בתשובה לדובי קננגיסר, 09/11/05 10:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פעם גם אני חשבתי כמוך. העובדות לימדו אותי שגם אם הדרך קצרה, לא כולם הולכים בה. הדוגמא הבולטת ביותר היא בגין, האב והבן1, שניהם אנשים שבהחלט הפגינו רגישות כל שהיא (מעל הממוצע המקובל בפוליטיקה הישראלית) לזכויות אדם, ולמרות זאת לא הלכו בדרך האמורה. גם ידידו של בגין ג'וניור, דן מרידור, לא הלך בדרך זאת עד תומה (אם כי, כפי ששמעתי אותו לאחרונה, הוא אכן פסע בה מספר צעדים). __ 1 הכנס כאן בדיחה על רוח הקודש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא איפה זכויות האדם ממוקמות ביחס לזכויות הלאום. אצל הבגינים - זכויות האדם היו במקום השני. אצל שולמית אלוני, לכאורה, במקום הראשון. זה ההבדל בין ליברל אמיתי לבין לאומן1 נאור. 1 לא במשמעות השלילית |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |