 |
על זה הייתי אומר, מעט מדי ומאוחר מדי יש כמובן משהו במה שהוא אומר, ואולי באמת צריך אחת ולתמיד לדון בדרך מינוי השופטים בישראל ובהרכבו של בית המשפט העליון, אבל את השיקולים האמיתיים שלו הוא כבר חשף הרבה קודם, ויותר מפעם אחת. בקטע של האמינות, להבדיל, זה קצת מזכיר לי את מה שקרה השבוע עם מופז
לדעתי האישית הנסיון של ברק להפסיק את הסחרחרה דרך דיבור על עקרונות ועל תקופת צינון, הוא נסיון מצחיק
את מחול השדים כלפי מינוי גביזון עשה ברק מצד אחד ושרת המשפטים מהצד השני. מרגע הראשון שעלה שמה כמועמדת גביזון נמנעה מהתבטאויות ציבוריות. אם כבר משווים לקרמניצר, מעניין באמת לראות מתי הראיון האחרון שנתנה גביזון לתקשורת
ההתייחסות למושג מהפכנות היא התייחסות שלטעמי הופכת את המציאות. אם מישהו בסיפור הזה "חוטא" במהפכנות זהו הרי ברק בעצמו, עם המהפכה החוקתית שהנהיג, והאקטיביזם השיפוטי שהתחזק לאחר שהגיע. וזה כבר מעלה שאלה טובה אחרת. האם עדיף שאדם יבטא את דיעותיו ה"מהפכניות" לפני שיחליטו אם למנותו לשופט, או שימונה בלי שישאלו אותו על דיעותיו, ואולי יגיע מגובש עם עמדה מהפכנית שלא חשבנו עליה, כי אסרנו על עצמנו לשאול.
ויש גם תמיד את משפט הקסם: "לטענתו, גם אם היה מסכים ל"אג'נדה" שלה לא היה תומך במינויה" הרי אם היה מסכים לאג'נדה שלה, כבר לא היה רואה בה כ"מהפכנית", אלא "כאדם בעל השקפות".
תפיסה של דיעותיו של אדם כתפיסות מהפכניות מן הסתם תלויה במקום שממנו מסתכלים.
ועוד קביעות מוזרות: "כשלא שואלים את המועמדים על השקפותיהם, מתקבל באופן טבעי פיזור שווה ופלורליזם בין העמדות והגישות". האם זו לא עוד בדיחה מצחיקה? האם ברק מסתכל על בית המשפט עליו הוא אמון ורואה פיזור שווה ופלורליזם מחשבתי, או בדיוק ההיפך מכך?
ההתבטאות האומללה שברק לא "פוסל" את מועמדותה של גביזון, אלא רק "מתנגד" לה, והאמירה שהוא נמנע מלדבר עם חבריו בעליון על הנושא, מתוך מחשבה שהדבר יכול להגיע לעתירה לבג"ץ הן אמירות שפוגעות באינטיליגנציה של הקורא.
וזה מפני שתוך כדי זה בייגה שוחט מתייעץ איתו בטלפון מתי לפרוש מהכנסת, ברק מבקש שייקחו ברצינות מלאה את עמדת השופטים, ובסופו של דבר גם מתכוון לכנס את הפורום העליון של השופטים (כמובן אחרי הבחירות, אלא מה) כדי לחשוב מה לעשות.
התבטאות הלא פוסל, אלא רק מתנגד, מזכירה לי קצת התבטאות אחרת מהשבוע החולף של ארקדי גאידמק: אני לעולם לא מפטר אנשים
|
 |