בתשובה לד.ק., 29/11/05 20:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ללא הנחת היסוד הזו, כת השוקחופשי פושטת את הרגל... וגם אם מניחים כך, הרי שההחלטות הלוגיות מתבססות על מה שהינו בר ידיעה וכמובן שמדובר על אפס קצה המציאות. כתרגיל, הייתי ממליצה לאורי לרשום בסוף היום את סידרת כל הפעולות שביצע ולחשוב כמה מהן היו ''לוגיות'' במובהק, כמה היו ''אוטומטיות'' ובכמה מקרים הפעולה עצמה היתה לוגית בעיניו ''אני רוצה קפה לכן אלך ואקנה קפה'', אך מניעיה הם קרוב לוודאי לא לוגיים כלל וכלל. אין באמור לעיל כדי לעודד את האמונה באל כזה או אחר או לרמוז שאמונה כזו היא לוגית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ברוכים הנמצאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמאמר הזה פותח (לפחות) שתי נקודות מעניינות. אחת מהן (אולי הפחות מעניינת, בהקשרנו) היא עניין הקשר בין דת לבין היגיון ושאלת התוקף של הציווי הדתי באופן כללי. הנקודה השניה היא המקום האמיתי של הלוגיקה בחיינו ושאלת התוקף של המסקנה הלוגית. בפתיל הזה ניסיתי לגעת בנקודה השניה. (אני מקווה שמישהו כאן מוכן לא להסכים איתי...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הנקודה הראשונה, קשה להאמין שמישהו יחלוק עליה משום שבבירור אין בין הדת והציווי הדתי ובין ההגיון דבר וחצי דבר. עם זאת, יתכן שאם מסתכלים על הדת מנקודת מבט של אבולוציה חברתית/תרבותית, היא מובילה (הובילה?) לשרידות יתר של קבוצות משום השפעותיה המרסנות/מאטות. לגבי הנקודה השנייה, בגללה הצעתי לאורי לבחון את פעולותיו במשך יום טיפוסי, למרות שנדמה שמספיק להתבונן על קצה היום - היכן ה"לוגיקה" בעייפות והיכן ה"לוגיקה" בהחלטה האם להיכנע לה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שדרוש יותר מההתחמקות שבמאמר: "...השפעה זו אינה סותרת, כמובן, את העובדה הבסיסית שאנו עושים שימוש בחשיבה לוגית; היא רק משפיעה על המטרות שלנו ועל הגדרת הנוחות ואי־הנוחות עבורנו..." כלומר אם אגדיר את הנוחות ואי הנוחות בתור "מה שנוח ולא נוח לי", הרי שכל פעולה סבירה שאבצע כדי להגדיל את הנוחות היא "לוגית". כמובן שלא מדובר בהכרח על הגדלה מיידית ומובהקת של הנוחות. למשל, אני עובדת כרגע למרות שהיה לי נוח יותר להתבטל, משום שאני מהמרת שזה יגדיל את הנוחות העתידית שלי. לגבי דתות הסגפנות, הייתי שוקלת ברצינות לבדוק את הקשרים בינן ובין הפרעות נפשיות מסויימות. למשל הסימפטומים המשותפים בין אנורקסיה מתונה ובין דתות המעודדות מגבלות אכילה או אכילה רק בשעות מסויימות, או אמונות/דתות לפיהן יש בעיה כזו או אחרת עם כפות רגליים ולכן יש להסתירן ו/או להקטינן וכו'. ומהצד השני, ראוי לבחון כיצד פועלת התרבות הלא דתית כדי לשנות את מה ש"נוח" ו"הגיוני". "קניתי את בקבוק השמפניה ב 275 דולר כדי לחגוג את השנה החדשה" שים לב כמה הצהרות תמוהות שאי אפשר להתייחס אליהן כלל כ"לוגיות" חבויות במשפט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...שבבירור אין בין הדת והציווי הדתי ובין ההגיון דבר וחצי דבר" אורי רדלר טוען במאמרו שהדת והאמונה הדתית (ולכן גם הציווי הדתי) מבוססות על כשל לוגי. הוא מניח (לוקח כמובן מאליו, יותר נכון) שלציווי הדתי אין תוקף. אני חושב שהבסיס להנחה האחרונה הזו הוא הטענה הראשונה ההיא. "יתכן שאם מסתכלים על הדת מנקודת מבט של אבולוציה..." הסתכלות דרוויניסטית על הדברים היא רק הסתכלות אחת מני רבות. היא גדושה בספקולציות ובהנחות לא מבוססות, ולכן לטעמי לפחות היא לא מהטובות שבהן (אם כי יש לה גם יתרונות). להגביל את הדיון בדת להסתכלות הזו זה לגרום לעצמנו עוול, מכיוון שהיא מפספסת כ"ך הרבה ממה שמעניין בדת. זוהי רדוקציה לא מוצלחת. ---- לגבי הנקודה השנייה, אני לא לגמרי מבין מה את(?) אומרת. האם את מסכימה עם הביקורת שלי או חולקת עליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסתכלות הדרוויניסטית אכן לא רלוונטית בכלל לדיון לוגי בשאלה האם יש אלוהים, או האם יש בדת כשל לוגי. אבל חלק גדול מהמאמר עוסק בשאלה: מדוע אנשים בוחרים להאמין בדת בכל זאת? בכל הנוגע לשאלה זו, ההסתכלות הדרוויניסטית היא ההסתכלות הנכונה ביותר. שים לב שבכל התרבויות, בכל המקומות בעולם, ובמיוחד בכל התרבויות הקדומות, ישנה דת. ככל הידוע לי, עד למאות האחרונות לא הייתה קיימת חילוניות בכלל. לכן נראה לי סביר להניח שהנטייה לדת היא דבר שנמצא בגנים של האדם, ומכאן שהיא נוצרה באבולוציה, ולכן ההסתכלות הדרוויניסטית הגיונית בהקשר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ככל הידוע לי, עד למאות האחרונות לא הייתה קיימת חילוניות בכלל" לפי ויקיפדיה, אפיקורוס פעל לפני 2300 שנה. עוד לפניו, סוקרטס נשפט על כפירה באלים (בין השאר). גם קריאה מפוקחת בקהלת שלנו חושפת פילוסוף חילוני (ודכאוני) למדי (חוץ מהפסוק הלפני-אחרון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו אנכרוניזם לייחס חילוניות לסוקראטס, לאפיקורוס ולקהלת. סוקראטס נשפט באשמת שווא (תקרא את הדיאלוג פיידון); אפיקורוס טען שאין לפחד מהאלים, לא שהם אינם; והפסוק הלפני-האחרון של קהלת הוא עדיין בקהלת. אל תשכח שקהלת הוא אחד מספרי הקודש של היהדות. הוא אמנם מבטא הלך רוח שחורג ממה שרגיל בכתבים דתיים, אבל העובדה שחז"ל הכניסו אותו לקאנון מראה שהם חושבים שלדת יש גם צד כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר שאי אפשר להסתכל על זה בצורה דרוויניסטית, אלא שהצורה הזאת מרדדת את העניין. כותב המאמר משמיע שההתנזרות שמומלצת בנצרות, למשל, נוגדת אינסטינקטים הישרדותיים. למה באמת מוכתבת התנזרות? אאל"ט, הטיעון הרשמי הוא שהינתקות (התנתקות?) מתענוגות הבשר מביאה את הנזיר לדרגה רוחנית גבוהה. מה היא אותה דרגה רוחנית גבוהה? האם למדע ולתיאוריית האבולוציה (כפי שהם היום, לפחות) יש כלים לעמוד על משמעות ואמיתות הטענה הזאת? ואם לא, האם יש להם דרך לעמוד על הערך ההישרדותי של ההתנזרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטשה היה אומר שה"דרגה הרוחנית הגבוהה" היא לא יותר מאשר ביטוי של סיפוק הרצון לכח, לשליטה — במקרה זה, שליטה על רצונות הגוף — שהוא העקרון המנחה של החיים, לשיטתו. למעשה, זה אחד המניעים לאנורקסיה: זו הדרך היחידה שבה הנערה/נער מצליחים לבטא את רצונם לכח. בכל מקרה, בהחלט ייתכן הסבר מדעי (סוציולוגי-אבולוציוני?) לראיית ההתנזרות כמובילה לדרגה רוחנית גבוהה יותר. ניתן לראות בקיום הנזירים כמעין אליבי לכלל האוכלוסיה: הם מקיימים את האידיאל של הדת בפועל, כדי שרוב האוכלוסיה יוכל לקיימו רק באופן חלקי, וכך נשמר האיזון בין קיצוניותה העקרונית של האידיאולוגיה המאחדת עם המשך קיום החברה (שדורש אוכל, מין, עבודה, וכיו"ב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר שנתת הוא בהחלט עקבי עם ראייה הישרדותית. אבל כל העניין לגבי הסבר לרוחניות הוא בגדר ספקולציות. למען האמת, יש כאן אלמנט שהוא כביכול לא ניתן לרדוקציה. כלומר, מאחר שההנחות הדתיות נוגדות במשהו את הנחות המדע (למשל, הנחות על מה באמת נמצא, או מה באמת ממשי), אז להסברים דתיים אין באמת תוקף מנקודת ראות דתית. הם מתארים שכבה מאוד שטחית של המציאות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |