|
||||
|
||||
לא חושב שהבנת אותי. אמרתי שאנשים פשוט מריחים מה מצפים מהם לאהוב, במקום לחשוב בעצמם ולהחליט מה לדעתם יותר טוב. אין כאן שום קשר לדימיון בין אנשים וקונצנזוס על איכות, רק קונפורמיזם עיוור בשביל לקבל טפיחה על השכם. זה רק מרחיק אנשים מספרות - אם הם לא אוהבים את מה שהם יודעים שהם מצופים לאהוב, הם שוכחים מספרים לגמרי, במקום לנסות משהו קצת אחר. |
|
||||
|
||||
מה הפסימיות הזו לך? :) אנשים שאוהבים וקוראים ספרים מתבגרים לרוב (לפחות במידה רבה) משלב הצורך בטפיחה על השכם ומוצאים את טעמם האמיתי. או קיי... לפעמים בשל הקונפורמיזם הם ינסו לצלוח ספר 'נחשב' שמשעמם אותם אבל זו לא טרגדיה ממשית. האם אתה מופתע שיש ספרים מרגשים שגם מתאימים באמת לטעמם של רבים? אני הייתי מופתעת לו היה המצב הפוך. |
|
||||
|
||||
הטרגדיה היא לא באנשים שמנסים לקרוא את "מלחמה ושלום" כי הוא נחשב, משתעממים למוות אבל קוראים בכל זאת עד הסוף ואומרים "אה, דווקא נחמד, בואו ננסה גם את "אנה קרנינה", אלא האלו (שלדעתי מספרם רב בהרבה) שנשברים אחרי מאה עמודים, אומרים "ספרים טובים זה לא בשבילי", ולא רק שלא קוראים את אנה קרנינה, אלא גם ב"מאה שנים של בדידות" לא נוגעים. עלול להתרחש מצב אצלם שבו העולם יתחלק לשניים: "ספרות איכותית" ו"ספרות זבל", כשהם מסמנים מראש את ה"ספרות איכותית" (שפירושה לא רק טולסטוי אלא גם, למשל, ויקטור הוגו, ג'ון אירווינג וז'ול ורן) כפסולה ומתמקדים ב"ספרות הזבל" אם וכאשר הם טורחים לקרוא ספר. לעתים הם כלל לא קוראים ספרים אבל מתגאים בכך שהם קוראים עיתונים. יצא לי לפגוש כמה אנשים מהסוג השני (כמעט והייתי כזה בעצמי), ולא פגשתי אף אחד מהסוג הראשון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |