בתשובה לדורון יערי, 04/09/01 11:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה היא, כמובן, שמרבית המעשנים לא רק שאינם מתחשבים, הם חושבים שאני צריך להתחשב בהם. הם חושבים שאני חצוף (או סתם מצחיק1) כשאני מבקש מהם לא לעשן. הכי גרוע - כשאני מגיע למשרד ורואה אדם יוצא מהמעלית עם סיגריה דולקת. מה אני יכול לעשות עכשיו? אם אני נכנס למעלית, אני אחנק על בטוח. אז עושים התעמלות ועולים ברגל. נראה את המעשן עושה את זה... אם כן, מכיוון שאתה שולט בהתנהגות שלך, ואני לא יכול לשלוט בך, הרי שאם אתה (או מרבית המעשנים) בוחרים שלא לשלוט בהתנהגות שלך, יהיה צורך לשלוט עליכם בכוח. ותגיד לי, בוא נניח לרגע שכל פעם שאתה תשאל אם יפריע שתעשן, הנשאל יענה בכנות ("כן, מאוד"). מה תעשה? תפסיק לעשן? או שתצא לחדר המדרגות? או שתגיד לו "לך חפש", ותעשן בכל זאת? 1 בשבוע הראשון שלי באוניברסיטה הערתי, בתמימותי כי-רבה, לאיש אחד שישב בקפיטריה ועישן, כשממש מעליו תלוי שלט האוסר לעשן. הוא צחק לי בפרצוף ואמר לי ללכת לחפש. אם אנחנו כבר בעינייני קפיטריה - זה עוד מקום שאני לא יכול ללכת אליו. כל מי שמכיר את הקפיטריות באוניברסיטה מכיר את ענן העשן האופף אותה עד כדי הגבלת ראות בשעת ארוחת הצהריים. זוועה. אני לא מדבר על קיצור החיים שלי, אני מדבר על הנזק לבגדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. מסכים שיש לאכוף את החוק על אנשים שמעשנים במקומות סגורים כמו מעלית או משרד (למרות שקשה לי לחשוב על דרך לעשות את זה) ב. אם אני בפינת העישון או באזור מותר לעישון במסעדה בית קפה או פאב, אני לא אשאל. בכל מקום אחר אני אוותר על הסיגריה או על חברתו של אותו אדם. ג. הקפיטריות באוניברסיטאות הן דוגמא מצוינת למקום בעייתי. הן מקצות אזורי עישון קטנים מאוד כ 5 שולחנות בקפטריה של 40 שולחנות גם במקומות שבהם רוב הסטודנטים מעשנים. התוצאה. כשיש רוב של מעשנים הם משתלטים על אזורים אחרים במקום והופכים אותם לאזורי מכיוון שאין ארגון וסידור, הופך כל המקום לאזור עישון. הפתרון, לתת חלוקה ריאלית לפי אחוז המעשנים המשתמשים בשירותי הקפיטריה (והתקנת מערכת אוורור מתאימה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון יכול להיות גם הצבת שוטר במקום וקנסות למי שמעשן באזור ללא עישון. נשמע דרסטי? אולי, אבל כל עוד אין אכיפה של ממש לחקיקה בנושאי עישון אין לה גם כל אפקטיביות. מעבר לעובדה שאם אני אעיר למי שמעשן בקפיטריה באיזור ללא עישון, אני אקבל את אותה תגובה שצויינה לעיל, הרי שעשן הסיגריות מטבע הדברים (ובעיקר בחורף) עומד באוויר גם זמן רב אחרי שאותו אדם הלך. כלומר יתכן שמישהו עישן שם חצי שעה לפניכן ואני אתיישב בשולחן מדיף ריח סיגריות (שלא לדבר על מי שאיפר על השולחן וזרק את הבדל על הרצפה - כמות הזבל שמייצרים מעשנים והמקומות בהם הם בוחרים לפזרו הם נושא לדיון נפרד). אין ללא-מעשנים שום דרך לאכוף את אי-העישון, והדוגמה הטובה לכך היא דוגמת הסיגריה במעלית לעיל. אני יכולה להעיר למישהו רק אם אני נמצאת במקום באותה דקה, אבל אני יכולה לסבול ממנו גם אחרי שהוא הלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבת שוטר בכל קפטריה היא לא ריאלית הגיוני יותר לחייב את בעל המקום להטיל סנקציות על המעשן (לא לתת לו שירות או לקרוא לאנשי אבטחה שיסלקו אותו מהמקום) ולאפשר לך לתבוע אותו במקרה שהוא לא משתמש בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מעשנת כבדה, אני משתדלת ככל יכולתי להתחשב בלא-מעשנים. מכבה סיגריות כשמבקשים, מעשנת רק איפה שמותר ואוספת את בדלי הסיגריות שלי. אבל תסכים איתי שזה קצת מגוחך שאתה נלחם מלחמת חורמה בי ובסגרייתי הפעוטה, כשממכוניתך מיתמר לו עשן השווה לרבבות סיגריות ואתה מכריח אותי לנשום אותו. חוץ מזה, לפעמים אתם באמת חצופים ומצחיקים. לפני שנים מספר, ישבתי על ספסל בתחנה המרכזית בי-ם וחיכית לאוטובוס בעוד עכוזיהם של אוטובוסים רבים מופנים אלי ומשחררים לעברי את נפיחתם השחורה והמזהמת. אשה אחת, שישבה לידי, ביקשה שלא אעשן כי זה מפריע לה. עשרות האוטובוסים נשנקו בהפתעה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |