בתשובה לדורון הגלילי, 09/11/05 9:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני תמכתי מרן כהן לראשות מרץ, מאותן סיבות בדיוק. הבעיה היא שמפלגת העבודה אמורה להיות מפלגת האלטרנטיבה לשלטון הנוכחי, וככזאת, מן הראוי שדעותיו של העומד בראשה תהיינה פחות איזוטריות וחסרות שחר. סדר יום אזרחי זה יופי, אבל, כאמור, אני עוד מחפש את המפלגה הליברלית שתתמודד על משבצת המפלגה הגדולה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, פיקנטריה היסטורית: מרץ, לפני שנוספה לה ה"מ" של מפם, היתה רץ. עד אשר הצטרפו אליה רן כהן ופליטי שלי, היא היתה מפלגה אזרחית ליברלית. ככזאת, היא אמנם אחזה בקוים מדיניים יוניים, אבל בעיקר חרטה על דיגלה את זכויות הפרט (והיא אכן נקראה התנועה לזכויות האזרח). כבר בשנות ה70 כיהנה מטעמה חברת כנסת לסבית מוצהרת. את הצביון ה"שמאלני" היא קיבלה רק עם שני הצרופים האלו (למעשה שלושת): הצטרפות רן כהן והפלג שלו ממה שהיה שלי, האיחוד עם מפם ושינוי והקמת מרץ, ורכישת שחקן החיזוק יוסי שריד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רץ ושינוי דווקא היו באותו כיוון, והאיחוד ביניהן היה מתבקש למדי. אני עדיין לא כל כך מבין איך מפ"ם נכנסה לעניין, חוץ מזה שהיא הייתה היחידה עם יותר ממנדט וחצי. בזמנו, קיוויתי שהפרישה של שינוי ממרץ תוביל לאותה מפלגה ליברלית ששינוי הייתה פעם. לצערי, מה שהנחתי שהוא לא יותר משיטה לגריפת קולות - ההתמקדות בנושא החרדי - הפך באמת לחזות הכל של המפלגה. אבל שולמית אלוני הייתה שמאלנית למדי מאז ומעולם, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, רץ ושינוי היו באותו כיוון (למעשה, חשבתי להצביע על דמיון לשינוי בתגובה 344730, אבל ויתרתי), אלא שהאיחוד עם שינוי ומפם (הקמת מרץ) בא אחרי ההצטרפות של רן כהן וחבריו לרץ, מה שנתן לה גוון יותר אדום1. שולמית אלוני אולי הייתה שמאלנית למדי מאז ומעולם2, אבל ברץ של לפני הצטרפות רן כהן וחבריו הדגל המדיני-בטחוני לא הונף בראש התורן. ___ 1 גם "שמאלני" במישור המדיני-בטחוני וגם "סוציאליסטי" ר"ל. 2 אני לא יודע מה היו דעותיה בגן הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם מדיני בטחוני, אבל בוודאי היו התייחסויות לזכויות אדם בשטחים, כחלק מהיותה מפלגת זכויות האדם, הלא כן? ומכאן הדרך לעמדות יוניות היא קצרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם גם אני חשבתי כמוך. העובדות לימדו אותי שגם אם הדרך קצרה, לא כולם הולכים בה. הדוגמא הבולטת ביותר היא בגין, האב והבן1, שניהם אנשים שבהחלט הפגינו רגישות כל שהיא (מעל הממוצע המקובל בפוליטיקה הישראלית) לזכויות אדם, ולמרות זאת לא הלכו בדרך האמורה. גם ידידו של בגין ג'וניור, דן מרידור, לא הלך בדרך זאת עד תומה (אם כי, כפי ששמעתי אותו לאחרונה, הוא אכן פסע בה מספר צעדים). __ 1 הכנס כאן בדיחה על רוח הקודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא איפה זכויות האדם ממוקמות ביחס לזכויות הלאום. אצל הבגינים - זכויות האדם היו במקום השני. אצל שולמית אלוני, לכאורה, במקום הראשון. זה ההבדל בין ליברל אמיתי לבין לאומן1 נאור. 1 לא במשמעות השלילית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרשה פרידמן לא היתה לסבית מוצהרת בזמן שהיתה חברת כנסת. היא יצאה מהארון רק בשנת 2002. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרשה פרידמן (מעניין איך היא נבחרה בכלל, בשנות השבעים. בטח ההורים של מצביעי עלה ירוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הליכוד. אגב, למה דעותיו של מר פרץ הן איזוטריות וחסרות שחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הליכוד הוא ליברלי כמו שאני קומוניסט. כי דרישות כמו שכר מינימום של 1000 דולר הן בסדר עבור מפלגה פופוליסטית כמו עם אחד, שממילא אף אחד לא מצפה שתשיג משהו גם אם תצליח להכנס לממשלה. אם זה יהיה המצע של המפלגה שמתמודדת על ראשות הממשלה, זה איזוטרי וחסר שחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(היו שלום וסליחה על הניג'וס) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |