בתשובה לפרופ' ש''ק ריש, 25/03/00 8:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם לא נטפל בזה היום, לא יהיה שלום. או, לחילופין, ננצח בשלום ונפסיד את המלחמה: יהיה שלום פורמלי בין מדינת ישראל לשכנותיה, אבל מדינת ישראל לא תהיה דמוקרטיה. קודם כל, לשבור את ש"ס. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לש"ס יש 17 מנדטים. שזה בערך חצי מליון בוחרים. חצי מליון זה די הרבה אנשים לשבור. ש"ס היא גם אחת המפלגות היחידות שפועלת למען ציבור הבוחרים שלה ולמען המטרות המוצהרות שלה. טיפוח רשת החינוך שלה קידום מעמד ההלכה היהודית במדינה. הבעיה היא לא בש"ס הבעיה היא פער המעמדות הגדל בחברה הישראלית, הבעיה היא חוסר ההשקעה בחינוך וברווחה. כל זמן שהמדיניות הכלכלית תהיה כזו ששוחקת את מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים הכוח של ש"ס יגדל. הדרך לצמצם את כוחה של ש"ס היא פשוט ע"י התייחסות לבעיותיו של הציבור שבוחר בה בגלל שהיא היחידה שמתיחסת אליו. ציבור המצביעים של ש"ס מורכב מגרעין קשה של חרדים (כמה עשרות אלפים כלומר ארבעה או חמישה מנדטים) והמון אנשים שלא ממש מזדהים עם המצע ומצביעים למפלגה בעיקר בגלל רשת החינוך שלה. המעין התורני היא הדרך היחידה שבה משפחה שמתפרנסת ממשכורת מינימום יכולה לדאוג לאזשהו חינוך לילדים. (ועם כל דת-פוביה, חינוך דתי עדיף על חוסר חינוך בכלל). ריסוק מערכת החינוך של ש"ס בלי לדאוג לאלטרנטיבה יוריד מאוד את רמת החיים של האנשים הללו ויעלה את רמת הפשיעה. הפיתרון היחידי הוא מתן אלטרנטיבה וזה יוריד את את המניות של ש"ס משמעותית. הבעיה האמיתית היא שלאף אחד מהמנהיגים שאמורים ליצג אותנו לא באמת איכפת מספיק כדי לעשות משהו בנידון. הם רובם גנראלים שמעולם לא נאלצו להתמודד עם בעיות מהסוג הזה וחוץ מזה "יותר חשוב שלום". ואנחנו עסוקים בלעשות כסף, כולנו יודעים שתמיד פתוחות בפנינו אופציות להתחיל חיים חדשים במקום אחר (הרי אנחנו אינטלקטואליים מלומדים ודוברי אנגלית) וחלקנו אפילו מחכים לתירוץ טוב לעשות את זה. זה נורא נחמד לקטר אבל לעשות משהו חוץ מזה אין לנו זמן ואין לנו כוח ואנחנו שבעים מידי. אז בסוף תהיה פה מדינת הלכה, ומי שיצליח להסתדר בחו"ל יעשה את זה ומי שלא יאכל אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבים וטובים כבר כתבו, שש"ס לא בדיוק דואגת למצביעיה: היא דואגת שהם ישארו תלויים בה, דואגת שילדיהם יקבלו חינוך שיכשיר אותם להישאר במעמד נמוך, ובקיצור דואגת שהם ישארו מצביעיה. ברור שזה לא טוב להם, ורובם, אני מאמין, גם לא באמת רוצים זאת. נכון שרוב המפלגות האחרות נטולות כל מדיניות חברתית, או בעלות מדיניות חברתית שלילית (להיטיב עם העשירים: ישראל אחת, בעיקרה; הליכוד, בעיקרו, כאשר הוא בשלטון; שינוי, יש להניח). אבל ישנה מר"צ, שבגמגום מה מאמצת מצע חברתי, ובעיקר ישנה חד"ש, שכבר שנים היא המפלגה החברתית האמיתית של ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלח לי על הבוטות הלא אופיינית, אבל אתה הרי אומר שטויות. מאיפה הכספים של ש"ס מגיעים? מנדבנים? מפילנטרופים? התקציבים של ש"ס הם הרי תקציבים ממשלתיים, שבאותה מידה היו יכולים להיות מופנים לחינוך החילוני והטכנולוגי, עידוד השקעות חוץ או יצירת מקומות עבודה. אמת, הטיפול של מדינת ישראל בנושא הרווחה היה לקוי במהלך שלושים השנים האחרונות, ממספר סיבות שבהן יהיה מעניין לדון מאוחר יותר. אך ש"ס היא לא הפתרון למצוקה הכלכלית במדינה, היא פשוט עוד סימפטום לבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום יוסי, בפני תומכי השמאל החילוני ניצבים שני יעדים מרכזיים: השגת שלום במזרח התיכון וחיסול השפעתם של ש"ס והמפלגות האנטי-דמוקרטיות. במקרה זה, ניצבת בפנינו שאלה פשוטה אחת: איזה מהיעדים נבחר להשיג קודם, והאם, לאחר שהשגנו אותו, נוכל להשיג באותה קלות את היעד השני? בהערכה מהירה, קל לראות כי את השלום עם סוריה ניתן להשיג במהירות גבוהה בהרבה מחיסולה של ש"ס. היעד הראשון, ויש רבים שלא יסכימו עימי, עוסק בבעיה שטחית שלמעשה כבר נפתרה עם בחירתו של אהוד ברק לתפקיד ראש הממשלה (יש מורכבויות במישור הפלסטיני, אך להערכתי, הפלסטינים חלשים מדי על מנת להתעקש על הסוגיות הקשות באמת), כאשר המכשולים היחידים העומדים בפני השגתו הם התמיכה הקואליציונית באהוד ברק ומשאל העם. היעד השני, לעומת זאת, כרוך בבעיות עמוקות הרבה יותר, בעיות שהורשו להתעצם זה 30 שנה.ניתן, כמובן, לחסל את ש"ס מיידית - אין שום בעיה להדיחה מהקואליציה ולמנוע זרימת תקציבים אליה. אך בעיתוי הנוכחי, דבר זה יגרום לשני דברים: ראשית, לא תתאפשר השגת שלום בקדנציה הנוכחית של אהוד ברק, מסיבות שצוינו בהודעתי הקודמת. שנית,קהל בוחריה, לאחר שיחדל מתמיכה במפלגה, יפלט (אם מפלגות השמאל לא ינקטו בפעולות מיוחדות, ועל פי עברן המביש לא נראה כי יעשו כן) לידיו האוהבות של הליכוד, שישתמש בו על מנת לקדם את צרכיו המדיניים ויטרפד את הסכמי השלום גם בעתיד הנראה לעין. אם כן, דעתי היא כי צריך לשאוף להשיג בתחילה את היעד הראשון, ורק לאחר מכן את היעד השני. שכן לאחר שמצבה המדיני של ישראל יוסדר והנושאים הכלכליים יהפכו לנושאים העיקריים על סדר היום, אין סיבה מדוע, לדוגמא, "ישראל אחת" לא תחבור ל- "איחוד הלאומי" בהשגת יעדיה, או מדוע אני ואנשים נוספים הליברלים בהשקפתם לא נצביע לליכוד. במצב החדש שיווצר, ש"ס כבר לא תהיה הכרחית על מנת להטביע את החותמת שלה על החלטות הממשלה, כבר לא יהיה הכרח להעביר תקציבים למוסדות המפלגה,וכל המנגנון הפנדמנטליסטי שנוצר בישראל על ידה יגבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם נטפל בשלום עם סוריה, אתה אומר, אחר כך עם הפלשתינאים, ואז נתפנה לטפל בש"ס. יש משהו בעייתי בגישה כזו לפוליטיקה, אפילו שנדמה שאולי היא גם מנחה את אהוד ברק וראשי ממשלות קודמים (ואולי לא, כי אני חושב שבפוליטיקה כמעט שום דבר הוא לא כמו שנדמה). יותר מאדם אחד ששמעתי לפני בחירות 92 אמר שהוא יצביע בשביל העבודה (בראשות רבין, כזכור), כדי שיוציא אותנו מיהודה ושומרון, שמה בכלל אנחנו מחפשים שם, ובבחירות הבאות יצביע ליכוד כדי לשמור על הגולן (שמה פתאום שנחזיר אותו, למהמימת). ומה קרה? בפועל, ממילא די מעט, מדשדשים פחות או יותר באותן ביצות, אבל בוודאי היו רגעים במשך אותה קדנציה שאותם מצביעים היו מוכנים לאכול את פתקי ההצבעה שלהם. הבעיה היא שיש עוד גורמים חוץ ממני, ממך ומהממשלה שלנו: אסד, הפלשתינים, ש"ס בעצמם, ועוד ועוד, וממילא לא ברור כל כך שאותו אדם שבחרנו בו רוצה את מה שנדמה לנו שהוא רוצה. בקיצור, הדברים לא בהכרח עובדים לפי תוכניות מסודרות כאלו. לכן, קשה לי מאוד לחכות בסבלנות עד שברק יגמור לפתור את כל בעיות החוץ שלנו לפני שיתפנה לטפל בבעיות החברתיות. למען האמת, אני אסתפק בלדעת שהוא רוצה בכלל לטפל בהן באיזשהו אופן שתואם את השפקת עולמי - וזה ממש, ממש לא ברור לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום ירדן, אני אנסה להגיב בקצרה. נכון שלא אתה ולא אני יודעים מה עובר בראשו של אהוד ברק ומה השקפתו המדינית האמיתית, וכי יש הרבה דרכים לבחון את הבעיה. אבל הפעם הבעיה היא די פשוטה - ברק הציב לעצמו שני תאריכי יעד נפרדים לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי: ה- 13 בספטמבר (התאריך הסופי לחתימה על הסכם הקבע עפ"י הסכמי שארם א-שייח') במישור הפלסטיני, וחודש יולי (הנסיגה מלבנון) במישור הסורי. אמת, ההגעה להסכמים עד לתאריכים אלו היא בעייתית מאוד. במישור הסורי, לא בטוח בכלל שהימורו של ברק בנוגע לנסיגה מלבנון יעבוד. במישור הפלסטיני, ברק יאלץ להגיע להסכם, שיכיל, אין דרך להימלט מכך, מספר וויתורים בנוגע לירושלים המזרחית, ואז להעביר אותו בקואליציה.אבל לפחות כרגע אנחנו יודעים דבר אחד: אם עד ה- 13 לספטמבר לא יהיה שלום, זה יהיה הזמן לשקול מחדש את עמדותינו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |