 |
לכן סייגתי ואמרתי שאני מגזימה קצת. זה לא יהיה "בקרוב"; ו"ידיעות" לא יתפאר בכך שהוזכר ב"אייל", מפני שאפשר להזכיר פה כל דבר, גם את דוד משה מרחובות, אז מה.
אבל אני כן רואה עתיד (לא רחוק מאוד) שבו לכל אחד תהיה גישה לאינטרנט (במערב זה קיים כבר אם תיקח בחשבון ספריות ציבוריות וקפה-אינטרנטים).
עיתונות מודפסת תיעלם בהדרגה. בסופו של דבר העיתונים יופיעו רק באינטרנט (ויגבו על כך תשלום).
לעיתון-אינטרנט יש כמה יתרונות:
לא צריך לצאת לקיוסק העיתונים בחמסין, או לאסוף את העיתון הנוטף שהושלך אל דלתך ביום גשם.
האצבעות לא מתלכלכות בעופרת (או מה שזה).
לא צריך להוריד קילוגרמים של נייר לפח המיחזור.
חשוב מכל- אפשרות התגובה. נגמר העידן שבו עיתונאי כתב פחות או יותר מה שבא לו (ופובליציסט כתב עוד יותר מה שבא לו!)
ולא היה חייב על זה דין וחשבון לאיש (חוץ מהמערכת, והשיקולים שלה לא תמיד זהים לשיקולי הציבור).
עיתונאי שמשקר או מעוות יוקע ע"י אלה מבין הקוראים שמכירים את נושא הכתבה באופן אישי. שקרן סדרתי יוקא החוצה.
פובליציסט יצטרך להגן על דעותיו. והוא לא יוכל להמשיך לכתוב עשרים שלושים שנה את אותו הדבר כי אנשים לא ישלמו כדי להכנס לפינה שלו. [בעיתון מודפס אני כבר לא טורחת לקרוא כמה מהפובליציסטים. מספיק לראות את נושא הכתבה (נאמר- גדר הפרדה) ואת שם הכותב כדי לדעת לאן יילך הארגומנט]. פובליציסט מהסוג הזה לא בוחן כל נושא לגופו אלא מכופף כל נושא כדי להוכיח את הדעות הקדומות והמוכרות עד זרא שלו.
(אם כי יש כאלה שתענוג לקרוא אותם למרות היותם צפויים מראש בגלל הסגנון שלהם).
ובקיצור: ידיעות, מאחוריך!
טוב- זאת סטייה רצינית מהנושא ששמעון העלה כאן (אם כי זה בכל זאת קשור לנושא העתיד!)
אז זהו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות