בתשובה לאלמנה ויתום, 30/11/05 6:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה רגע להתיחס לדוגמא הכהנמנית הזאת, שהופיעה באתר כבר כמה פעמים בגרסאות שונות (שכ"ג אוהב לתת אותה). האם באמת שותפך פועל בצורה לא רציונלית כאשר הוא מתעקש על 20$ שהם 10% מהסכום הנדרש, ולא על 8K$ שהם כ2% מסכום הדירה? נוהגים להצביע על העניין הזה כבאג בפסיכולוגיה האנושית- להתייחס לחיסכון יחסי במקום חיסכון מוחלט. מה מקור הבאג הזה, והאם באמת מדובר בבאג? בעניין מקור הבאג, אפשר להגיד זה גם מקורו- באג פסיכולוגי, חוסר מושלמות אורגנית, משהו שמעיד על כך שאיננו יכולים להסתמך על אינטואיציות בענינים כלכליים. אפשרות אחרת (למרות שבדרך כלל אני לא אוהב את הגישה),היא הגישה פסיכו-אבולוציונית. איזו תרומה השרדותית, עכשיו או בעבר הרחוק שלנו, היתה ל*באג* הזה? נדמה לי שאפשר לטעון שמדובר כאן באסטרטגיה לא רעה במקרים *מסויימים* והדוגמא הספציפית שלך מבליטה את זה: הדעת נותנת שבחיי היום יום ( המודרניים וגם אצל ה"ציידים מלקטים" המיתולוגיים ) אנו עוסקים בדרך כלל ב"עיסקאות" קטנות. קצת בוחרים מאיזה עץ לקטוף אגוזי קוקוס, באיזה חנות נקנה עפרונות או בשר, צקים בנקאיים לערבויות. באופן גס, היוריסטיקה טובה אומרת: אם המחיר לא גבוה מידי, מדובר בפעולה יום-יומית, סביר שהפעולה הזאת תחזור על עצמה. גם הסיכון במקרה והעיסקה תיכשל, הוא קטן. מצד שני, עיסקאות גדולות, כמו קנית דירה, או ציד ממותה ( רציתי לכתוב טירנוזארוס, אבל פחדתי שלא כולם יבינו שמדובר במשל) הן עניין נדיר. שוב, מחיר גבוה- אירוע של פעם בחיים, עם סיכון גבוה. עכשיו, יצור רציונלי, שרוצה להרבות את עושרו אבל לא יכול להשקיע בכלכלן צמוד, מחפש איסטרטגיה *פשוטה* שתראה לו מתי החיסכון הוא יעיל ומתי לא, עשוי לחשוב בצורה הבאה- 1)הנחה של 10% על כל העיסקאות היוםיומיות שלי, שווה הרבה יותר מהנחה של 1% על עיסקה של פעם בחיים. 2) *התעקשות* על הנחה של 10% בעיסקה יום יומית, תיגרום ( בדומה למנגנון הTOT בדילמת אסיר חוזרת) לרווח ארוך טווח מול הסוכן השני. אם הבנק יוותר לי על העמלה של ההמחאה הבנקאית, סביר שיוותר לי שוב. אבל התעקשות מול עורך דין, שכנראה אפגוש בו רק פעם בחיים, על הנחה של פחות מ20$ מול 8000$ אינו משתלם *לי*, מצד שני, עורך הדין נתקל בהרבה עיסקאות כאלו, ולכן מבחינתו, השיקול עובד הפוך, וכדאי לו להתעקש, מה גם שהסיכון שבפעם הבאה אבחר עורך דין אחר הוא לא רלוונטי ( ממילא מדובר בעיסקה מזדמנת). כלומר, כאירוע מבודד, ההתנהגות לעיל נראית לא רציונלית, אבל בהקשר רחב יותר, אולי אפשר להצדיק אותה כהיוריסטיקה שאיננה הגרועה ביותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בראבו. כבר מזמן אני רוצה להגיד בדיוק את זה, ולא יודעת באיזה הקשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק את זה? כולל שגיאות ההקלדה? spooky... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''להגיד'' לא כולל הקלדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת ראובן היה צריך ציון לתגובה שלו! בראבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שיש הצדקה אבולוציונית למנגנון פסיכולוגי מסויים אינה הופכת אותו למוצדק מבחינה לוגית. למעשה, זה ההיפך - הטענה שאנו נוהגים כך כי זה מנגנון פסיכולוגי שהתפתח במהלך האבולוציה אומרת למעשה שאיננו מתנהגים כך כי זהו הדבר הרציונלי לעשותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהראתי שזה כן רציונלי- שהתמקחות יום יומית יוצרת איזון מול סוכנים מוכרים. אם ההערה שלך שמה ש"צרוב" בחומרה שלנו אינו יכול להיות התנהגות לוגית ( כי איננו *חושבים* על כך), אז יש בזה משהו, אבל זה קצת מותח את השאלה, כי גם יכולת המחשבה הלוגית צרובה אצלינו בחומרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התייחסתי לטענה אודות המקרה הספציפי, אלא באופן כללי לטענה אודות היוריסטיקות. גם אם היוריסטיקות גורמות לנו, ברוב המקרים, לפעול באופן שבניתוח לאחור יהיה רציונלי, הן אינן דרך רציונלית להסקת מסקנות. זה לא מאוד רלוונטי למאמר המקורי, שהגדיר חשיבה לוגית בדרך מאוד ספציפית שכוללת גם היוריסטיקות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל גם חשיבה לוגית היא יוריסטיקה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשיבה ראציונאלית <> חשיבה שמטרתה להשאר עם מה שיותר כסף כל האתר הזה רודפי ממון?1 א. אני מת כבר לקנות את הדירה הזו (כי אני שונא את הישנה) ב. שונא את כל הבנקים האלה שגונבים ממני כל הזמן ג. אני לא רוצה לצאת פראייר כל המסקנה בעניין הזה היא שהדחפים הנפשיים שלנו לפעמים חזקים מהדחפים הכספיים. וזה שוב מעלה את העניין ההישרדותי ואת עניין האי-נוחות. האי-נוחות הכי גדולה היא לאו דווקא קשורה באוכל או בכסף, ואוכל וכסף הם לא הדברים הכי חשובים להישרדות 2 לעומת זאת, מצב נפשי מאוזן, נטול עצבנות, לחץ וכיוצ' בזה, חשוב מאוד להישרדות האישית. הרי נפש פצועה מובילה למחלות לא פחות מתת תזונה, ולרוב אפילו יותר. מכאן לדעתי נובע, שהבחירה בעולם עם תשובות ברורות, עם הסברים למוות, למחלות ולקשיים אחרים, דווקא תורם לטיפול באי-הנוחות *העיקרית* של השקט הנפשי, ולא באי-הנוחות המשנית, הגשמית. אפשר לראות את זה כפתרון אבולוציוני שרידותי מהמעלה הראשונה3. ______________ 1 אני אעריך ברשותך שמדובר בציניות 2 רוב האנשים בעולם עניים ורעבים ושורדים יפה מאוד 3 לפרט ולא לחברה או לקהילה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכבוד הוא לי שמכל התגובות בדיון הזה בחרת להדביק את תגובתך המחכימה דווקא לשלי, למרות שאינני מצליח להבין את ההקשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתחת את הדוגמא בעיניים של תועלתנות כספית. כמו שאמרתי אני אייחס את זה לציניות, כי לי לפחות ברור שהחשיבה שמתוארת בדוגמה נובעת ממניעים פסיכולוגיים, אז אני מניח שברור גם לך. די מוזר לי הניתוח הפתלתל שמנסה לייחס הגיון סטטיסטי, וראיה נסתרת לטווח ארוך, שבסופו של דבר בצורה אבולוציונית מנסה להגיע בכל מקרה ליותר כסף. למה לא ללכת בדרך הישרה, ולדבר על הנפש, ולחלק האבולוציוני שלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, אתה טוען שאדם לא חושב ש8000$ זה סכום יקר בגלל דחף נפשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. גם לא מעניין אותי מה בדיוק הוא אומר, אלא מה הוא מרגיש. המשפט: אדם חושב ש- 8000$ הוא סכם יקר, הוא משפט חסר. יקר ביחס למה? יקר באיזה הקשר? אני טוען שהצורה שבה אדם מסתכל על 8000$ יכולה להשתנות בהתאם לסיטואציה. ושהסיבה שיסתכל על 8000$ בצורה כזו או אחרת, נובעת מתוך מניעים נפשיים, שקשורים בכל מיני פרמטרים של הסיטואציה ואיך הוא מרגיש כלפיהם. ל- 8000$ לכשעצמם אין ערך לכאן או לכאן, בלי הסתכלות לתוך נפשו של האדם. בכל מקרה התועלתנות היא נפשית, ולא כספית. להגיד: חשוב לי שיהיה לי הרבה כסף, זה גם משפט לא מעניין. השאלה היא למה חשוב לך שיהיה לך הרבה כסף? ואולי משהו אחר בכלל יותר חשוב לך? כל אחד מאיתנו יוותר על 8000$ אם זה יפגע בו בצורה אחרת, שפוגעת בעיקרון נפשי חשוב יותר, מהנוחות הכלכלית. אם ניקח דוגמא קיצונית - אם יציעו לי 8000$ בשביל לחתוך את יד שמאל, אני אסרב. האמת שאין סכום בעולם שיגרום לי לוותר עליה מרצוני החופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא שנתת (עם יד שמאל) היא טובה, כדי לקזז את האפקט הזה, בדרך כלל נהוג לבצע ניסוי כזה: האם תסכים לנסוע נסיעה של X כדי לקבל הנחה של 10 שח על 1) חבילת עפרונות? 2) כרטיס טיסה לארה"ב? מתברר שבאופן טיפוסי, אנשים מוכנים לנסוע לסופר יותר מרוחק בשל הנחה על עפרונות, אבל לא לנסוע לסוכן נסיעות יותר מרוחק בשל הנחה זהה על כרטיס טיסה. לדעתי זה דבר שאי אפשר לפטור ב"מניעים נפשיים" אלא אם כן אפשר להגיד *מהם* אותם מניעים. אני מוכן להרחיק לכת ממך *כל* החלטה שאנו עושים היא ממניעים נפשיים, אבל אם רוב האנשים עושים דבר שעל פניו נראה מוזר, זה דורש הסבר. זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית לא. למרות שאני איש מחשבים ויודע שההבדל היום כבר לא גדול כל כך, אני מעדיף לקנות מחשב יקר יותר בחנות ידועה ליד הבית, מאשר לחפש רחוק מחשבים זולים יותר. זה אולי מסביר את זה בצורה מסויימת. אני אנסה להסביר את זה למרות שאני לא פסיכולוג. למרות שההסבר פשוט, שאלת הלמה אנחנו מתנהגים ככה היא כבר אחרת. יש דברים שחשוב לנו השירות / הביטחון. לכן אנחנו נבחר בצורה אוטומטית במותגים / מקומות שאנחנו סומכים עליהם. טיסה היא אחד מהדברים האלו. כנראה דברים יכולים להתפקשש עם כרטיס. הכסף נהפך למשהו משני. חבילת עפרונות היא בסה"כ חבילת עפרונות. למה הכסף פה דווקא תופס מעמד אצל אנשים מסויימים? אני באמת לא יודע. מבחינתי האישית, גם חומרנות וגם קמצנות הם כשלים לוגיים :-)1. אבל כל בן אדם וסדר העדיפויות הנפשי שלו. סדר עדיפויות נפשי של אדם אחד, יראה מוזר לבן-אדם אחר. אני לא חושב שיש פה אמת מוחלטת. _ 1 וגם עצבנות וגם רגשות אשם וגם חרדות. אבל לצערי אני חוטא בהם לא מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרת, חבילת עפרונות היא בסך הכל חבילת עפרונות, אבל בטיסה יש סיכון גדול יותר ולכן לנסות לחסוך ''קצת'' עשוי להתברר כמשהו לא יעיל. זה מה שכתבתי בתגובה המקורית שלי, אבל משום מה, קראת לזה תועלתנות צינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מאין השתרבבה לפה שאלת האמינות. ננסח מחדש: אתם יכולים לחסוך 10 שקלים על ידי קניית עפרונות בסניף רחוק יותר של קרביץ, או לחסוך 10 שקלים על ידי קניית כרטיס טיסה בסניף רחוק יותר של איסתא. אין פה שאלת אמינות, רק מחיר מול מרחק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמוני ההוא תיאר תסריט קצת אחר. אליו הגבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, התגובה שלי כוונה לכלל הפתיל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה אולי אין שאלת אמינות, אבל כן נשארת אותה שאלה של סיכון ושירות. כרטיס הטיסה לא מוגדר כדבר "בטוח". במידה ותהיה בעיה, אני אולי אצטרך גם לנסוע לעיר האחרת כדי לטפל בה. דרך אגב, יכול להיות גם שאותו הבן-אדם במצב מסויים כן יסע ובמצב מסויים לא. אולי הוא יסע כי החודש הנושא הכספי מעיק עליו במיוחד, ואולי בפעם אחרת לא יסע, כי נפלה עליו בוחטה של כסף. אולי הוא סתם עייף. או להיפך, אדם שבדרך כלל לא היה נוסע, מחליט דווקא כן לנסוע, כי יש לו עוד משהו לעשות באותה עיר אחרת. גם קמצנות/חסכנות, לא באה בשחור ולבן. יש אלף ואחד פרמטרים. להסתכל על הכול דרך העיניים של הכסף זה להתעלם מהמציאות. זו תמיד הבעיה עם דוגמאות היפוטיות, הן נוטות לפשטנות יתרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את התגובה שלך שוב. הניתוח כולו נכון, העיניים שמנתחות אותו מבחינתי ציניות. אחרי שהגעת יפה לסיכון ולתועלת, ניתחת את המסקנות בעיניים כספיות תועלתניות. זה מתחיל ב: "עכשיו, יצור רציונלי, שרוצה להרבות את עושרו..." מבחינתי ברגע שהגעת אל הסיכון, הדרך הטבעית הייתה ללכת אחרי הנפש והשקט הנפשי, שהם מניעים חזקים יותר במקרה הזה, ולא אחרי המובן מאליו, הרציו והעושר. זו הנקודה שנגעה בי, ובגלל זה גם כנראה היה לי קשה להכיל את כל התגובה. אתה לא חושב שההסתכלות בסיפא של התגובה שלך (גם על הלקוח וגם על עורך הדין) היא הסתכלות כספית תועלתנית טהורה? האם כשאתה מסכם ומדבר על הקשר רחב יותר, אתה לא מתכוון לגישה תועלתנית (כספית) לטווח הרחוק? זה לפחות מה שאני הבנתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הקטע עם ''הרוצה להרבות את עושרו'' עשוי היה להראות ''ציני'', אבל בהקשר של הדיון, זה סביר. הדוגמא לא עסקה בהתעלות הרוחנית ושלוות הנפש שאדם חש לאחר שהוא מתמקח עם הבנק על עמלת ההמחאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש משהו בטיעון ה"נפשי": הפניות (pniut) 1 שלנו כלפי הגורם להוצאה הכספית משפיעה על הדרך שבה אנחנו מתייחסים להוצאה (גם לפני מעשה וגם בדיעבד). כשאני מקבלת חשבון טלפון של 200 שקל מבזק, אני מסננת "הגנבים האלה", ומוצאת פסול בכל סעיף וסעיף של ההוצאות שהם מפרטים לי (בימים שלפני הוראת הקבע הייתי לפעמים גם מתקשרת אליהם ומוחה על גובה הסכום, כמובן מוצאת שאין להם אף טעות בחשבון, אבל שמחה שצעקתי עליהם קצת). כשאני מקבלת חשבון חשמל על אותו סכום בדיוק, אני חושבת "נו מילא, בחודש הבא אנסה לחסוך מעט יותר". וכשאני מקבלת חשבון ארנונה על אותו סכום בדיוק, אני חושבת לעצמי שאיזה כייף, אני לא משלמת ארנונה על הגג, ובכל זאת יכולה לעלות אליו מתי שאני רוצה. 1 יש לזה עוד מילה בעברית, ששכחתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבון טלפון של 200 ש"ח זה הרבה אצלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממוצע. אבל לא אמרתי שזה סכום גדול, אלא שאני חושדת בהם בכל מקרה ובכל סכום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך הסבר לתופעה? יחסי ציבור מוצלחים של חברת חשמל מול אילו של בזק? אגב, זה ש*התקשרת* לבזק כדי להתלונן בפניהם מזכיר לי את הקטע ב"סוחרי החלל" ( וברור לי שקראת אותו!) כאשר המספר מרוצה עד השמיים כאשר אחד הדמויות מאיימת לשרוף את כל המוצרים מתוצרת מסויימת ולקנות רק מהמתחרים. "אין דבר, בשלב מסויים תגלה שחזרת לרכוש את תוצרתינו, כך שהרווחנו קניה נוספת"1. 1 פראפראזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר להצדיק את זה בשום צורה. התשלום עבור פיקדון לדירה אליה אתה עובר הוא אירוע צמוד לתשלום עבור עורך דין וכו'. כל אדם "לוגי"/"רציונלי"/"בר דעת" יבין זאת ובוודאי שאדם המרוויח את לחמו מכתיבת תכנה אמור להיות רציונלי :) (אחרת איזה מין שחקן דמיוני הוא בשוק החופשי?) אבל למעשה אותה היוריסטיקה שאתה מדבר עליה (האינטואיציה) שגורמת למישהו לנהוג באופן הזה (שכהנמן ושות' מתארים, אבל הוא מהווה רק חלק קטן מהתמונה) עומדת בניגוד לתאוריה לפיה מעשיו של מישהו בכלל הם "לוגיים". ככל שלא תשתדל להעביר החלטות מחייך ה"לא מקצועיים" (אלו בהם אתה חרד-סיכון, חושב באחוזים, מעדיף בדיקה רפואית ארוכה וכואבת יותר אם סופה הוא נעים יחסית וכו') לאלו ה"מקצועיים", בהם אתה חושב בדולרים, שוקל סיכוי אל מול סיכון באופן מאוזן ומעדיף להפחית את סך הכאב, תגלה שמרבית צעדיך עדיין מונחים (אם אתה בכלל מבין עלי ידי מה הם מונחים) בידי תשוקות, שאיפות ותחושות שאינן בתחום השיח ה"רציונלי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שאולי צריך לשאול היא, האם, לאחר שאנחנו יודעים את כל הדברים הללו , אנחנו צריכים להאנח ולהגיד '' נו, טוב, כאילו אנחנו, לא רציונליים, נרוץ למלא לוטו, יש פרס גדול השבוע'' או ללמוד לזהות את המצבים האילו בחיינו. לא מדובר פה על שיקולים רגשיים כמו שהאלמוני ההוא מנסה להגיד. אם נלמד את עצמנו מתי כדאי לחשוב באחוזים ומתי לא, נצא נשכרים מבלי לבגוד באנושיות שלנו. אני לא מדבר על ''כאב'' ועל ''חשש מסיכון'', שהם באמת דברים שההשפעה שלהם קשה לכימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון שהעליתי (בלי להוכיח לפי שעה) הוא שלא ניתן להפריד בין החשיבה הלא רציונלית מהסוג ההוא (שהוא אולי טוב אבולוציונית, אבל די גרוע כשקונים איתו במכולת) ובין ה"אנושיות". אם תדמיין אדם רציונלי לחלוטין וכיצד הוא פועל, תגלה שמדובר גם על אדם רע לחלוטין. למשל, שיקול מסוג שהוא בלתי נמנע בעולם של אורי ואיין ראנד: "אני יכולה לרצוח את X ולשדוד ממנו מאה מיליון דולר. יש סיכוי של אחד לאלף שאתפס ואז חיי יסתיימו. אני מוכנה לקצר את חיי בממוצע ב 14 יום כדי להרוויח בממוצע 99,900,000 דולר לכן כאישה רציונלית עלי לרצוח." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רוצה להתאמן בפארפרזות: "אם את מוכנה לנסוע לסניף אחר של איסתא ( תודה, דרומי) כדי לחסוך 10 שח על כרטיס טיסה, את רובוט חבר נשמה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית קורא קצת מהדברים שכותבים כאן על הקונים ב WalMart... אבל באמת אני לא מבינה איזה מקום יש למוסר בעולם הרציונלי ומה מונע מהאדם הרציונלי "לערוק" ולפעול כפי שתיארתי? זהו אמנם טיעון מקובל על מחזירים בתשובה (ולכן מייד ניתן להבין שהוא חייב להיות שגוי) וניתן לענות לו בתשובות אמפיריות ובתשובות הלקוחות מהמחשבה הפילוסופית של המאה ה 20, אבל נדמה לי שהומו אקונומיקוס אינו מספק לו תשובה כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה, בקצרה היא שהמוסר *בכללו* הוא בעל ערך אבולוציוני, ולכן עקרונות מוסריים מסויימים הוטבעו בנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לכן אני סבורה שהטענה שאנו יצורים רציונליים, או שהדת (נתעבת ככל שתהיה) היא מיוחדת בהיותה מונעת משיקולים לא רציונליים היא לא טענה הגיונית. כפי שעקרונות מוסריים מסויימים ועקרונות של ניהול סיכונים שגוי הוטבעו בנו, גם תחושות של קיום אלוהים* (ושל חוסר רצון לאכול ושל סלידה מכפות רגליים וכו') הוטבעו בחלקנו. לתחושות כאלו שהן נפוצות מספיק (כמה זה מספיק? לא יודעת) יש נטייה לגרור התפתחות של ממים שמדביקים גם אנשים שלא לקו באותן תחושות במקור. לממים מצידם יש נטייה להפוך לחוקים (בין אם דתיים או לא דתיים). אני בטוחה שכבר ערכנו את הדיון הזה ולא זכורה לי שום תגובה "רציונלית" אליו מצד אורי ושות'. * בוודאי היו כאן קישורים למדען כזה או אחר שמחולל תחושת נוכחות אלוהית אצל 70% מהאוכלוסיה בעזרת שדה אלקטרומגנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל "הוטמעו בנו" זה לא הסבר מספק, זה רק זורק את השאלה הלאה. *למה* הוטבעו בנו דווקא תחושות אלה ולא אחרות? למה דווקא הממים האמוניים השרישו בצורה כזאת גורפת (נדמה לי שאמונה באיזשהם כוחות עליונים היא קבוע אנושי אוניברסלי)? כאמור, לגבי מוסר יש תשובה מניחה את הדעת. את המאמר של דאוקינס על הוירוסים של המחשבה כבר לינקקתי יותר מפעם אחת כך שאני נמנע מלעשות זאת שוב1, אבל הוא באמת שווה קריאה. יש גם תרגום מקוצר במקצת לעברית באתר חופש או הידען או משהו כזה. ______________ 1- מצד שני, מעולם לא לינקקתי אותו בהערת רגל. http://cscs.umich.edu/~crshalizi/Dawkins/viruses-of-... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף לדחות את הדיון הזה למועד מאוחר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אל תגזים, הולכים לסגור את האתר עוד חודשיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זאת היתה תגוב לשכ"ג? התכוונתי *ב*עוד חודשיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך להיות מרוצה מכותרת המשנה לכתבה הזאת: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |