמדת גביזון נמנעה מהתבטאויות ציבוריות. אם כבר משווים לקרמניצר, מעניין באמת לראות מתי הראיון האחרון שנתנה גביזון לתקשורת ההתייחסות למושג מהפכנות היא התייחסות שלטעמי הופכת את המציאות. אם מישהו בסיפור הזה "חוטא" במהפכנות זהו הרי ברק בעצמו, עם המהפכה החוקתית שהנהיג, והאקטיביזם השיפוטי שהתחזק לאחר שהגיע. וזה כבר מעלה שאלה טובה אחרת. האם עדיף שאדם יבטא את דיעותיו ה"מהפכניות" לפני שיחליטו אם למנותו לשופט, או שימונה בלי שישאלו אותו על דיעותיו, ואולי יגיע מגובש עם עמדה מהפכנית שלא חשבנו עליה, כי אסרנו על עצמנו לשאול. ויש גם תמיד את משפט הקסם: "לטענתו, גם אם היה מסכים ל"אג'נדה" שלה לא היה תומך במינויה" הרי אם היה מסכים לאג'נדה שלה, כבר לא היה רואה בה כ"מהפכנית", אלא "כאדם בעל השקפות". תפיסה של דיעותיו של אדם כתפיסות מהפכניות מן הסתם תלויה במקום שממנו מסתכלים. ועוד קביעות מוזרות: "כשלא שואלים את המועמדים על השקפותיהם, מתקבל באופן טבעי פיזור שווה ופלורליזם בין העמדות והגישות". האם זו לא עוד בדיחה מצחיקה? האם ברק מסתכל על בית המשפט עליו הוא אמון ורואה פיזור שווה ופלורליזם מחשבתי, או בדיוק ההיפך מכך? ההתבטאות האומללה שברק לא "פוסל" את מועמדותה של גביזון, אלא רק "מתנגד" לה, והאמירה שהוא נמנע מלדבר עם חבריו בעליון על הנושא, מתוך מחשבה שהדבר יכול להגיע לעתירה לבג"ץ הן אמירות שפוגעות באינטיליגנציה של הקורא. וזה מפני שתוך כדי זה בייגה שוחט מתייעץ איתו בטלפון מתי לפרוש מהכנסת, ברק מבקש שייקחו ברצינות מלאה את עמדת השופטים, ובסופו של דבר גם מתכוון לכנס את הפורום העליון של השופטים (כמובן אחרי הבחירות, אלא מה) כדי לחשוב מה לעשות. התבטאות הלא פוסל, אלא רק מתנגד, מזכירה לי קצת התבטאות אחרת מהשבוע החולף של ארקדי גאידמק: אני לעולם לא מפטר אנשים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה שהוא נותן ראיון פוליטי על האג'נדה שלו, בלי להתראיין באמת, זה לא מטריד אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו השיטה הדפוקה אצלנו, לא? חשבתי שאתה אפאתי :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת השיטה אליה אנחנו הולכים ומדרדרים. אני יותר אפאטי לדברים מסויימים, ופחות לדברים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב... לברק אין אג'נדה. מה פתאום. הוא גם מסביר. אונסים אותו. "אבל זה אונס אותי שלא מרצוני לנקוט עמדה נגד האג'נדה שלה, והאג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון..." מעניין אותי איך ברק רואה את הדיון הציבורי בנושא מקומו של בית המשפט מחד ודרך בחירת השופטים מאידך. האם לכל פרופסור למשפטים אסור להתבטא, או רק לכאלה שאולי יש להם פוטנציאל להפוך לשופטים בבית המשפט? שמחה אוחזת בליבי, כשאני רואה שהוא בטוב ליבו מרשה לכאלה לתת הרצאות אקדמיות, כל עוד שלא יביעו את דעתם בעיתונות. עזבו... אצלי זה כבר נהיה אישי מדי. מוציא את עצמי לתקופת צינון, עד להודעה חדשה :-) תודה לך סמיילי על שהתייחסת לדברים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה צביעות באדם אחד? האם לקרמניצר אין אג'נדה? האם הוא לא פועל ליישומה (חותם על עצומות, מתבטא בתקשורת וכו')?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שקרמניצר לקח שנת חופש. זה לפחות מה שכתוב ב(http://notes.co.il/orit/15152.asp). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היית נותן לאדם שחושב שצלם עיתונות צריך להמשיך לצלם במקום לעזור לאדם בסכנת חיים, להיות שופט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להיות יותר ספציפי? למה אתה מתכוון כשאתה כותב "במקום לעזור לאדם בסכנת חיים"? אתה מתכוון שהוא (אני מניח שאתה מדבר על מקרה אמיתי) לא התקשר למגן דוד אדום אחרי תאונה? לא לקח אדם שקיבל התקף לב לבית חולים? לא הפגין כנגד ממשלת רבין/ נתניהו/ ברק/ שרון? שם מוקשים וחיכה עם המצלמה לראות איך אנשים מתפוצצים? קיבל הודעה על פיגוע והלך לצלם מבלי להזהיר אף אחד? בכל מקרה, למזלי, למזלך, ולמזל כולנו, אני לא יושב בועדה לבחירת שופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרמניצר, בתפקידו כנשיא מועצת העיתונות, יזם תקנה המאלצת צלמים להעדיף, במקרים מסוימים, את טובת המקצוע על עזרה לזולת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הם ה"מקרים המיוחדים"? מה שהצלחתי לדוג זה רק "החובה המוסרית והחוקית החלה על כל אדם להושיט עזרה לאדם המצוי לנגד עיניו בסכנה חמורה ומיידית לחייו או לשלמות גופו, חלה גם על עתונאי בעת פעולתו העתונאית" מתוך http://www.m-i.org.il/takanon_etika.asp |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |