בתשובה לדובי קננגיסר, 02/09/01 16:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חס וחלילה על שם גוז'נסקי. א. "כל אחד לפי צרכיו וכל אחד לפי יכולתו"? נו מה, לא היית בתנועת נוער? לשיטתי, ניתן להעמיד את רוב המוצרי היסוד לחלוקה חופשית ולהתנות מותרות בעבודה נוספת. יש גם כאלו הסוברים כי יש לקיים מערכת משכורת גם בחברה סוציאליסטית. אבל זה לא עקרוני, אין לי מצע חברתי סטטי. ב. משאב כמו מים אפשר לנהל באמצעות פרלמנט אזורי, עפ"י אזורי מים. הקצאת אדמות לבתים זה דבר שאפשר להחליט עליו באמצעות פרלמנט עירוני, או אפילו בדמוקרטיה ישירה. הנקודה היא שלבושביקים במוסקבה לא תהיה שליטה על הנגרייה בתל-אביב. וגם לא לבעלים של איקיאה. ג. אנשים עובדים משתי סיבות עיקריות: 1. להשיג כסף על מנת להתפרנס ושאר המטרות הגלומות בכסף (זה לא שיש לי משהו נגד כסף). 2. לידיעתך, אנשים גם נהנים מהעבודה, אם היא לא מכנית, משעממת, אורכת שעות רבות כל יום וכלולה מנהל עבודה עריץ. בעיקר הם מעדיפים לעבוד כמות מסויימת של שעות ביום מלא לעשות כלום. הבעיה: אנחנו צרכים גם שואבי מים וכורתי עצים. לעבודות אלה ניתן למצוא פתרונות רבים כמו מתן תמריצים לאלו המבצעים אותן, עבודה במשמרות וחלוקות העבודה בין כולם (לעבוד שעתיים בשבוע במפעל פלדה דווקא יכול להיות נחמד). מפרזיטים אפשר למנוע מותרות. כמובן שזכותם של אנשים לפרוש מן החברה ולהקיים לבדם, או לחלופין לסחור עימה באמצעות גופם וכשרונותיהם (שזה מה שעובדים עושים היום, כי אין את האפשרות לבעלות משותפת על אמצעיי היצור). ג. הרשה לי למחות על האופן בו אתה משתמש במונח בירוקרטיה. עצם קיומה של פקידות לא הופכת אותה לבירוקרטיה. רק פקידות שאינה נבחרת על ידי האנשים אותם היא אמורה לשרת, פקידות בעלת כוח כפייה המנצלת אותו לטובתה האישית, היא ביורקרטיה. כך, גם תאגידים גדולים כקטנים הם בירוקרטים. לרוב, בעלי המניות הגדולים הם גם הפקידים הבכירים, באמצעות דירקטוריונים ותפקידים רבים ולרוב מיותרים. כך, קשה לכנות חבר פרלמנט בשם ביורקרט רק מעצם היותו חבר פרלמנט. אותו הדבר לגבי נושא משרה ציבורית הנבחר ישירות בידי הציבור אותו הוא אמור לשרת, וניתן לביטול על ידו. עצם הרעיון של לתת לנושא משרה ציבורית "תמריץ נוסף" הוא השורש בהתפתחות מעמד בירוקרטי מתנשא ומנותק. ניתן להעמיק את הדמוקרטיה הרבה מעבר לפרלמנט ארצי אחד. גם במקום העבודה עובדים יכולים לנהל את עצמם באמצעות ישיבות שבועיות, יומיות, או כמה שניתן, או באמצעות בחירת נציגים על ידם, שניתנים תמיד לביטול. אותו הדבר עם עניינים שכונתיים או אזוריים, כמו ניקיון הרחובות ופינוי אשפה. נבחרי ציבור צריכים להיות שווים לבוחריהם, רצוי כי יעסקו במשרתם בהתנדבות ולא על חשבון שעות העבודה הרגילות. יש להחליף אותם כל פרקי זמן קצרים יותר, כמו שנה או שנתיים, על מנת למנוע התמקצעות והתאהבות בתפקיד. לזה אני מתכוון בביזוריות. ד. נגעתי בזה כמה שורות למעלה, ואי רוצה להרחיב. ניתן לקיים שוק תחרותי מקביל לשוק הקומוניסטי (או, אם זאת מילה גיסה בעינך, אז השוק החברתי). אף אחד לא חייב לבחור בין השוק התחרותי ובין השוק החברתי, ניתן לבחור בשניהם. השוק החברתי הדמוקרטי אף יכול לסחור אם אנשים פרטיים או קולקטיבים מהשוק התחרותי. ההבדל הוא שהשוק התחרותי לא כולל בעלות על אמצעיי היצור. קיומו של שוק תחרותי יכול לתת אפשרות לאנשים לנצל את יחודם וכשרונותהם אבל בלי להשיג יתרון בילתי הוגן באמצעות בעלות פרטית על אמצעיי הייצור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מרשה לאנשים "לפרוש מהחברה ולהתקיים לבדם", וגם "לסחור איתה באמצעות גופם וכשרונותיהם", אז מה דעתך שיפרשו כמה אנשים מוכשרים מהחברה, ויתאגדו בעצמם. להתאגדות הזו נקרא חברה, אופס, תפוס, נקרא לזה "חברה בע"מ" (בעלי עבודה מרובה), ואז הם יסחרו עם החברה שבנית, ויצברו רכוש ודברים שונים. כן, זה רעיון לא רע, נתגמל את המוכשרים. אתה יודע, אפשר אפילו להגיד שאם יש הרבה כאלה, אז הם ממש "מעמד" משלהם. כן, ואולי נוצר גם "פער" בינם לבין שאר האנשים, כי הם עובדים יותר קשה. רגע, תגיד, לא חשבו על זה פעם? משהו עם ק'. קפי משהו. לא זוכר בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל (הגדול) הוא שאמצעי הייצור נמצאים בידי הכלל. כתבתי את זה, אתה התעלמת. אמצעיי היצור הם דבר חשוב. העשירים עשירים לא בגלל שהם חכמים, מוצלחים, יפים או עובדים קשה יותר. הם עשירים בעיקר בגלל בעלות על אמצעיי יצור, שלהם, או לאנשים וגופים להם יש אינטרס שהם יהיו עשירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם פרשנו לעצמנו מהחברה שלך (אתה הרי הרשת לנו, שתי תגובות למעלה), והקמנו נגריה, אתה תבוא ותיקח לנו אותה? הי, זה לא בסדר! אנחנו בנינו אותה לבד! אנחנו נגן על הנגריה שלנו! שנייה,, שנייה, גם לזה הייתה מילה, משהו עם א'... אנרכיה? בקיצור, מה שאני אומר הוא שאין דרך באמצע, או שכולם איתך בחברה הקומיניסטית, או שקנוניית היונים נכשלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדמה שעליה בנית את הנגריה והעצים שהשתמשת בהם שייכים לכולם. בשוק תחרותי הוגן לסחור רק במה ששייך לך: אתה. להתחרות על מה ששייך (או צריך להיות שייך) לכולם זה המקור לפערים העצומים. הרעיון של שוק תחרותי יתקיים בכל מקרה, אלה אם ימנעו אותו בכח הזרוע. מאחר וכלכלה קומוניסטית היא יעילה בהרבה ובאמצעיי היצור ניתן להשתמש רק באמצעות השוק הקומוניסטי, עדיף יהיה לפרט לנהל את רוב ענייניו הכלכליים יחד עם שאר החברה. הרעיון שלי נועד רק להרחיב את האפשרויות של הפרט בלי ליצור אי-שיוויון מלאכותי, או שיוויון מלאכותי. אני לא מבין למה הוא מהווה איום על השוק הקומוניסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כלכלה קומוניסטית היא יעילה בהרבה''. הסבר ופרט, ונסה להיות קצת יותר ברור מאשר ''מרקס אמר שכשהפרולטריון יהיה הבעלים של אמצעי היצור, כושר היצור יגדל לאינסוף''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה או זה או מאו טסה טונג. (: מכיוון שאני בלאגניסט מטבעי, אני אשנה קצת את הסדר של התשובות: ג.(השני. יש לך שני גימלים) אתה, כמובן, רשאי לקרוא "ביורוקרטיה" (ככה כותבים את זה) למה שאתה רוצה, ולהכליל בתוך המושג איזה עלבונות שבא לך. אבל כדי שבכל זאת נוכל לנהל דיון נורמלי, אולי כדאי שנשתמש באותן המילים באותה המשמעות. "ביורוקרטיה" הוא שם כללי לפקידות. ביורוקרט הוא כל פקיד. לא רק פקידים מרושעים הם ביורוקרטים, אלא כל פקיד באשר הוא פקיד. מתוך American Heritage Dictionary: Bureaucracy: [...] 2. Government marked by diffusion of authority among numerous offices and adherence to inflexible rules of operation. אכן, יש לציין כי במילון מצויינת גם הפרשנות שלך, שהיא המוכרת יותר בציבור (אותו ציבור בו המילה "פוליטיקאי" היא מילת גנאי), אבל אני מתייחס למשמעות המקורית של המילה, אותה משמעות שמשמשת את מדעני המדינה. אין עלבון בשימוש במילה "ביורוקרטיה", בקיצור.Bureaucrat: [...] 2. An official of a bureaucracy. יש לך שתי אפשרויות - או שאתה נותן תמריצים לאנשים כדי לעשות עבודות מסויימות (ביורוקרטיה, למשל), או שאתה מקבל את האנשים הפחות מוצלחים לתפקיד, או שאתה מקבל אנשים שלא ממש רוצים לעשות את התפקיד, שיתפקדו בהתאם. בחירה שלך. כפי שאמר דילברט - הדרך היחידה לסיים ישיבה היא להציע רעיון לישיבה אחרת, שתתקיים בזמן אחר. מה שאתה מציע היא חברה של ביורוקרטים. מתי לאנשים יהיה זמן לעבוד בין כל הישיבות וההצבעות הללו שאתה מציע? ואתה עוד רוצה שזה לא יהיה על חשבון שעות העבודה! האם כבודו מצא דרך כלשהי להאט את מהירות סיבובו של כדה"א? א. לא, לא הייתי בתנועת נוער. הייתי בארגון נוער, ושם, תודה לאל, לא חינכו אותי לקומוניזם. חינכו אותי לדמוקרטיה. הללויה. נסה קצת, כדאי. הגדר לי מוצרי יסוד לעומת מוצרי מותרות, בבקשה. אם אין לך מצע חברתי, על מה אנחנו מדברים, בעצם? ב. נראה לי שגם לנגר בת"א לא תהיה שליטה על הנגריה שלו. למי כן תהיה שליטה? לפופוליסטים, למאכערים של קולות, לדמגוגים... תגיד לי, הנגר הזה, שלא יהיו בעליה של הנגריה, ולא יהיה בעליו של העץ - מאיפה לו לדעת שמחר תהיה לו נגריה, או עץ? ולמה שמישהו ישלם לו עבור עבודתו? ג. הריני לידעך כי הנאה מהעבודה היא מותרות. כן, כן. מרבית האנשים לא נהנים מהעבודה שלהם. פעם הם אולי נהנו, בהתחלה. אחרי כמה זמן - זה נמאס. וזה במקרה הטוב. יש הרבה שלא סובלים את העבודה שלהם. אנשים עובדים בשביל כסף, ובשביל להרגיש שהם עושים משהו עם עצמם (i.e. מרוויחים כסף). שאל איזו מורה, לדוגמא, כמה היא נהנית מהעבודה שלה. רובן טוענות שהן נשחקו עם הזמן. אין להן מנהל עבודה עריץ - ובכל זאת הן לא נהנות! פלא נשגב! מפרזיטים אפשר למנוע מותרות? היי! זה בדיוק מה שהסוציאל-דמוקרטיה אומרת! הבטחת הכנסה מצד המדינה, שמאפשרת חיים דחוקים למדי, נטולי מותרות. הידעת כי אתה סוציאל-דמוקרט שדחפו לו את המילה "ניצול" יותר מידי למוח? ד. אוקיי. מה בן-אדם יכול לעשות עם הכסף שהוא מרוויח בשוק התחרותי שאתה מתאר, אם הוא לא יכול לרכוש אמצעי יצור? מה, הוא יכול לקנות עוגיות? סוכריה על מקל? אסור לו לרכוש מחשב, כי כולנו יודעים שמחשב הוא אמצעי יצור. בטח שאסור לו להפקיד את הכסף בבנק, כי זה רעיון קפיטליסטי. מה שאתה רוצה, אם ככה, הוא החלום הרטוב של כל קפיטליסט - משק שלם של קונים בלבד. וכל זה - טטטם! - בבעלות המדינה, שהיא, לצורך העניין, חברה בע"מ מאוד גדולה. אתה מדבר על חברה צרכנית לעילא ולעילא. חברה מוכוונת מותרות. לא מוכוונת השקעה בעתיד, אלא מוכוונת בזבוז. אכול ושתה כי מחר ילאימו לך את הכסף. האם זהו החזון הנשגב שלך? אני מוותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביורוקרטיה היא מלה בעייתית. ה-ו' הראשונה היא שרוקה (כלומר: מנוקדת בשורוק), אך יש רבים המבטאים אותה בטעות כחולם. הכל באשמת העברית, כמובן. איך, לעזאזאל, ניתן לשעתק מלה כמו bureaucracy? הצורה "ביורוקרטיה" נראית כשיעתוק של משהו שמתחיל ב-bio, כמו מלים רבות אחרות ששועתקו כך לעברית. ההצעה שלי היא "בירוקרטיה" (השמטת ו'). כך לפחות היא לא תדמה למלים אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה אל תיצור חפיפה ביני ובין מרקס, מאו וגוז'נסקי. לכולם אני מתנגד, במיוחד לשניים האחרונים. בוודאי גם אתה לא מזדהה לגמרי עם סמית', תאצ'ר וטומי לפיד. מושגים: ביורוקרטיה - על משקל דמוקרטיה, אתנוקרטיה וטכנוקרטיה, ביורוקרטיה היא שילטון הפקידים. בריה"מ הייתה בהחלט ביורוקרטיה. אני חושב שנחוצה מילה שתבדיל בין פקידות סתם ובין פקידות עריצה, בעיקר לצורך דיון כמו זה. קומוניזם - יחידה כלכלית בה: א. כל המשתתפים עובדים כל אחד בהתאם ליכולתו, תוך שיתוף פעולה. ב. כל אחד מקבל מפירות העבודה לפי צרכיו האישיים. זה לא "שיוויון כלכלי כפוי", אלה שיוויון הזדמניות אמיתי. לכן, התוצאות של המהפכות המרכסיסטיות הן בשום אופן לא קומוניזם, אלה קפיטליזם ממלכתי. מדינה - המדינה כיום היא בסך-הכל ממשלה שתקבע את המדיניות (יחד עם הכנסת ובתי המשפט), צבא ומשטרה שיבנו שיכפו את המדיניות, וגם מוסדות אחרים המתערבים בחברה, לטובה או לרעה, כמו מוסדות הרווחה, החינוך והתקשורת הממלכתית. הנקודה שלי היא שהמדינה היום היא בעיקר כלי להחזקת אמצעיי היצור בידי מיעוט. כשאתה אומר כי ברצוני להפקיע את אמצעיי היצור לרשות המדינה, ייתכן כי לא הבנת את כוונתי. המדינה היא גוף שלו ניתנת הסמכות הסופית להחליט כיצד יתנהל כל דבר וכל אדם החי תחת שילטונה. הדבר נוגד את עיקרון האוטונומיה שהצגתי. אני אכן תומך בשיתוף פעולה מלא ברמה אזורית, ארצית, ועולמית. אני מתנגד לרעיון כי למוסדות המתאמים ברמה אזורית, ארצית, ועולמית תהיה היכולות לכפות את דעתם על קבוצות הנמצאות תחתיהן, פרט אולי על משאבים עולמיים דוגמת יערות הגשם שלאף אחד אין הזכות לפגוע בהם ללא הסכמת שאר האנושות. זה האופן שבו אני מבין את המינוחים הנ"ל והפרשנות שאני נותן להם, וככה אני אמשיך להשתמש בהם. א. אנשים המחזיקים במשרות ציבוריות הכוללות קבלת החלטות, הם בעצם שליחי ציבור וצריכים להיות מונעים מתוך הרצון לשפר ולהשפיע עם החברה. במשטר דיקטטורי יכול השליט לומר לנתינו: למה לכם להתעסק בפוליטיקה?! אני ומקורובי עושים את העבודה בשבילכם. נכון שאנו מעצבים את חייכם באופן הנראה לנו, ולטובתנו האישית, אך תאמיני לי, דמוקרטיה זה לא בשבילכם. והנה, יש לנו דמוקרטיה (לעשירים). אנשים קוראים על פוליטיקה, מדברים על פוליטיקה, מתווכחים על פוליטיקה, שונאים מי שמצביע למפלגה היריבה וכותבים באייל הקורא, בין היתר על פוליטיקה. ומה הם עושים עם כל זה? מצביעים פעם בשנתיים (או ארבע שנים), והמדינה עדיין דופקת אותם. בעלי ההון לעומתנו, הם אלה שמחליטים בסופו של דבר מה ישודר בטלוויזיה, מה יעשו עם הזבל של קריית הפלדה, ובעיקר כמה כסף ירוויח מי. נכון שיש תחרות בין בעלי ההון, שאמורה להחליש את כוחם ולפעול לטובתנו, רק שהתחרות הזאת מתבטאת בעיקר במסע שיווק של מי הכי מוצלח. אז ההצעה הפרקטית שלי היא לעשות בחירות יותר פעמים, לבנות בחירות והנהגה שכונתית ואזורית כדי שיותר החלטות יתקבלו בידי האנשים עליהם הן ישפיעו. במקום בוס שיעסוק בישיבה במשרד וצעקות על עובדים, אפשר לקיים ישיבה בשבוע, זה חוסך את הבוס. פוליטיקה וישיבות מרחיקות היום אנשים בעיקר בגלל שהן לא מדברות אליהם. אם לאנשים תהיה היכולות להשפיע באמת, פוליטיקה כבר לא תהיה עסק לעסקנים. ודילברט – אני חושב שהוא דווקא לטובתי. ב. מה זה אירגון נוער? ודווקא קפיטליזם שולל את הדמוקרטיה במהותה, כמו שרמזתי למעלה. אתה מבקש ממני לקבוע על איזה כללים בדיוק תבנה החברה. זה נוגד את מה שאני אומר. זה כמו שהמלך יבקש מהרפובליקן את ספר החוקים אותו הוא ררוצה ליישם. מוצרי יסוד הם (לצורך עניינו) מוצרים אותם ניתן לייצר בזול ולחלק באופן חופשי לכולם. זה כולל מן הסתם פירות, ירקות ולחם, נסיעות בתחבורה הציבורית, בגדים, דירה, גיטרה, שימוש חופשי בספרייה ומאוורר. מוצרי מותרות יכולים להיות נגיד חופשה לחו"ל ומכונית פרטית. הכל תלוי בצרכים של האנשים, ביכולת של הכלכלה, בזמן ובמקום. ג. לנגר בתל-אביב תהיה שליטה על שעות העבודה שלו, על האופן בו הוא מתלבש לעבודה והזכות לחטט באף. היום אלה דברים שנקבעים על ידי הבוס או מנהל העבודה, עבור מספר עובדים. מי שישלוט ויזמין את המוצרים של הנגר יהיו הצרכנים שלו, באמצעות המועצה המקומית. בעיר גדולה כמו תל-אביב, זאת יכולה להיות מועצה של כמה שכונות או בלוקים. זאת יכולה להיות מועצה מיוחדת לענייני הנגרייה, מועצה לענייני ייצור מקומי, או מועצה כללית. איך שייראה לאנשים יותר טוב. כמובן שגם הנגר יכול לבחור ולהיבחר לאותה מועצה. ד. מאחר ועבודה היא חלק חשוב וגדול מן החיים, רצוי לשאוף למצב בו אנשים יהנו מן העבודה ויקבלו עליה תמורה הוגנת מאשר מצב בו רוב האנשים סובלים בעבודה ומקבלים תמורה בילתי הוגנה, מלבד מיעוט המקבל תמורה גדולה מידי, בדר"כ על אפס תרומה לחברה. אני ציינתי תנאים לעבודה מהנה. ניתן להפוך את העבודה ליותר מספקת על ידי סילוק הבוס והקטנת שעות העבודה. נתתי הצעות כיצד לגרום לאנשים לעבוד בעבודות שחורות ללא כפייה (מעניין שהיום דווקא על העבודות הכי מאוסות מקבלים הכי פחות). עוד יתרון של קומוניזם: בעבודות שלא דורשות השתלמות ארוכה ניתן להחליף מקומות עבודה בהרבה יותר קלות ודחיפות (אין מעסיק שחושש כי לא ימצא עובדים ואין חשש מאבטלה) וכך כל אחד יוכל להתנסות בעבודות רבות ומגוונות. ה. אני לא סוציאל דמוקרט כי: 1. אני שואף להעמיק את הדמוקרטיה בהרבה. בכך אני אולי סוציאל דמוקרט רדיקלי. 2. אני מתנגד לבעלות הפרטית על אמצעיי היצור. אם אמצעיי היצור ימצאו בבעלות החברה, לא יהיו נחוצים התערביות כפייתיות במשק משום שגם שוק העבודה וגם הייצור וחלוקת הייצור יתפקדו במילא לטובת כולם. 3. אני שואף לביטול יחסי עובד-מעסיק. אומנם תיאורטית יכולים להתקיים יחסים כאלה בשוק התחרותי חסר אמצעיי היצור (שיהיה מן הסתם שולי, ועל כך אני ארחיב בהמשך), אך למה למישהו לעבוד עבור מישהו אחר כשהוא יכול לעבוד עבור החברה ולקבל ממנה את כל צרכיו. הקפיטליזם הוא כן נצלני. בן אדם צריך אדמה כדי לגור בה. הוא צריך שדה כדי לאכול ממנו. כששני אלה נמצאים בשליטתו של הקפיטליסט, האדם חייב לעבוד עבורו כדי להשתמש בהם. זה בפירוש ניצול. אם האדם ינסה להשתלט על חלקת אדמה ושדה לטובתו, תבוא המשטרה ותמנע את זה ממנו באמצעים אלימים. זה דיכוי. ו. בשוק התחרותי שאני מתאר באמת לא ניתן לרכוש הרבה. אבל שוק כזה עשוי להתפתח ורציתי לומר שאני מתנגד לכל ניסיון לדכא את השוק המקביל (כל עוד השוק התחרותי לא מנסה להשתלט על אמצעיי יצור). אבל אם אתה בן אדם ממש מוכשר, יפה, חכם, ומוצלח, ואתה חושב שכל אלה יכולים להועיל מאוד לחברה ומגיע לך על כך תמורה גדולה יותר, זכותך להציע את כישוריך בשוק התחרותי, שם לא יהיה לך שום יתרון בילתי הוגן בדמות בעלות על אמצעי ייצור. אז את המחשב אתה מקבל מן השוק הקומוניסטי, תמורת שעות העבודה המשותפות. מעבר להן, אתה יכול להציע באמצעות המחשב שירות שאולי השוק הקומוניסטי לא מציע או שאנשים מעדיפים לקבל ממך, ולרכוש בו מסאז' תיאלנדי או עבודות אומנות שאתה מעדיף לקבל מאנשים פרטיים ולא מהשוק הקומוניסטי. מה שאני מציע כלול דמוקרטיה עמוקה הרבה מהיום. כולם גם צרכנים ועובדים (מן הסתם, כמו גם היום), אבל יש להם גם שליטה על הייצור ועל חלוקת העבודה. היום השליטה הזאת שייכת רק למעסיקים, או בעצם רק לבורגנות ובעיקר לראשי התאגידים ובעלי ההון. ז. הקומוניזם אומנם לא מאלץ את רוב האוכלוסיה לעבוד שעות רבות בפחות תמורה, אבל הוא עדיין יעיל בהרבה, מכמה סיבות. 1. כיום, חלק נכבד מכוח העבודה מתבזבז על שמירת אמצעיי היצור בידי העשירים. עובדה שבמקומות עניים הפשיעה גדלה בהרבה, בעיקר במקומות שבהם העוני ניצב ליד עושר גלוי. בגלל אותה סיבה מדינות קומוניסטיות כביכול היו זקוקות לכל-כך הרבה כוחות שיטור – גם שם היו פערים עצומים. אבל כל זה קשור לפער המעמדות ולא ספיציפית דווקא לקומוניזם. 2. אנשי שיווק – לא צריך אותם יותר. לא עוד פירסומות בטלוויזיה, לא מסכים קופצים באינטרנט, לא שילטי חוצות ענקיים ומכוערים, הכל לפח. את כל זה אפשר להחליף (אם ירצו) באומנות. קטעי הפסקה לוויאו-ארט ויצירות אומנות ברחוב. נחמד, לא? 3. בשוק תחרותי קורה הרבה פעמים ששניים עושים עיסקה, שניהם מרוויחים ממנה, אבל כל השאר מפסידים. למשל: ייצור, מכירה ושימוש בנשק. 4. הסיבה העיקרית שקומוניזם הוא יותר יעיל, וגם היחידה שנכונה גם במונחים קפיטליסטים, היא ששיתוף פעולה יותר יעיל מתחרות. כמו שפס הייצור יותר יעיל מיצרנים קטנים המתחרים בינהם, כפי שרצו (שיהיו הרבה יצרנים קטנים) אדם סמית' ופרודון; כמו תאגיד גדול יותר חזק מעשרות חברות קטנות; ככה קומוניזם חזק מקפיטליזם. במילא עם כל המיזוגים והשיתוף פעולה התאגידי, הכלכלה מתפתחת לאותו הכיוון. ההבדל הוא שבמקום "כולם למען גד זאבי ולמען עצמם", כפי שרוצים הקפיטליסטים, אני רוצה "כולם למען כולם, ולמען עצמם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא סתם ''רוצה'' אלא ''צריך'' רולס רויס. הצורך הוא נפשי ועמוק ובנוסף לכך, אני חף מכישורים ואוהב לשגות בשרעפים ולנום אחר הצהריים. עכשיו, לך תבין קומוניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי נקודות שהפריעו לי: 1. צריך גם צריך אנשי שיווק. אותו נגר עדיין מעוניין שאנשים יבינו שהוא מייצר כיסאות הרבה יותר טובים ממה שהם יכולים לאלתר לבד מאותם אמצעי יצור שזמינים לכולם. 2. קומוניזם אינו יותר יעיל משיתוף פעולה. מאד מפתה לחשוב שאם נשב ונתכנן מה להשקיע באילו מוצרים, ומי ייצר מה, תמנע כפילות ולכן הכלכלה תהיה יעילה יותר. בפועל, מסיבות שלא ברורות לי, תחרות יעילה יותר. לכן מפעלים התחילו ליצור באופן מלאכותי תחרות פנים אירגונית - נותנים לשני צוותים לעשות את אותו פרוייקט ובוחרים את התוצאה הטובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קפיטליזם שולל את הדמוקרטיה במהותה"?!? קפיטליזם שקול בדיוק לדמוקרטיה. זה למה? זה כי בשניהם, העקרון הוא שהדרך הכי טובה של הפרט לשפר את מצבו האישי, היא לפעול לשיפור מצב הכלל1, ומצב הכלל משתפר ככל שמצב הפרטים שמרכיבים אותו משתפר2. בגלל הזהות הזאת, לא יכול להתקיים הראשון בלי השנייה, ולהיפך. 1 על מנת להגדיל את כמות האנשים שיכולים לקנות ממנו, או את המקומות בהם הוא יכול לעבוד, או את האנשים שיצביעו למפלגה שלו או... 2 יותר כוח קנייה --> יותר קנייה --> יותר כסף מחליף ידיים --> יותר אנשים יכולים לחיות ממנו --> יותר מפעלים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר את שלטון האוגניזמים החיים? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |