בתשובה לדובי קננגיסר, 02/09/01 19:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בבקשה אל תיצור חפיפה ביני ובין מרקס, מאו וגוז'נסקי. לכולם אני מתנגד, במיוחד לשניים האחרונים. בוודאי גם אתה לא מזדהה לגמרי עם סמית', תאצ'ר וטומי לפיד. מושגים: ביורוקרטיה - על משקל דמוקרטיה, אתנוקרטיה וטכנוקרטיה, ביורוקרטיה היא שילטון הפקידים. בריה"מ הייתה בהחלט ביורוקרטיה. אני חושב שנחוצה מילה שתבדיל בין פקידות סתם ובין פקידות עריצה, בעיקר לצורך דיון כמו זה. קומוניזם - יחידה כלכלית בה: א. כל המשתתפים עובדים כל אחד בהתאם ליכולתו, תוך שיתוף פעולה. ב. כל אחד מקבל מפירות העבודה לפי צרכיו האישיים. זה לא "שיוויון כלכלי כפוי", אלה שיוויון הזדמניות אמיתי. לכן, התוצאות של המהפכות המרכסיסטיות הן בשום אופן לא קומוניזם, אלה קפיטליזם ממלכתי. מדינה - המדינה כיום היא בסך-הכל ממשלה שתקבע את המדיניות (יחד עם הכנסת ובתי המשפט), צבא ומשטרה שיבנו שיכפו את המדיניות, וגם מוסדות אחרים המתערבים בחברה, לטובה או לרעה, כמו מוסדות הרווחה, החינוך והתקשורת הממלכתית. הנקודה שלי היא שהמדינה היום היא בעיקר כלי להחזקת אמצעיי היצור בידי מיעוט. כשאתה אומר כי ברצוני להפקיע את אמצעיי היצור לרשות המדינה, ייתכן כי לא הבנת את כוונתי. המדינה היא גוף שלו ניתנת הסמכות הסופית להחליט כיצד יתנהל כל דבר וכל אדם החי תחת שילטונה. הדבר נוגד את עיקרון האוטונומיה שהצגתי. אני אכן תומך בשיתוף פעולה מלא ברמה אזורית, ארצית, ועולמית. אני מתנגד לרעיון כי למוסדות המתאמים ברמה אזורית, ארצית, ועולמית תהיה היכולות לכפות את דעתם על קבוצות הנמצאות תחתיהן, פרט אולי על משאבים עולמיים דוגמת יערות הגשם שלאף אחד אין הזכות לפגוע בהם ללא הסכמת שאר האנושות. זה האופן שבו אני מבין את המינוחים הנ"ל והפרשנות שאני נותן להם, וככה אני אמשיך להשתמש בהם. א. אנשים המחזיקים במשרות ציבוריות הכוללות קבלת החלטות, הם בעצם שליחי ציבור וצריכים להיות מונעים מתוך הרצון לשפר ולהשפיע עם החברה. במשטר דיקטטורי יכול השליט לומר לנתינו: למה לכם להתעסק בפוליטיקה?! אני ומקורובי עושים את העבודה בשבילכם. נכון שאנו מעצבים את חייכם באופן הנראה לנו, ולטובתנו האישית, אך תאמיני לי, דמוקרטיה זה לא בשבילכם. והנה, יש לנו דמוקרטיה (לעשירים). אנשים קוראים על פוליטיקה, מדברים על פוליטיקה, מתווכחים על פוליטיקה, שונאים מי שמצביע למפלגה היריבה וכותבים באייל הקורא, בין היתר על פוליטיקה. ומה הם עושים עם כל זה? מצביעים פעם בשנתיים (או ארבע שנים), והמדינה עדיין דופקת אותם. בעלי ההון לעומתנו, הם אלה שמחליטים בסופו של דבר מה ישודר בטלוויזיה, מה יעשו עם הזבל של קריית הפלדה, ובעיקר כמה כסף ירוויח מי. נכון שיש תחרות בין בעלי ההון, שאמורה להחליש את כוחם ולפעול לטובתנו, רק שהתחרות הזאת מתבטאת בעיקר במסע שיווק של מי הכי מוצלח. אז ההצעה הפרקטית שלי היא לעשות בחירות יותר פעמים, לבנות בחירות והנהגה שכונתית ואזורית כדי שיותר החלטות יתקבלו בידי האנשים עליהם הן ישפיעו. במקום בוס שיעסוק בישיבה במשרד וצעקות על עובדים, אפשר לקיים ישיבה בשבוע, זה חוסך את הבוס. פוליטיקה וישיבות מרחיקות היום אנשים בעיקר בגלל שהן לא מדברות אליהם. אם לאנשים תהיה היכולות להשפיע באמת, פוליטיקה כבר לא תהיה עסק לעסקנים. ודילברט – אני חושב שהוא דווקא לטובתי. ב. מה זה אירגון נוער? ודווקא קפיטליזם שולל את הדמוקרטיה במהותה, כמו שרמזתי למעלה. אתה מבקש ממני לקבוע על איזה כללים בדיוק תבנה החברה. זה נוגד את מה שאני אומר. זה כמו שהמלך יבקש מהרפובליקן את ספר החוקים אותו הוא ררוצה ליישם. מוצרי יסוד הם (לצורך עניינו) מוצרים אותם ניתן לייצר בזול ולחלק באופן חופשי לכולם. זה כולל מן הסתם פירות, ירקות ולחם, נסיעות בתחבורה הציבורית, בגדים, דירה, גיטרה, שימוש חופשי בספרייה ומאוורר. מוצרי מותרות יכולים להיות נגיד חופשה לחו"ל ומכונית פרטית. הכל תלוי בצרכים של האנשים, ביכולת של הכלכלה, בזמן ובמקום. ג. לנגר בתל-אביב תהיה שליטה על שעות העבודה שלו, על האופן בו הוא מתלבש לעבודה והזכות לחטט באף. היום אלה דברים שנקבעים על ידי הבוס או מנהל העבודה, עבור מספר עובדים. מי שישלוט ויזמין את המוצרים של הנגר יהיו הצרכנים שלו, באמצעות המועצה המקומית. בעיר גדולה כמו תל-אביב, זאת יכולה להיות מועצה של כמה שכונות או בלוקים. זאת יכולה להיות מועצה מיוחדת לענייני הנגרייה, מועצה לענייני ייצור מקומי, או מועצה כללית. איך שייראה לאנשים יותר טוב. כמובן שגם הנגר יכול לבחור ולהיבחר לאותה מועצה. ד. מאחר ועבודה היא חלק חשוב וגדול מן החיים, רצוי לשאוף למצב בו אנשים יהנו מן העבודה ויקבלו עליה תמורה הוגנת מאשר מצב בו רוב האנשים סובלים בעבודה ומקבלים תמורה בילתי הוגנה, מלבד מיעוט המקבל תמורה גדולה מידי, בדר"כ על אפס תרומה לחברה. אני ציינתי תנאים לעבודה מהנה. ניתן להפוך את העבודה ליותר מספקת על ידי סילוק הבוס והקטנת שעות העבודה. נתתי הצעות כיצד לגרום לאנשים לעבוד בעבודות שחורות ללא כפייה (מעניין שהיום דווקא על העבודות הכי מאוסות מקבלים הכי פחות). עוד יתרון של קומוניזם: בעבודות שלא דורשות השתלמות ארוכה ניתן להחליף מקומות עבודה בהרבה יותר קלות ודחיפות (אין מעסיק שחושש כי לא ימצא עובדים ואין חשש מאבטלה) וכך כל אחד יוכל להתנסות בעבודות רבות ומגוונות. ה. אני לא סוציאל דמוקרט כי: 1. אני שואף להעמיק את הדמוקרטיה בהרבה. בכך אני אולי סוציאל דמוקרט רדיקלי. 2. אני מתנגד לבעלות הפרטית על אמצעיי היצור. אם אמצעיי היצור ימצאו בבעלות החברה, לא יהיו נחוצים התערביות כפייתיות במשק משום שגם שוק העבודה וגם הייצור וחלוקת הייצור יתפקדו במילא לטובת כולם. 3. אני שואף לביטול יחסי עובד-מעסיק. אומנם תיאורטית יכולים להתקיים יחסים כאלה בשוק התחרותי חסר אמצעיי היצור (שיהיה מן הסתם שולי, ועל כך אני ארחיב בהמשך), אך למה למישהו לעבוד עבור מישהו אחר כשהוא יכול לעבוד עבור החברה ולקבל ממנה את כל צרכיו. הקפיטליזם הוא כן נצלני. בן אדם צריך אדמה כדי לגור בה. הוא צריך שדה כדי לאכול ממנו. כששני אלה נמצאים בשליטתו של הקפיטליסט, האדם חייב לעבוד עבורו כדי להשתמש בהם. זה בפירוש ניצול. אם האדם ינסה להשתלט על חלקת אדמה ושדה לטובתו, תבוא המשטרה ותמנע את זה ממנו באמצעים אלימים. זה דיכוי. ו. בשוק התחרותי שאני מתאר באמת לא ניתן לרכוש הרבה. אבל שוק כזה עשוי להתפתח ורציתי לומר שאני מתנגד לכל ניסיון לדכא את השוק המקביל (כל עוד השוק התחרותי לא מנסה להשתלט על אמצעיי יצור). אבל אם אתה בן אדם ממש מוכשר, יפה, חכם, ומוצלח, ואתה חושב שכל אלה יכולים להועיל מאוד לחברה ומגיע לך על כך תמורה גדולה יותר, זכותך להציע את כישוריך בשוק התחרותי, שם לא יהיה לך שום יתרון בילתי הוגן בדמות בעלות על אמצעי ייצור. אז את המחשב אתה מקבל מן השוק הקומוניסטי, תמורת שעות העבודה המשותפות. מעבר להן, אתה יכול להציע באמצעות המחשב שירות שאולי השוק הקומוניסטי לא מציע או שאנשים מעדיפים לקבל ממך, ולרכוש בו מסאז' תיאלנדי או עבודות אומנות שאתה מעדיף לקבל מאנשים פרטיים ולא מהשוק הקומוניסטי. מה שאני מציע כלול דמוקרטיה עמוקה הרבה מהיום. כולם גם צרכנים ועובדים (מן הסתם, כמו גם היום), אבל יש להם גם שליטה על הייצור ועל חלוקת העבודה. היום השליטה הזאת שייכת רק למעסיקים, או בעצם רק לבורגנות ובעיקר לראשי התאגידים ובעלי ההון. ז. הקומוניזם אומנם לא מאלץ את רוב האוכלוסיה לעבוד שעות רבות בפחות תמורה, אבל הוא עדיין יעיל בהרבה, מכמה סיבות. 1. כיום, חלק נכבד מכוח העבודה מתבזבז על שמירת אמצעיי היצור בידי העשירים. עובדה שבמקומות עניים הפשיעה גדלה בהרבה, בעיקר במקומות שבהם העוני ניצב ליד עושר גלוי. בגלל אותה סיבה מדינות קומוניסטיות כביכול היו זקוקות לכל-כך הרבה כוחות שיטור – גם שם היו פערים עצומים. אבל כל זה קשור לפער המעמדות ולא ספיציפית דווקא לקומוניזם. 2. אנשי שיווק – לא צריך אותם יותר. לא עוד פירסומות בטלוויזיה, לא מסכים קופצים באינטרנט, לא שילטי חוצות ענקיים ומכוערים, הכל לפח. את כל זה אפשר להחליף (אם ירצו) באומנות. קטעי הפסקה לוויאו-ארט ויצירות אומנות ברחוב. נחמד, לא? 3. בשוק תחרותי קורה הרבה פעמים ששניים עושים עיסקה, שניהם מרוויחים ממנה, אבל כל השאר מפסידים. למשל: ייצור, מכירה ושימוש בנשק. 4. הסיבה העיקרית שקומוניזם הוא יותר יעיל, וגם היחידה שנכונה גם במונחים קפיטליסטים, היא ששיתוף פעולה יותר יעיל מתחרות. כמו שפס הייצור יותר יעיל מיצרנים קטנים המתחרים בינהם, כפי שרצו (שיהיו הרבה יצרנים קטנים) אדם סמית' ופרודון; כמו תאגיד גדול יותר חזק מעשרות חברות קטנות; ככה קומוניזם חזק מקפיטליזם. במילא עם כל המיזוגים והשיתוף פעולה התאגידי, הכלכלה מתפתחת לאותו הכיוון. ההבדל הוא שבמקום "כולם למען גד זאבי ולמען עצמם", כפי שרוצים הקפיטליסטים, אני רוצה "כולם למען כולם, ולמען עצמם". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא סתם ''רוצה'' אלא ''צריך'' רולס רויס. הצורך הוא נפשי ועמוק ובנוסף לכך, אני חף מכישורים ואוהב לשגות בשרעפים ולנום אחר הצהריים. עכשיו, לך תבין קומוניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי נקודות שהפריעו לי: 1. צריך גם צריך אנשי שיווק. אותו נגר עדיין מעוניין שאנשים יבינו שהוא מייצר כיסאות הרבה יותר טובים ממה שהם יכולים לאלתר לבד מאותם אמצעי יצור שזמינים לכולם. 2. קומוניזם אינו יותר יעיל משיתוף פעולה. מאד מפתה לחשוב שאם נשב ונתכנן מה להשקיע באילו מוצרים, ומי ייצר מה, תמנע כפילות ולכן הכלכלה תהיה יעילה יותר. בפועל, מסיבות שלא ברורות לי, תחרות יעילה יותר. לכן מפעלים התחילו ליצור באופן מלאכותי תחרות פנים אירגונית - נותנים לשני צוותים לעשות את אותו פרוייקט ובוחרים את התוצאה הטובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קפיטליזם שולל את הדמוקרטיה במהותה"?!? קפיטליזם שקול בדיוק לדמוקרטיה. זה למה? זה כי בשניהם, העקרון הוא שהדרך הכי טובה של הפרט לשפר את מצבו האישי, היא לפעול לשיפור מצב הכלל1, ומצב הכלל משתפר ככל שמצב הפרטים שמרכיבים אותו משתפר2. בגלל הזהות הזאת, לא יכול להתקיים הראשון בלי השנייה, ולהיפך. 1 על מנת להגדיל את כמות האנשים שיכולים לקנות ממנו, או את המקומות בהם הוא יכול לעבוד, או את האנשים שיצביעו למפלגה שלו או... 2 יותר כוח קנייה --> יותר קנייה --> יותר כסף מחליף ידיים --> יותר אנשים יכולים לחיות ממנו --> יותר מפעלים... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |