בתשובה לאורי פז, 03/12/05 20:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוסף כזה של הבלויות שקריות עזות מצח מזמן לא ראיתי. כמעט לכל אבותינו היו יותר מאישה אחת. ודאי לדוד, שמזרעו אמור לבוא המשיח. המונוגמיה במערב התחילה מהנצרות, שדגלה בה מראשיתה. רבנו גרשם הופיע זמן רב אחריה. הרמב"ם האהוב עליך פסק שאם יהודי אונס נוצרייה - יש לסקול את הנוצרייה, אשר בנוכחותה גרמה לו לחטוא. שוויון באמת מפתיע בחידושיו. וגם מצביע על קשר שכלי-רוחני עמוק בין המינים. מאיפה לקחת את ג' שלך? על השינויים שהניחו הכותבים היהודים שלך הייתי מוותרת בחדווה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכבדתי, המונוגמיה במערב לא התחילה מהנצרות, כי הנצרות לא התחילה מעצמה, אלא שדדה וחמסה וגזלה ואנסה את ערכי הנצח של היהדות בעזות המצח הידועה והרעבתנית שלה. אין כל ספק שהתרבויות השונות של תקופות התנ"ך הן פוליגמיות, ומעולם לא טענתי את ההפך. הלא ציינתי מפורשות ש"הדבר היה נהוג בחברות הפוליגמיות שחיו אלף-אלפיים שנה לאחר תום העידן המקראי, על אחת כמה וכמה בתקופות המקרא שלפני שלושת אלפים שנה ויותר". על רקע התרבות הפוליגמית של תקופת התנ"ך, משמעותי ואולי חדשני ומהפכני, ובוודאי בולט מאוד: *מסר הזוגיות בתנ"ך*. אין ספק שעל אף הדיווח החוזר על ריבוי נשים המבטא את המציאות התרבותית, קוראי התנ"ך לדורותיהם יכלו להתרשם שהאהבה מקבלת ביטוי במסגרת הזוגית של גבר ואישה אחת בלבד. תחילתה של השקפה תנ"כית מייחדת וייחודית זו ברגע היות אדם על פני האדמה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ [בלשון רבים! ועל-פי המשך הפסוק ברור מדוע – מדובר בשניים, איש ואישה!] בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם [...] וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ (בראשית, פרק א, פסוקים כ"ו-כ"ח). על-פי פשוטו של מקרא עשיית האדם "בצלמנו כדמותנו" כללה בריאתם של זכר ונקבה. זאת ועוד, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שאפילו הדיווחים בספרי התנ"ך על התופעה הפוליגמית, שהיא חלק בלתי נפרד מהתרבות של תקופותיו, כוללים בתוכם ביקורת לעתים מרומזת ולעתים מפורשת על תופעת ריבוי הנשים. כך למשל, דמותו של למך, הביגמיסט הראשון, איננה מצטיירת באור חיובי – העובדה שלקח שתי נשים איננה ניתנת לערעור, אך לא נראית כמומלצת. לקיחת נשים רבות בידי שועי הארץ (בראשית ו, א-ב) היתה מעשה בלתי-מוסרי, ביטוי להשחתה, ונמנתה עם הסיבות לעונש המבול. ברור אפוא שבתהליך הצלת הבריאה בידי נח והתיבה, אשר נבנתה במצוות ה', מודגש מאוד מסר הזוגיות. הכתוב מפרט כי אל התיבה יבואו נח *ואשתו* ובניו *ובנות זוגם*; אולם רעיון הזוגיות איננו נעצר כאן בבני אדם – כתגובה להשחתתם יבואו אל התיבה גם בעלי החיים, הכשרים והבלתי כשרים, בזוגות של זכר ונקבה. אין ספק שהדגשת היתר בפרשת המבול של מסר הזוגיות, מבקשת להציגו ולהטמיעו כקביעה מוסרית לחברה האנושית כולה. התורה גם איפשרה את הגירושים במקרה שההרמוניה הזוגית הגיעה לקיצה (דברים כד, א). התרת הגירושים היא אמירה מהותית בעלת השלכות על חשיבות הזוגיות. בתרבות הפוליגמית מצפים שלגבר תהיה הרמוניה עם כל נשותיו או אפילו עם אחת מהן. הקביעה המאפשרת גירושים, היא למעשה הצהרה התומכת במסגרת מונוגמית לאמור: אם היחסים בין בני הזוג השתבשו – נשיאת אישה נוספת על פני אשתו הראשונה איננה מומלצת. התורה מבקשת להעביר מסר שעם כל הקושי שבדבר, עדיף לגרש את האישה הראשונה ורק אז לשאת את האחרת, ולא להרבות נשים. על המלך הוטל איסור בתורה שלא להרבות לו נשים. איסור זה נושא עמו משמעות של מסר הצהרתי ויצירת דוגמה לחיקוי חברתי, ושאיפה לשינוי תרבותי מחברה פוליגמית למונוגמית. המלכים נהגו להרבות את נשות ארמונם כביטוי לשליטה, לכוח, לבריתות פוליטיות, וכמקור לדימויים ולאגדות על אודותם. האיסור שהוטל על מלך ישראל שלא להרבות לו נשים עורר גם את השאלה, מה פירוש "להרבות"? אך מבלי להתעמק בכך כעת וכאן, כוונת האיסור ברורה: המלך בישראל נדרש לקבל על עצמו הגבלה במספר נשיו, ביחס למקובל בקרב מלכים אחרים בסביבתו התרבותית. ככל שיקפיד על שמירת איסור זה, כך ייטיב להעביר מסר ולשמש כדוגמא לעם כולו. לא לחינם התורה מבקרת בחריפות את שלמה המלך שהירבה לו נשים, שהיטו את ליבו. הסעיף ג' שלי מוסבר בפרוטרוט במאמר תחתיו אנו מתדיינים כאן, אם טרם שמת לב. ולסיום, אודה לך על המקור המהימן לדברי הרמב"ם שאת מדברת עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהנוצרים ''גזלו'' את הרעיון המונוגמי מהיהדות - זה מעניין. סוף וף אני מבינה שישו גזל את רעיון המשיחיות משבתאי צבי. והגבלה במספר נשי המלך אינה אומרת שהוא יהיה מונוגמי. אפשר להסתפק בהרבה פחות מאלף נשים ועדייו לקיים פוליגמיה ניכרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכבדתו, שימי לב גם, בתגובה 351028, לסמל והפסגה של שוויון האשה היהודי: "... עדיף **לגרש** את האישה הראשונה ורק אז לשאת את האחרת, ולא להרבות נשים" (ההדגשה - שלי). לא להתגרש, כאקט הנובע מכוונת שני הצדדים, אלא *לגרש* - כאחד האיפיונים לכיבוד האשה המופלא ופורץ-הדרך שביהדות :-) . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, אילו דקדוקי עניות. מסתבר שגם בקרב החילונים יש נטורי קרתא, אה. אמור מעתה "להתגרש" במקום "לגרש". תוסיף לך איזה ה"א ואיזו תף באמצע, והיית למודרני נאור (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שלפעמים אתה לא במיוחד מקפיד על דקויות. מחמת השיוויון ביהדות גם האשה מגרשת את בעלה כמו שהוא מגרש אותה. ודאי תומר על זה שאלו הם דברים קטנים והבדלים לא מהותיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוב, האישה מגרשת את בעלה: "קישתה לך להיא, קישתה!". ואז, הולכים לרבנות וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם נהיה רציניים יותר ונתייחס למינוחים של ההלכה היהודים כמבטאים איזו מהות, נראה שהאיש מגרש את אישתו. האישה מבקשת/דורשת גט. האישה מורדת ולמרות שהבאת איזה פסוק בו מופיע גם הצירוף-גבר מורד, האם ישנה פסיקה של בתי דין רבניים שקובעים שגבר מסויים הוא מורד? אם לא, אז המשפט שהבאת הוא לא יותר מקוריוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני בקיא בפסקי דין רבניים, אבל סביר להניח שישנן פסיקות כאלה גם בימינו על בסיס הלכתי איתן. כל מי שמכיר קצת את המערכת יסכים שאין כל סיבה לחשוב אחרת. אינני מבין מה כה רע במצב שבו האיש מגרש והאישה מתגרשת. בתי הדין ובתי המשפט דואגים היטב למצבה של האישה המגורשת, הרבה יותר מלמצבו של המגרש; ועוד בפרט אם יש להם ילדים בתווך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, איזה בעיה יש כאן? נהפוך הוא, מטילים את מלאכת הגירוש הכבדה על האיש המסכן, בעוד אישתו חופשייה פשוט ללכת משם. פשןוט אפליה מתקנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנוצרים האהובים שלך גזלו וחמסו ואנסו והשביצו כבשלהם לא רק את רעיון המונוגמיה מהיהדות. ואין כל קשר למשיחיות של שבתאי צבי וישו לנידון. מעולם לא טענתי זאת, ואל לך לעוות את דבריי ובכך להאפיל על חוסר-ההודעה-בטעות שלך. על המלך הוטל איסור בתורה שלא להרבות לו נשים? כן. איסור זה נושא עמו משמעות של מסר הצהרתי ויצירת דוגמה לחיקוי חברתי, ושאיפה לשינוי תרבותי מחברה פוליגמית למונוגמית? כן. המלכים נהגו להרבות את נשות ארמונם כביטוי לשליטה, לכוח, לבריתות פוליטיות, וכמקור לדימויים ולאגדות על אודותם? אכן. האיסור שהוטל על מלך ישראל שלא להרבות לו נשים עורר גם את השאלה, מה פירוש "להרבות"? אך מבלי להתעמק בכך כעת וכאן, כוונת האיסור ברורה: המלך בישראל נדרש לקבל על עצמו הגבלה במספר נשיו, ביחס למקובל בקרב מלכים אחרים בסביבתו התרבותית. ככל שיקפיד על שמירת איסור זה, *כך ייטיב להעביר מסר ולשמש כדוגמא לעם כולו*. האם התורה מבקרת בחריפות את שלמה המלך שהירבה לו נשים, שהיטו את ליבו, או שרואה במעשהו מעשה חיובי? מגנה בחריפות ואף מצביעה על אחריתו המר. אה, והאם יש איזה ספר קאנוני או היסטורי בן זמנו של המקרא שמגנה בחריפות נשיאת נשים הרבה למלך? נאדה. וכן, עוד משהו, מהפכות היסטוריות מתרחשות בדרך כלל בהדרגה. לא ניתן לקפוץ ישר ממציאות פוליגמית למציאות מונוגמית, באותה מהירות-הבזק כפי שמלמדים את מעברי התקופות בשיעורי ההיסטוריה הקצרים. קודם מגבילים את המלך לשאת נשים הרבה, מעוררים את העם למחשבה על השוני ומהותו ומעלותיו, ואז, כשהקרקע בשלה ודשנה לקלוט מציאות חדשה ובריאה, מגיעים לאסור פוליגמיה על כל איש ואישה בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן, אני רק תוהה מדוע היהודים התימנים, למשל, לא היו מונוגמים עד שבאו למדינה. וגם לא ממש מעכלת את האפשרות לגנוב רעיון ממישהו שהגיע אליו הרבה אחריך. לדתיים פתרונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי התימנים: בחברה היהודית בארצות האיסלם, נהגה בפועל נשיאת אישה שנייה, וגם תופעת הפילגשות היתה מוכרת. עם זאת, יהודי שנשא אישה אחת, לא ראו בו בחברה היהודית כמי שיש לכפות עליו נישואים נוספים. הדבר היה נתון לרשותו ותלוי ברצונו. האפשרות לגנוב את רעיון המונוגמיה ממישהו שהגיע אליו הרבה לפני הנוצרים, הינה אפשרות שהפכה לעובדה היסטורית, וכלל לא צריך להיות דתי בשביל זה. כפי שכבר הרחבתי בראיות מהתנ"ך, רעיון המונוגמיה החל לחלחל ביהדות המקראית והתלמודית ומשם נאנס בידי אבות הנצרות היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שנראה לי קשה להמשיך ולרדת לרמת הגנון, אני עוזבת את הפתיל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. תודי שאין לך מה לומר וזהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז, אין לך מה לומר וזהו. חבל שלא הפרכת אף טענה שלו, למרות שצפיתי לכל אורך הדיון בדריכות-מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא ראית שכל טענותיו מופרכות מלכתחילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא המקורות וההסברים שלו אמינים בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. מקורות והסברים למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכך שהמונוגמיה התחילה בכלל ביהדות המקראית ואומצה בידי הנצרות ומשם הגיעה לעולם המערבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהוא הראה איננו התחלה של מונוגמיה אלא הגבלה מסוימת של פוליגמיה. ויש להניח שעד המאה העשירית לספירה נהגה פוליגמיה בין היהודים, שאם לא כן לא היה צורך בחרם דרבנו גרשום. כיוון שהנוצרים התחילו את עניין המונוגמיה הישר מתחילת הספירה, פחות או יותר, קשה לי לראות איך ייתכן שהם חיקו בזה מישהו שנזכר להעלות אתל הרעיון כאלף שנה אחריהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתה של מונוגמיה הינה הגבלה מסוימת של פוליגמיה, כמתואר במקרא. הפסוק בבראשית ב' 24 - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, והיו לבשר אחד" - שימש בסיס לתפישה המונוגמית: קדושת הנישואין לאשה אחת. בשום מקום רציני לא מצאתי קביעה במסמרות כי המונוגמיה ראשיתה בנצרות. הצורך ב"חרם דרבנו גרשום" נועד עבור כל אלה שרצו בכל זאת במצבי הנוחות לחיי הגברים: פוליגמיה וביגמיה. זאת לאור העובדה שהתורה לא אסרה את הפוליגמיה במצוות לא-תעשה, ולא תבעה את הזוגיות, המונוגמיה, במצוות עשה. התורה הסתפקה בהצגת מערכת נרחבת למדי של איסורי עריות שהקטינה במעט את מגוון האפשרויות, וצמצמה את מספר הנשים הפנויות לנישואים וליחסי אישות עבור מי שעמד באיסורים אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי פז, עם כל ידענותך, ספר בראשית פרק ב' אינו מביא איזו חדשנות של דת ישראל. הפסוק שהבאת מתאר מצב כללי אצל בני האדם. אתה שוכח ברוב קינאתך לדת שראל, שגישת ישו היתה גישת רפורמה ביהדות. והיהדות דחתה את הגישה שלו. תלמידיו וממשיכיו (בעיקר פאולוס), הקימו דת חדשה ונפרדת שביטלה את העבדות והביגמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי על חדשנות הפסוק הנ"ל מבראשית, אלא רק ציטטתי משפט קביעה מתוך אתר ידע חשוב שקיים בעברית ואף קישרתי אליו תיכף ומיד. החדשנות של תורת ישראל בדבר המנוגמיה הובאה כבר בצורה מינימלית בפתיל הבא, ולא ראיתיך מגיב שם בדומה לכאן: תגובה 351010 הרפורמה הנוצרית ביהדות הבית-השני ביטלה את נוהגי הפאגאניות האלילית תוך אימוץ ניכר בעליל של ערכי היהדות ההיסטורית-המקראית והתלמודית כמו: מוסר בין אישי, מונוגמיה ועוד. על עצם הביטול של נוהגי ואמונות הפאגאניות, היהדות ידעה להוקיר טובה לנצרות (ראה למשל: http://www.notes.co.il/uripaz/11639.asp) ואילו על ניכוס ערכי הנצח שלה – תמשיך מצד אחד להוקיעה על עצם הניכוס ומצד אחר לברכה על עצם ההכרה ברעיונות היהדות הבסייסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת להחזיר את כתובת הדואר שלך, אדון פז. קשה לא לחייך למראה הנסיונות המגושמים שלך להופיע כאלמוני. מי שראה קרנף מנסה לקשור שרוכי נעליים בטח מכיר את ההרגשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה רואים קרנף מנסה לקשור שרוכים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה עובד סוציאלי וקרנף חולה מבקש ממך אישור למט''ב, הוא חייב להראות לך איך הוא מנסה לקשור אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה מט"ב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה שלי מתמלאת באופן ריק. המכותב הנכבד ודאי יתקן ל''מתמלאת באופן ריקני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להווה ידוע לכל אייל מתחיל שכתובת המייל מופיעה אוטומטית, כך שכל הטענה שלך מגוחכת מיסודה. היית צודק לו רק היתה מופיעה כתובת הדוא''ל שלי תחת השם ''האייל האלמוני''. מה שקורה כאן בדרך כלל רק לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דרך להיפטר מכתובת הדוא''ל המופיעה אוטומטית, אבל כיון שאתה מדבר לא יפה (גם שכ''ג, שניכם) וגם אומר דברים לא נכונים, וכיון שאני אחת הגננות שגמעו תורה מפי מר משה קליין והנני גם אדם רע ואכזר - אייסר אותך בשבט חונכות ולא אספר לך כרגע מהי הדרך הפשוטה הזאת. ואדרבה - מצא לי מקום אחד בו מופיע ''האייל האלמוני'' עם כתובת הדוא''ל של שכ''ג. ההימור שלי הוא שלא תמצא. שכ''ג נפל במלכודת הזאת, אבל לא כ''אייל אלמוני'' אלא עם ניק אחר, הומוריסטי, ועכש''י - זה היה לפני שאתה היית כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה ידוע לכל אייל מתחיל על כתובת שנעלמה לפתע? איך מתרחש הנס הזה, ואיך זה קורה בסמיכות להופעתם של איילים אלמוניים עם מבטא רוסי כבד שמביעים את עמדותיו הידועות של אחד, מר פז? הבה נשמע אותך מכריז קבל עם שלא הגבת בתור אלמוני בכמה תגובות בדיון הזה בימים האחרונים (כולל אחת שהוסרה ע"י המערכת). בלי התחמקויות ובלי התחכמויות, נראה אותך מכחיש בלשון חד משמעית. הצורה בה אתה מיישם את "מדבר שקר תרחק" כבר מוכרת לכל באי האתר, אבל יהיה משעשע להפגש איתה שוב - רק אל תשכח את המעשה ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה כדי שלא תמצא את דרכך, חלילה, לאותו כבשן בו אבלה את הנצח שלי. העונש הזה כבד מדי אפילו לחוטא כמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מתרחש? למשל, כאשר יש לך בבית מספר מחשבים עם חיבור לרשת, ובחרת להגיב באחד מהם, הפחות בשימוש עם רשת. מה שאירע עמי במקרה דנן. אגב, אין לי כל קשר לאיילים האלמונים שאתה מדמה בנפשך. הזיות רוח של שוטים למהדרין, שפי הגיהינום פעורה תחת פשיטות רגליהם, אלה שמרוב שקרים כבר אין להם רגליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקרן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזבן, בדאי. <מאחר וממך למדתי רעה שאין כל צורך להוכיח כלום, אז זאת תגובה מספיקה.> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זה העיקר, ולא הבנתם, כולכם, מה באמת חשוב: ראיתי באתר של אורי הפניה למאמר כאן, תוך ציון כי בדיון שבעקבות המאמר יש כבר למעלה מ-1800 תגובות. והנה עכשיו פועלים אנו, בע"ה ושכם אחד עם כותב המאמר - עד כי במהרה בימינו יוכל הכותב לציין באתרו כי בדיון למאמרו שבאייל הקורא יש למעלה מ-2000 תגובות! למעלה מ-2000! הזדרזו! עכשיו מובן, העניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מאמרים באייל את מכירה עם כמות תגובות בסדר גדול דומה? 4-5. בהחלט שווה לציון בבלוג של מי שמאמרו זוכה לכמות לא איכותית שכזאת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |